פסקי הרא"ש על יבמות י״ג:ה׳

1 מתני' המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם:

2 גמ' מ"ט דר"א דגזר הני אטו יתומה בחיי האב וקי"ל כרבנן. תניא מודים חכמים לר' אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה בד"א בזמן שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתייבמת משום ר' אלעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת בעיא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מה היא ומסקנא צרתה או חולצת או מתייבמת. תמיה לי למה כתב רב אלפס בעיא זו שהיא אליבא דר' אלעזר דלא כהלכתא ויש הלכות רב אלפס שכתוב בהן וה"ה לצרתה של יתומה בחיי האב לרבנן והשיב עליו הראב"ד ז"ל הא מלתא לא מחוורא שפיר משום דלר' אלעזר גופיה הא לא שרינן לצרה אלא משום דהיא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזירה אבל יתומה בחיי האב בין לרבנן בין לר' אלעזר ערוה היא מן התורה הלכך צרתה נמי צרת ערוה היא ושתיהן חולצות ולא מתייבמות ולכאורה היה נראה כדבריו דהיינו דתנן בפ"ק דף ב: כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת וה"נ צרתה של ערוה קטנה היא. ומיהו נוכל לקיים דברי רב אלפס ז"ל דשאני ערוה זו שיש לה היתר לעצמה אם גדלה אצלו הלכך לר' אלעזר דגזר אפילו בגדולה דעלמא אטו יתומה בחיי האב שמא יטעה אדם לומר דקידושי קטנה כלום כ"ש דגזר בצרה דידה אבל לרבנן דלא גזרו אפי' בדידה אם גדלה אצלו כ"ש דבצרתה לא גזרו ומתייבמת וכן כתב הרמב"ן ז"ל ופלוגתא היא בירושלמי ה"ח דגרס התם מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא יתומה בחיי האב קידושיה וגירושיה תורה חזרתה אינה תורה צרתה מהו רב אמר אסורה ר' יוחנן אמר צרתה אסורה ר"ל אומר צרתה מותרת א"ר אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ולא אשכחית בר נש דכוותיה אלא ר"ל דאמר צרתה מותרת רב המנונא הוה קאי קמיה דרב אחא בר אחוה א"ל צרתה מהו א"ל צרתה מותרת א"ר אבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ותמהתי על מ"ש הראב"ד ז"ל שיתומה בחיי האב חולצת הואיל ואסורא ליה מן התורה אי לאו משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למישרי יבמה לשוק וסברא גדולה היא והכי אמר לעיל בפ' החולץ יבמות דף לו. דלמא איכא דהוה בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למישרי חלוצה לכהן. וכן משמע לישנא דמתני' אסורה ליבם ולא קתני מותרת לשוק והכי איתא בתוס' פי"ג ומודים חכמים בקטנה שהשיאה אביה וגירשה והחזירה ומת שחולצת ולא מתיבמת: