ריטב"א על יומא ע״ד ב

מהדורה: חידושי הריטב"א, ברלין, תר"כ

« ריטב"א על יומא ע״ד ע״א ריטב"א על יומא ע״ה ע״ב »

1 יומא פתח ↗

כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: אַף ״כׇּל״ לְאֵתוֹיֵי כּוֹי, כּוֹי סְפֵיקָא הוּא, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי סְפֵיקָא? אֶלָּא בְּרִיָּה שָׁאנֵי, הָכָא נָמֵי בְּרִיָּה שָׁאנֵי.

2 יומא פתח ↗

וְנֵילַף מֵ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי״? דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּרַבִּים, וְאֵין דָּנִין עִנּוּי דְּרַבִּים מֵעִנּוּי דְּיָחִיד.

1 כוי בריה בפני עצמה היא. פי׳ ולא חשיב ספיק׳ אלא שגזירת הכתוב שיהא דינה כבהמה לענין זה:

2 ונגמר מאם תענה את בנותי. פי׳ דההוא נמי עינוי באזהרת שמים שנכנס בו לברית אלהים שלא יענה אותם דומיא דעינוי יום הכפורים שהוזהרנו בידי שמים:

« ריטב"א על יומא ע״ד ע״א ריטב"א על יומא ע״ה ע״ב »