ספר החשק, חלק א, סימן א

1 חלק א סימן א

2 החלק הראשון:

3 הסתכל במה שכתוב בספר היצירה פ"א מ"א על ענין ג' ספרים ומנה שלשה פעמים ג' ספרי ספרים הנזכרים שם, ותמצאם עולים שלש מאות אמות, והנם ג' שמות הקדש אשר מהם החכמה נשפעה והבינה מהם נאצלה, וכל מה שתמצא בשום ספר מהספרים מענין ידיעה זה, ראוי שתעיין בה בשכל זך עד שתשוב בעדה מחשבתך שכלית משגת, ויודעת החושק האנושי הבא מאצילות משפע האלהי, להחזיר אליו שפעו להכירו בכלי המחשבה להכיר העינים את האור המורגש בכוח האור המאיר עליהם, שכך נאמר על זה ברמז כתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור תהלים לו, י. והדבר המביא לידי המעלה העליונה בקלות הוא אור כפול, שהוא מקור חיים כפול מורה על סוד זהרורית האותיות, אשר בהם יתגלו רזי תורה והם מגלים המסתר, ועל סודם נחלק זה הספר לג' חלקים הנזכרים בו והנה אור מרובע בהם ג'ב', והנה שם חשוק מקור חיים אשר שמו מיוחד שי"ן דל"ת יו"ד כפול, והוא קוד"ש עיר וקדי"ש בסימנו נלכדות כל עשר ספירות בלימה ספר יצירה פ"א מ"ב ומי שיאהב האותיו"ת תמצא שהחכמ"ה אש אהבת"ו כפולה בם, ובם חשק"ו כפול:

4 והנה היסוד כוללים באמת ע"ב עשר ספירות אשר הם כל המציאות משביעות זמן י' מושפעות, סוד מעשה מרכבה הכפול כי הרכבת שם בשם הוא הרכבת חכמ"ה ובינ"ה, בדמות הרכבת חמה ולבנה והתהפכות הגלגלים יורה על צורת התהפכות האותיות, ובגלגלים תתחדש החכמה במחשבה השכלית, ותתחייב הבינה לתת דרך למשכיל להבין חדושים רבים, כמו שיתחדשו המתחדשים כלם מסיבת גלגול הגלגלים כולם:

5 והנה התחברו פרטי כל החכמות על האותיות, ובהם נכללו המשפטים הפרטים תורת כלולים בעצמם, והסוד שהם ד' רוחנים כפולים דבר בדבר מוכפל כמפעליו, כתוב ג' פעמים חלק ותמצא חצי האותיות כפלם ותמצאם כלם, וכל חלק כללים בו כי כלל החכמה, הוא חלק הו"א, וכן כלי החכמה חלק ובכל חלק כלל והנה כל חלק כלול בכל בכפל"ו, וסודו בקו"ל גם בעיון השם כוחת האוזן והעין ובנה חלקו, והנה השם הנכבד הם ער"ב בק"ר ורמזם מק"ל שק"ד, והם מדת יו"ם ומדת לילה שסודם שלשה ספרים המורים על החכמ"ה, ועל הבינה, ועל הדעת:

6 וסוד הכפו"ל הוא סוד הכלל ורמזו קה"ל ומפני שתבין כונתי בקולו"ת אמסור לך קבלות ידועות מהם שקבלתים מחכמי הדור פה אל פה ומהם שקבלתים מהספרים הנקראים ספרי הקבלה אשר חברום החכמים הקדמונים המקובלים ז"ל בעניינים הנפלאים אשר נזכיר בע"ה, ומהם שנתגלו לי מה' יתברך ובאו אלי מה' יתברך בדמות בת קול והם קבלות עליונות. ולפי שכונתי להוסיף לך חשק על חשק באלו הדרכים המפלאים, אכתוב לך מהן מה שאירע שאין שם חושק מחושק האמת ראוי להיותו ריקם מהם, ואחל בשם הראשון המביא לידי החשק אשר הוא יתעלה שהכל נשען עליו שהיא כעמוד האמצעי עובר מצד אל צד פנים ואחור, וראוי לקרוא שמו יתעלה יתברך כפול וגם ראוי לקרא עמוד עונה לכאן:

7 והנה השם הנקרא שם הן ע"ב, הנכתב במכתב שליש מן ג' פסוקים בו כל כ"ב אותיות חוץ מג' שאין בו, כלומר שזה השלש הוא עצמותו ואינו מקרה נוסף עליו, ולא משותף אליו:

8 והנה תדע כי הוא מצורף בצרופים רבים ידועים, ויש לו בג' מערכות נפלאות, כמו שיש מערכת לגלגלים, ולשני המאורות ולכוכבים ולמזלות, והם מדרכים הנקראים בקבלה סוד העיבור, ויש להם התחלות ידועות ומערכות נמשכות כסדר ויש להם גלגולים רבים, והנה לך סוד מערכת השם הנכבד והנורא כאשר קבלוהו:

9 סוד חלק א' קטן, סימנו א':

10 מזוג מזג ותם מים ביין. וגלגל סוד שמאל מיש לאין. שאל ימין בשם מאיר לקין. ותראה אור אמת עין בעין:

11 זה החלק הקטן הוא ראשון לכל הקטנים. כתוב זה השער תחילה כשורה זה, משולש כצורה זו שהיא צורתו הראשונה ותבין ממנו סודות אלהיות וזה הוא:

12 וי"ס עמ"ל אכ"ה. אח"ר יה"מ וי"ס: אל"ה ימ"ה הל"כ. עע"מ וד"ה ענ"ן: לפ"נ ימ"ח נה"י. מפ"נ יה"ם וי"ע: שר"א לו"י לכ"מ. מד"ם אח"ר יה"ם: וי"ב אב"י נמ"ח. נו"ה חש"כ וי"א: נה"מ צר"י מו"ב. רא"ת הל"י לה"ו: ינ"מ חנ"ה יש"ר. לא"ק רב"ז הא"ל: אל"ו יה"י הע"נ. זה"כ לה"ל יל"ה: וי"ט מש"ה את"י. ימ"ע זה"כ לה"ל: דו"ע לה"י מו"י. יל"ה וי"ש מא"ת: ול"כ יה"ו הא"ת. הי"מ לח"ר בה"ו: הי"מ בר"ו חק"ד. יב"ק עו"ה מי"ם:

13 הנה נשלמה זה הדרך הראשונה של השם במערכתו, הישרה והיא המערכה הראשונה המקובלת, וממנה המערכה השניית ומן השניית השלישית, עד הפוך כל מערכותיו המשולשות, היוצאות זה מזה כל ג' כמו שתאמר שהתחיל וי"ס עמ"ל אכ"ה אל"ה, וכולם תוליכם כן עד הסוף קבלנו בדרכיו כי אם שלש צורות נערכות השמים הן אלו הנזכרות שהן ראשיות במערכות השלש ולמערכות הרבוע, וסודם בראשית שלש"ה, ארבעה שלשה בדמות שלשה ספר יצירה פ"ד מ"א ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת':

14 והנה סודו בשני ראשים בראשי שנים בראש שמיני, שסודו של ראשית מלאכת המעשה אשר התגלגל הדבר מז' לז', ובא יום שמיני כדמות יום ראשון והוא שמיני והוא אחד, ובגלגול עוד בא יום ט"ו ביום אחד שוה לראשון ולשמיני, וסימן של אלו שהם אהי"ה, ועוד בא יום כדמות ראשון אי"ה וי"ה, והנם כ"ב ומורכבים כ"ב בכ"ב וסודם כי"ם, ובזה הצורה מתגלגלים כל הראשים בסימני כל שבוע עד תשלום השבועות:

15 ואמנם סימני עשרה סופיהם הם ז' י"ד כ"א כ"ח ורמזם ובחרת בחיי"ם, חשוב עוד כאלו הם ז' ימי בראשית הם א'ב'ג'ד'ה'ו'ז' ורבעם אחר שתמנה מספרם הכללי שהוא הנקי פשוט ותמצא הפשוט בכללו כ"ח, והוא בכלל כל ימי השבועות, הארבעה שבועות הנקראים חדש, שהם כ"ח ימים והוא כלל, ועוד רבעם ויעלה רבועם קמ"ח, ברם עד כ"ח תמצאם קס"ח והוא המספר הכולל כל שעות השבוע, וסודם זי"ן יו"ם ה"ם זמני"ם היו, ועוד עקבם ועגלם בדרך זה יעלו כולם תשפ"ד עם קי"ב ועם כו"ח יעלו תתקנ"ע, וסוד שביעותם בקבלה קלה אחבק ביו"ם ובליל"ה באופן:

16 ודע שקבלנו בשם הזה של ע"ב מערכה שלישית והיא מערכת העיגול, ועיין בטוב בם, ואם תמצא שום טעות סופר או שגיאה בם תקנם אחר רוב עיון, כי הסופרים מוסיפין וגורעין ואין טעות נמצא עם רוב עיון:

17 אמנם אי זה הדרך המעוגלת להצורות רבות ולצורה תולדתה חכמה, אך יש דרך למי שצורה להזכיר זה השם הנכבד שיזכירוהו בקדושה ובטהרה והוא שיזכירוהו,

18 וה"ו יל"י סי"ט מה"ש לל"ה אכ"א: על"ם הז"י אל"ד כה"ת יז"ל מב"ה: לא"ו הה"ע לא"ו הר"י הק"ם נל"ך: כל"י לו"ו פה"ל יי"י מל"ה חה"ו: נת"ה הא"א יר"ת רי"י או"מ לכ"ב: שא"ה יח"ו לה"ח וש"ר אנ"י הע"מ: כו"ק מנ"ד הה"ה רה"ע יי"ז סא"ל: מי"כ וו"ל יל"ה ער"י עש"ל מי"ה: וה"ו דנ"י הח"ש נג"א ני"ת מב"ה: עמ"מ נמ"מ יי"ל פו"י ומ"ב יה"ה: הר"ח מצ"ר דמ"ב ענ"ו מח"י רא"ה: מנ"ק אי"ע חב"ו יב"מ הי"י מו"מ:

19 ויכוין לכל אות שמזכיר לומר לפניה דברים שהם עיקר השם והם שלושה שכוללים כל שם ושם ואלה הם שלשתם, ראש, תוך, סוף. ויאמר ראש הראש באימה וברעדה, משותפות עם שמחה שכלית, או ראש התוך או ראש הסוף לפי מציאות האות, או יאמר תוך הראש תוך התוך תוך הסוף, או יאמר סוף הראש סוף התוך סוף הסוף ולא יפרד מגלגול שלשה דברים אלו המורים על ג' הפסוקים המדברים, שסודם סת"ר א"ש כופ"ו:

20 והנה אש כופו עוד בלשון יון מדע, גם בלשון לעז כופו הוא אש בעצמו, ומספרם כ"ף זכו"ת וכ"ף חוב"ה בעלי צורה ובכללם תכשף או"ר ס"ו, כלומר אור גנו"ז, שש כנפים יחזקאל א, ו ארבע ארבע כנפים שש, והכל בע"ב כלומר בגלגו"ל, בחסד ועליך שתדע שאלה הג' הדברים המתגללים עם כל שם ושם מן ע"ב שמות, שהם מושפעות להשפיע עליו שפע חכמה, שהוא ש"ר פר"י המחשבה, ושפע בינה שהוא פרי חכמה, ומחשבה ודעת שהוא פרי בינה וחכמה:

21 כל אלה הדברים נשפעים מן השכל הפועל המודיע לאדם אמתת מהות עצמו באמצעית צרוף האותיות, והזכרת השמות בלא ספק עד שישוב האדם במדרגת השכל להיותו דבק בו בחיי העולם הזה כפי כוחו, ובחיי העולם הבא כפי השגתו, ועל זה אני מעוררך אל צורת ההזכרה, ואל חכמתה עד שלא תחסר ממך כוחה בע"ה, ושים לבך להבין ולהבחין כל מה ביארנו אליך בעניין:

22 הנה כל עת אשר תרצה להזכיר שם משמות הקדש או שם בן ד' עם כל נקודיו או שם בן י"ב שהוא משולש המרובע, כלומר שהם ג' פעמים שם בן ד', או שם בן י"ב שהוא עוד י"ב שמות שלמים ומצורפים וגם יקרא משולש ומרובע, או שם בן מ"ב שהוא משולש י"ד והוא מתגלגל על סוד י"ג שהוא ז"ו, או שם בן ע"ב הנזכר היוצא מן כ"ו על דרך התוספת, כמו שאודיעך כל אלה הדרכים לפנים בעזרת ה':

23 אתה צריך להכין עצמך מהכנה הראויה לזה החכמה הנבואית האלוקית והיא זו הקדמה. כידוע שהאדם בטבעו אוהב בעניני העולם הזה הרבה בחושק אמיץ, מפני שעליהם נתגדל, ובם רואה המעלות הרבות האנושיות זו על זה, וטבע חשקו מבקש ממנו שישתדל להשיגם בכל יכלתו, ויטרח יום ולילה עליהם, אלי ישיג מהם מעט או רב, כמו שרואה שהשיג מהם זולתו שהוא בעיניו פחות ממנו או מעולה ממנו, שכל אדם משער עצמו אל זולתו:

24 והנה השיעור משולש בחלקיו הקצוות, והם מי שהוא למעלה מן המשער בקצה האחד מן המעלה בדבר מן הדברים, ומי שהוא בקצה האחרון של הפחיתות בדבר ההוא בעצמו, כלומר בימינו, ומי שאמר שהוא תוך הקצוות בשוי, מכריע בנתים אצלו והוא אשר הוא כמוהו בענין ההוא, ואין ספק שאין בטבע תאות בני אדם להיותם חושקים דבר שהוא אצלם פחיתו, אצל מה שהם כן אם אין כדבר ההוא הנכתב תועלת רב או מעט או הנאה רבה או מעוטה, כי התאוה יש לה שמות הרבה וכולם מורים ענין, כגון רצון וכונה ובחירה ואהבה וחושק וכיוצא בהן:

25 וכל אלה הכללים בשם החושק שהוא כתר עליון לכולם, שאלמלא ההשתוקקות הרב שהוא החושק והוא הקצה האחרון של התאוה, והקצה הראשון לההוא החיצון והשאר כולם אמצעיים, בין הרוב והמיעוט, הנה לא היה האדם התעורר מתעורר במחשבתו להתנועע כדי להשיג השגה מההשגות גופניות או רוחניות, ואם כן זה מופת שהמניע הראשון הקרוב למחשבה והמעורר תנועתה לבקש המבוקש הוא הרצון והמחשבה שניהם דבר אחד, כי לא יפרד זה מזה ולא ימצא זה בלא זה, אלא שאנו יודעין שהרצון מתעלה בכל מעלותיו, עד שהגיעו אל מעלת החושק שהוא תכליתו, וגם לחושק בעצמו מדרגות אין קץ, הנה הוא כצורה למעלות המחשבה מראשיתה שהוא החשבון ועד תכליתה, שהוא השכל והמשכיל והמשוכל כאשר הוא המושג הנחשב עד היות המחשבה המחשבת המציירת ציור האותיות, המצוירות המושכלות הנחשבות מחשבות שכליות מלאה אותיות, שהם הצורות האמתיות, מצוירות בצלם ודמות כמלאכי השרת שכל אות מראה ממראות הנבואה וכן כולם זהרורית זכה:

26 ואם כן הנה האותיות משכן נושא המחשבות שהן הספירות והחשבונות וכל המדות והשיעורים, ובהתגבר הרצון עד שובו חשק, תכיר הנפש החושקת המחשבת את הדבר החשוק שהיא המושכל, ותשוב אז הנפש דבקה בחשקה דבר אחד דבוק עם חשוקה אשר חשקה ברוב חשק, וסבת כל זה היתה צאת המחשבה לפועל אחר היותה בכח, ונותן החושק היא האות והוא יהו"ה אלהי"ם צבאו"ת, אשר צבאו"ת נאמר עליו אות הוא בצבא שלו, והאמצעי שבינינו ובינו היא מחשבת תורתו הקדושה, אשר התחלתה כ"ב אותיות והתחלתן ותכליתן אותיות ההעלמה, והם שרשי המספרים הנזכרים, שהם בדמות שלוש נקודות, הקו שהם ראש תוך סוף הנזכרים למעלה:

27 ובצורה הזאת בעצמה תמצא כל חושק אנוש גופני עד שאפילו הדומם הושם בו טבע בדמות חושק, אלא שלא הסמכנו לקראת שם חשק אבל המשותף עם הציור כמאמר השם יתברך כאומרו כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי. וקרא כן על ציור החושק הנקי יודעת השם החשוק והוא שהודיענו שמי שיחשוק בידיעת שמו הוא אשר חשק בו, שאין לאדם דרך להשיב חשקו זולת שמו, ושמו מורה על אמתת עצמו, לפי מה שאפשר לבעלי החומר השכל הזה להשיג ממנו יתברך שמו:

28 ואמנם הטבעים שהם בלתי משיגים אשר לזה חנן השם דלים נושאי הציורים בכח בדומם והיסודות והצמחים, והחומר הראשון והצורות הראשונות הקרבות לו והמניעות אותו, הנה גם בהם נתן במדת חשק אך לא חשק, והוא שהוטבעו בהם כוחות לבקש התחלותיהם תוליד חמוד, ולפי זה החומר הראשון פושט צורה פרטית לחלק מחלקו, ולבש צורה טבעית אחרת פרטית אשר היותה נמצאת במינה בכח ויצאה לפועל, כי הכללית אינה בכח לעולם אבל היא בפועל תמיד, אך הפרטיות ההוות הנפסדות אשר היו כהוות בכח ויצאו מן הכח אל הפועל, ובהם עוד כח ההעבר, להיותן אחד זמן בלתי מציאות פרטי בעל חומר, פרטי מיוחד לעצמו, ועוד בחומר כח לקבל זולתו כי לא ימצא שום חלק מכל חלקיו ריק מצורת מה, כלומר בלתי צורה מהצורות הטבעיות המתגלגלות עליו והרוכבות עליו, והמניעות אותו זה אחר סוד זה:

29 כן החומר הוא אחד וצורותיו הן רבות מאד והן מינין הרבה, וזה החומר הוכן להיותו נושא הצורות כולן בדמות המראה שמקבלת כל המראים, ובדמות השעוה המקבלת כל הצורות של החותמות, והשעוה אחת, וידוע שכל שהשעוה קבלה צורת חותם אחד, אי אפשר לצייר בה צורת חותם אחר עד שתוכל לסבול שתי צורות יחד בזמן אחד, וזה מושכל ראשון, אך יש בה הכנה לקבל צורת חותם אחר, אחר ההעבר צורת זה החותם הראשון אשר קבלה, והצורה ההיא היא אשר הכינה לה כח לקבל צורה אחרת, והוא אשר היה טרם בא לה הצורה ההיא הב' בעצמה, וכל צורה וצורה מכינה לה כח לקבל צורה אחרת, בלבד אחר העבר עצמה, כן החומר הצורה שבו עתה היא הכינה כח בו, לקבל זולתה אחר סורה, כן המחשבה היא צורה לאות זה והאות הוא חומר נושא המחשבה, והמחשבה האחת מכינה צורת כח באות לקבל מחשבה אחרת, כי לא תקבל האות שתי מחשבות בזמן אחד וזה מושכל נפשי, כמו שלא יוכל האדם להוציא מפיו שתי אותיות ביחד בזמן אחד וזה מורגש, אבל הוא יוציא הדיבורים המצורפים ברוב אותיות אות אחר סוד אות אחרת השומע כך גם יקבלם כך אות אחר אות, ואז המחשבה בוחנת אותם בדמות, מה שקבלתי האין, כך גם אות אחר אות, וכך הענינים כלם אשר במציאות כי גם הגלגל חלק תנועות יש לו, וכן התענוגות כולם וא"כ כלו דמה בנמצאים בדמות חושקים רודפים זה את זה, ויש עתים שיעמוד הענין מצוייר ולא יסור, ואז לא יוכל המצוייר להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו עד שישוב הציור מתנועע מאשר היה בו אל זולתו או למעלה או לפחיתות:

30 והוא שם כי סודות כח טבעי בדמות חושק שישוב כל אחד למקומו תטבעי לו, ומקום האש הוא גבהות החומר הראשון, ומקום העפר הוא שפלותו, ושניהם בעלי איכות אחת, והיא היובש ונבדלו להלחם באיכות שנית ושלישית וסודם א'ב'ג':

31 והאחת שקראונה שלישית שנית היא החום אשר חמה האש נושא אותו תמיד על עוד שהאש אש, והשנית אשר קראונה, שלישית היא הקור אשר חומר העפר נושא אותו תמיד בטבע ומשתנה עליו במקרה שבעת שיתגבר עליו חום האש יעביר קור העפר ממנו ועודנו עפר עד שישיבנו אש כמוהו, ולולי שיש כח בעפר לשוב אש איך היה שב אליו להיותו הוא, הוא אחר מלחמה חזקה וכן בשאר היסודות:

32 ולולי שהיתי יוצא מכוונתי הייתי מבאר זה בהפלגה, והייתי מביא על התחלת אלה הכוחות מופתים מורגשים ומושכלים ומקובלים בקבלות אלהיות, אך אין זה מקום עניינים ההם, ולאחר עוד שדמות החושק הוא נמצא אפילו בדומם, והעדים במחט עם האבן הזוחלת שרץ אליה בטבע בעבור היות מקור הברזל וקרוב לטבעו, וידוע שהדבר הרץ בטבע לא ירוץ אלא על הקרוב לו תחלה כמו האש שבארץ שהוא שבאויר תחלה ברצותו לשוב אל טבעו האש, ואולי לא נשאר בו כח עד שנשאר עם טבע האויר, ויהיה אויר גמור בפועל, ויש לי בזה הדרך סודות נפלאות בחכמת ספר יצירה שהוא מורה על חכמת הטבע, אשר כנוהו בשם מעשה בראשית, וגם יש לי מופתים מושלים מושכלים אלהיים בחכמות האלהות שהיא חכמת השמות, כמו שתשמע לפנים בעז"ה:

33 אבל עתה אקצור העניין פה ואשוב להדיעך כוונתי בהכנה שאתה צריך להכין עצמך אליה, כשתרצה להזכיר השם, שבעבורה הקדמתי זה ההקדמה, כדי להודיע בה בכלל בקצור דברים, שהמחשבה כדמות צורה לאות, והוא כחומר לחושק, והחושק כחומר לציור, והציור כחומר לשכל האנושי, והשכל האנושי כחומר לשכל האלוהי, שהוא השכל הפועל, והנפש הוא הכח המוכן לשאת כל אלו הנשואים באמצעות הגוף שהוא משכן לכל, וחומר אחרון לכל, ואיבריו כלים לצורף, המצרף בם השכל המצורף בצרוף האותיות שהוא הכח הנקרא נפש ואשר בה כח לפעול כל אלה הפעולות:

34 וא"כ ההכנה הנמצאת בנפש בכח, הוא אשר צריך להוציאה לפועל מושכל, והיציאה אשר בנפש מן הכח אל הפועל צריכה אל כלים רבים, והכלים הראשונים להוציא הנפש מן הכח אל הפועל, בכל דבר ודבר הקרובים לה הם האותיות, שהמחשבה מניעה אותם על פי הרצון שהוא כלי מצוייר, מה שרוצה ומה שאינו רוצה, כלומר מצוייר בדעתי ומעיין אם הוא סובל שיצא המצויר אצלי לפועל אין, או דעתו סובלת אבל מניעו הרצון מלהמצא הדבר, כאלו תאמר אדם אחד רצה לאכול לחם, וצייר מהות הלחם, והנה הלחם מינים הרבה, כי יש ממנו שהוא של חטים, ואחר הוא משערים, ואחר משבולת שועל, ואחר משיפון, ואחר מכוסמין, ואלו הן חמשת המינים שהלחם נעשה מהם, שהרי ברכתם אחת שוה והיא המוציא לחם מן הארץ:

35 ואולם נודע לכל שהציור הרצוני מתבושש הוא בעצמו בין הין ולאו ומחשב מתוך האותיות תחלה בין בלשון הקדש בין באיזה לשון שתרצה והוא מצוייר השוק שמוכרין בו הלחם הנקי הסלת העשוי מן החטה, וכן מצוייר השאר, ואז בוחן ובוחר באחד מהם כל זה באמצעות אותיות, ואע"פ שיש מי שיצייר ולא ידע שהוא מצייר באותיות כמו שיחשוב איש שהוא מתנועע בלתי מניע, כן ההכנה היא כלי ראשון קרוב להשגה, וכולה תלויה בצרוף האותיות ובכל דרכי הידועים למקובלים כולם:

36 ואחר שתמצא ההכנה הראויה לנפש שהיא הידיעה במחשבת ציור ענין האותיות, ויחשוב המצייר בם כאלו הם מדברים עמו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכאלו הם בעצמם איש בעל דבור שמוציא מפיו דברים, והאיש ההוא יודע שבעים לשונות, ויודע כונה ידועה מכוונה בכל אות ובכל תיבה, וזה השומע מצייר להבין מה שהוא אומר ומכיר השומע, הוא שאינו מבין כי אם לשון אחת או שתים או שלוש או יותר מעט, אבל מבין מדי שהמדבר אינו מדבר לו שום דבור לבטלה כי אם אחר שהוא יודע כל הלשונות, הנה כל דבור ודבור אצלו מוכן בפירושים רבים ואע"פ שהשומע אינו מבינם, וכן גם אחר ציורו שהכל עיקר, א"כ הנה החסרון בא מאתי, וע"כ צריך לבחון תמיד על כל דבור ודבור עד שיסכים עמו ויבין כל דבריו אשר ידבר לו, כן הוא דרך ההכנה כדמות קשת הסכמה ידועה מבעל לשון שהשומע לא הבינו עד עתה. ומבקש להבינו עתה וחוקר כל אות ואות ושרשיו ומה שחיבר אל השורש והעיקר, בין בסופו בין בראשו בין בעצמו, כי אין שם דרך רביעית בשום פנים כי אם בזאת המשולשת והיא ראש תוך סוף, גם רוב שרשי לשון הקודש השלמים נבנים על שלוש זה שהוא ראש תוך סוף בדמות שם בן ע"ב במלת שמר שהשי"ן ראש, והמי"ם תוך, והרי"ש סוף, מלת שמ"ר, ולפעמים יהיה השורש כלו נמצא ולפניו אות שהוא משמשו כאמרך לשמור או לאחריו כאמרך שמריני, ולפעמים יהיו המשמשים רבים, תיבות או פעולת, באים לשמש השרשים ושרשי כל השרשים הם השמות:

