פסקי הרא"ש על חולין ב׳:ד׳

1 מתני' השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשירה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו. אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו כשירה:

2 גמ' אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשירה. פירש רש"י שחתך כאן וחזר וחתך למעלה או למטה. וקשה לפירושו דאם אינו רוב במקום אחר היאך השחיטה כשירה ואם חתך הרוב במקום אחד א"כ שחיטה מפורעת היא וי"ל כיון שחתך המיעוט תחלה ואח"כ חתך הרוב לא הויא שחיטה מפורעת דלא מרווח קרווח. ובשאלתות דרב אחאי בפרשת בהעלותך סי' קכ"ד מפרש בשנים ושלשה מקומות כגון שכל אותן מקומות בהיקפו של סימן בטבעת אחת בקנה וכיוצא בו בוושט. כגון שבשעה ששחט נתהפך הסימן וחתך כאן מעט וכאן מעט ובין כולו איכא רובו והא דפריך משנים אוחזין בסכין וכו' לא הוה מצי לשנויי כששחט האחד הרוב. דמשמע דהשחיטה כשירה ע"י שניהם. ועוד כתב בשאלתות דאפילו חתך מעט הסימן למעלה מצד העור וחזר וחתך מיעוטו למטה מצד אחר זה שלא כנגד זה דכשירה כיון דבין הכל יש רוב. וכן מסתבר דחיות הסימן יוצא בחתיכת רובו ויש כאן רוב בצירוף. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר בעינן שחיטה מפורעת וליכא. והילכתא כרב. דקי"ל הילכתא כוותיה דרב באיסורי. ועוד דההוא תורא דאישתחיט בב' וג' מקומות עאל רב יצחק בר שמואל בר מרתא ושקל משופרא דשופרי. אמר ליה רבי זירא למדתנו רבינו משנתינו בשני סכינין ושני בני אדם. ובעל הלכות גורס משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם והיאך אתה אוכל ממנו. ואפי' לפי גרסתו כיון דלא חשש להשיבו למדנו לפי דרכינו שחזר ממה ששנה להן ומפרש משנתינו אפי' בשני סכינין. וכן שחיטה העשויה כקולמוס או כמסרק כשירה: