פסקי הרא"ש על ביצה ה׳:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« פסקי הרא"ש על ביצה ה׳:ט׳ פסקי הרא"ש על ביצה ה׳:י״א »

1 ביצה פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּגַּחֶלֶת: הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכׇל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ — מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. גַּחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — אֲסוּרָה, וְשַׁלְהֶבֶת — מוּתֶּרֶת. הַמּוֹצִיא גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּיב, וְשַׁלְהֶבֶת — פָּטוּר. הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — אָסוּר בְּגַחַלְתּוֹ, וּמוּתָּר בְּשַׁלְהַבְתּוֹ.

2 קרבן נתנאל פתח ↗

משום דיש עמה גחלת כו'. כתב מהרש"ל סימן י"ד ובהכי מתיישב שפיר אמאי לא תני תנא דידן ששה דברים בגחלת וליחשב נמי הא דאין מברכין על גחלת ומברכין על שלהבת כדאיתא בירושלמי. אלא משום דלא תטעה לומר א"כ מברכין נמי על שלהבת ע"ז ע"ש. ולא ידעתי את שיחו היאך נטעה הא מתני' שלימה היא דאין מברכין על נר של ע"ז. ועוד איך תני הך דינא בירושלמי הלא יכול לבא לידי טעות. ולי נראה דלק"מ דתלמודא דידן סבר דגחלת כשהן לוחשות מברכין עלי' כדאיתא בברכות דף נ"ג ת"ר גחלים לוחשות מברכין עליהן. מש"ה לא תני גחלת אין מברכין עלי' דלפעמים על גחלת נמי מברכין. אבל הירושלמי סבר אפילו על גחלים לוחשות אין מברכין. והילך לשון הירושלמי חמשה דברים בגחלת כו' ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי בשם רב אם היו גחלים לוחשות מברכין ש"מ דמימרא קמייתא סברה דאפילו על גחלים לוחשות אין מברכין:

2 קונטרס אחרון על שולחן ערוך הרב פתח ↗

מסיבת כו'. הט"ז שלא הסכים לזה להלכה היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך, אבל באמת במגיד משנה מיירי בנכרי שהדליק, שאחר הדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים ע"ש. אבל צ"ע מס"פ כל כתבי ונתבאר בסי' רע"ו, דמשמע דכ"ש אם כל המסיבה גוים שרי, וצ"ע לישב שלא בדוחק. ועיין בב"י בשם הרא"ש דביצה דכתב הטעם לאסור לברך משום גחלת אע"פ שמברך אשלהבת כו', וא"כ י"ל דווקא לברך אסור, דומיא דכתב הרשב"א גבי פלפלין שמשימין בקנקנים כו', אבל להשתמש שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת שרי וז"ש הרא"ש ואע"ג דשריא. ולא דמי למ"ש הטור בסי' תרע"ז, דדמי לשלהבת של הקדש:

1 מתני' הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש מועלין בה השלהבת לא נהנין ולא מועלין:

2 גמ' ת"ר חמשה דברים נאמרו בגחלת. הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של ע"ז אסורה השלהבת מותרת. המוציא גחלת לרה"ר חייב שלהבת פטור. המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. ירושלמי ה"ד וכ"ה בתוספתא פ"ד מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. והא דאסרינן לברך בשלהבת ע"ז ואע"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על השלהבת:

« פסקי הרא"ש על ביצה ה׳:ט׳ פסקי הרא"ש על ביצה ה׳:י״א »