ראש השנה י״ג ב:ט׳-י׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

9 רש"י פתח ↗

יש בילה - יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון:

9 רבינו חננאל פתח ↗

ר"ש שזורי סבר יש בילה ונעשה כולו אחד. ומתני' דקתני האורז והדוחן כו' לרבנן דפליגי עליה וסברי אין בילה.

9 המאור הקטן על ראש השנה פתח ↗

דף יג ע"ב אמר ליה ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן סברי אין בילה ואי קשיא לך א"ה קשיא לר"ש שזורי הני כמאן שוינהו רבנן ומאי שנא דאזיל רבנן בתר השרשה וי"ל ר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בתר לקיטה אזילנא דהיינו גמר פירי וכך הוא הדין בשלקט מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה שצובר גרנו בתוכו אלא לדידכו דאזליתו בתר השרשה ואמריתו שאם השריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה והלא יש להם תקנה בצבירת גרנו לתוכו.

10 רש"י פתח ↗

אין בילה - אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן:

10 ר"ש משאנץ על משנה פאה פתח ↗

ירושלמי שם כיצד הוא עושה מביא שתי שבלים ואומר אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי המעשרות קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומר שמא אותה שקבע בה מעשרות שמא לקט הוא א"ר יונה מביא שתי שבלים ואומר אם לקט זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו אחת מהן פי' הראשונה שאמר עליה אם לקט היא ופריך ושמא אותה שקבע בה מעשרות דהיינו אותה שעיכב לקט היא ואין המעשרו' קבועין בה ונמצא העני אוכל טבלים ומשני רבי יונה דמביא שתי שבלים מלבד אותה שנותן לעני וקובע המעשרות על אחת מהן ואומר על הראשונה אם לקט היא יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין על השניה ואח"כ אומר על השניה דאם היא של לקט הרי מעשרות הראשונה קבועין על השלישית והשתא יש כאן שתי שבלים ולא ידעינן בהי מינייהו המעשרות קבועין ואין יכול ליתן לעני אלא הראשונה והא דנקט ונותן לו אחת מהן לא חש לומר ונותן לו הראשונה הואיל וכבר פירש מעיקרא והכי קאמר ונותן לו אחת מהן כלומר אחת מהן יקח עליה ויתן לעני. וכשבא לעשות תקנה לגדיש אי אפשר לעשר מיניה וביה דשמא שבולת של לקט מעורב בו ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור למ"ד אין בילה בפ"ק דר"ה דף י"ג: וצריך לבקש פרנסה ממקום אחר לעשר על הגדיש חוץ מעל שבולת אחת משום ספק שבולת של לקט דלא ידעינן אם היא באותן שבולים שלקט או בגדיש. ואח"כ עומד ומתנה אם השבולת של לקט בגדיש הרי יפה ואם אינה בגדיש אותה שבולת שלא עישר עליה ממקום אחר מעשרותיה יהו קבועים באחת מאלו השתים. ונמצא השתא על אלו השתים מספק שלש מעשרות בכל אחת ואחת ושלש תרומות שני מעשרות ושתי תרומות של שני שבלים ותרומה ומעשר של עצמה בין ממעשר ראשון בין ממעשר שני או ממעשר עני דנמצאו בכל אחת ואחת שלש תרומות וששה מעשרות לפי מה שפירשנו לעיל דמפריש בשבלין לא מיפטר מת"ג אלא המעשר לבדו אם הקדימו לתרומה דהא יש בה מספק מעשרות של שבולת שנתן לעני ומעשרות כל אחת בחברתה ומעשרות של עצמה דשמא שלשתן אינן של לקט שנשאר הלקט בגדיש. וקצת תימה כל טורח זה למה שצריך להביא שתי שבלים מלבד שבולת שנותן לעני ולהתנות כמה תנאים והלא כיון דלבסוף יהא זקוק לבקש לו פרנסה ממקום אחר בענין שאפשר לעשות תקנה לגדיש כדפרישית א"כ מתחלתו יעשה כן ויעשר ממקום אחר על כל הגדיש חוץ מעל שבולת אחת של לקט שנתערבה עמו. וי"ל דבשעת הקציר אין כל כך פרנסה מזומנת ועוד שהיה צריך להביא כאן כדי לעשר ולתרום מן המוקף וגם אי אפשר לכוין מעשרותיו בשבלים שלא ירבה במעשרות ואי אפשר לעשר מאומד והעניים באים כל שעה ושעה בשדה ליקח הלקט ואין יכולין להמתין על זה לפיכך לוקח לאלתר שלשה שבלים ומתנה עליהן ונותן לעני את האחד מיד. ואם היתה מזומנת לו שבולת אחת של ודאי טבל לא היה צריך להביא שלש אלא מביא אחת מן הגדיש ואומר אם של לקט היא הרי יפה ואם לאו מעשרותיה קבועים בשל ודאי טבל וכן כשיבוא לתקן כל הגדיש ומעשר עליה ממקום אחר חוץ משבולת אחת שבה מתנה דאם יש שם שבולת של לקט הרי יפה ואם לאו מעשרות השבולת יהו קבועין בשבולת של ודאי טבל ונמצא דליכא שום ספק על אותה שבולת ושמא הכי נמי קאמר ר' יונה שתי שבלים שתהא אחת מהן של ודאי טבל כן צריך ליישב דברי ר' יונה:

1 אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי סָבַר יֵשׁ בִּילָּה.

2 וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין בִּילָּה.

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אמר ליה לו רבה: ר' שמעון שזורי קאמרת אמרת? מדבריו אין להקשות, כי ר' שמעון שזורי סבר יש בילה, שלדעתו, דברים שהונחו בתערובת מחשיבים אנו אותם כאילו נבללו בלילה גמורה, ומה שמוציא מהם — מוציא לפי יחסי התערובת הראשונה.

9 בועז על משנה דמאי פתח ↗

הקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. איך יעשר קודם השלכה. שמא המוצא יפריש מפטור אחיוב או להיפך כספ"ה. ואת"ל דהו"ל ס"ס. דשמא יפריש מיניה וביה. או שמא ילך לאבוד במקומו. אמר האזוב אשר בקיר. בנו ותלמידו. ול"מ היה נ"ל כיון דהך חששא שיפריש מחיוב עה"פ אינו רק כשימצא חבר אח"כ. והרי הוא יחוש נמי שמא השליכם חבר ועשרם מקודם. כמו דאמרי' ב"מ דל"ח א בחששא שמא עשאן בעה"ב תרומה על מקום אחר. לפיכך על סמך זה. בעה"ב עושה אותן תו"מ על מקום אחר. כך נ"ל לולא דברי ע"ר זצוק"ל עכ"פ במחזיר למוכר בסיפא. דלירושלמי משקעו בכרי. אמר הננס. כן פי' קצת מפרשי' לירושלמי. וע' מ"ש לק' סי' יא וק"ל מה מהני לר"ש שזורי ר"ה די"ג דאין בילה ביבש. ונ"ל מדר"ש רק לכתחילה קאמר כדמוכח התם. והכא מדאין תקנה כדיעבד דמי כי"ד ססק"ח עכלה"ט. ובירושלמי הקשה למה צריך המשליך לעשר. נהוי כמוכר במדה גסה. ומשני המלקט מלקט א' א'. והו"ל כקונה בדקה. והקשה הרא"ש. מה צריך לזה. הרי דוקא במוכר לחבר פטור בגסה כלעיל פ"ב כ' והכא שמא ימצא ע"ה. ותי' רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א. באות כו דמתני' איירי בשוק דרוב חברים כו'. עכלה"ט. איברא לפי דברי ע"ר רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. כנ"ל בל"ז לק"מ. דהתם בוודאי מוכרם לע"ה. משא"כ הכא איכא ס"ס כנ"ל:

10 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ואולם רבנן סברי וחכמים סבורים אין בילה בכיוצא בזה, לכן אין התקנה של צבירת הכל יחד מועילה לדעת חכמים.

« ראש השנה י״ג ע״א ראש השנה י״ד ע״א »