37 וידוע שכל שם ושם יורה על עניין ואם אינו מפורש אינו כי אם לפי חסרון המבין כשם אהרן שלא אמרה תורה מאין נגזר, אבל שם משה כבר אמרה תורה שהוא נגזר מן משיתהו, ואע"פ שהוא סוד, ויבן מן הכתוב שגלהו באומרו ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו שמות ב, י והוא חסר י' שנית וסודו י"ה שמות גם סוד בת פרעה שמה בתי"ה שמות ב, י, והיא בת שם י"ה, והוא שם בתיה ותבין זה מאומרו וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוישמות ב, א, וסוד בת פרעה עוד י"ה שמות והנה סוד י"ה שמות שלמים של בן ד' עולה שמי"ם והוא סוד השכינ"ה:

38 ואמנם י"ה שמות שלמים עולים פר"י הרי שניהם מפורשים ורמזם אם תאירה פני מהם וכיוצא באלו השמות יש מהם בתורה הרבה שהם נגזרים ויש מתנגדים, ורבים ג"כ בלתי הנגזרים כגזרים, ויש מהנגזרים שהם מוסיפים ונגרעים על הוראתם, ויש שהם נראים מצורפים, ויש מהם משונים מאד כשם אברהם שהורה הכתוב עליו שהוא שם נגזר מאב המון, ואין ספק באמונה זאת אצלינו שאלה הם רמזים נפלאים על השמות, והנה שם קין נגזר מן קניתי איש בראשית ב' א והוא נחלף ובהם רבים אין קץ, רק אין זה כלום כי אם הערה שהעירתנו התורה הקדושה על ידיעת ס תרי השמות, שהנה גם אנחנו אנשי לשונינו הסכמנו, וגם נמשכנו אחר המוסד הראשון על היות ש"ם אלהים כולל, והוא כנוי לכלל כל הכוחות הטבעיות אחר היותו בכלל ש"ם לסבה הראשונה, וגם לאחת ממדותיו אשר הוא יתעלה נבדל בה מכל הנמצאים ובה מבדיל בין כ"ח לכ"ח, וסודו י"ה אלא וגם הו"א דיי"ן הנ"ה יו"ד ה"א לנ"ו עלאי גם הוא חוז"ה מחז"ה החזיו"ן, וע"כ נקרא מד"ת הדי"ן, אשר הכוונה בם להיותה צורה ולכל צרכי המשפטים כי כל דרכיו משפט דברים לב, ד, וגם תבין שכל שם שהודיע לנביאיו להיותו נקר"א כ"ן, בו היא לענין הוראת כח מן הכוחות המיוחדות לו יתברך, שבכוח ההוא יודע שהוא נבדל מזולתו תכלית ההבדל, וזה הוא מופת מקובל אצלינו על כל שם ושם משמותיו:

39 ועל כן ראוי שתדע שסוד ההזכרה, בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא יחשוב בדבר זולתה, ויהיה נקי מהבלי העולם ומחשבתו בשם, ועם השם זכה ברוב ונקיה, ורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים, ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד, ואחר כל זאת ההכנה השלמה הוא מזכיר:

40 הנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פעם, שהנה המלך חושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז"ל פסחים קיב. יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, והתקין לפרס דוד לעצמך דרך לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:

41 זכור זכרון מחוקק שם לבבות. חדש לב ספירות מספרים. ועת תקרא לנשכחות נקבות. קרא טרם להזכרות זכרים: