ריטב"א על תענית ג׳ ב

1 א״ר חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח מחזירין אותו. פירש כלה האי מימרא גרידא בתר מנהגא שנהגו להזכיר רוחות בימות הגשמים וטל בימות החמה והיינו סבורין שזה הדבר בחיוב ולפי׳‎ בא רבי חנינא לומר שאין זה בחיוב ואם שנה לא עכב. ולפי׳‎ הוא תולה האמירה בזמן שאינו נהוג שאמרי משיב הרוח בימות החמה ותולה מה שלא אמר בימות הגשמים וה״ה שהיה לו לומר בהפך שאם אמר כן בימות הגשמים או שלא אמר כן בימות החמה אין מחזירי׳‎ אותו שאין זמן קבוע להם בשום מקום אלא ודאי שדברי רבי חנינא קבועי׳‎ על המנהג ולפיכך אמר כי בימו׳‎ החמ׳‎ שאין אנו רגילין בהזכר׳‎ הרוח אם הזכירו אינו טעו׳‎ כן אם לא הזכירו בימו׳‎ הגשמי׳‎ כמו שנהגו אין בכך כלום טעם הדבר מפני מה שאמר למעלה שלא חייבו חכמי׳‎ להזכירם אם בא להזכיר׳‎ מזכיר ועל הדרך שפירשנו למעלה ולא קבעו זמן ידוע אלא לגשמים ולפי׳‎ אם עבר בהם על המנהג שאמר בימו׳‎ החמה מוריד הגשם מחזירין אותו וכן אם לא אמר כן בימות הגשמי׳‎ ובודאי לא חלקו חכמי׳‎ בדיניה׳‎ בענין זה ואפי׳‎ לבני נינוה דצריכי למטרא בתקופ׳‎ תמוז אם אמר בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו ואם בשאלה אמרו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה. ואמרו בירושלמי וש״ץ אמרו בשבע שהוא מוסיף כרבנן בתר רוב הנוהג בעולם אזול אף בשאלה וכ״ש בהזכרה שהיא כללית על כל העולם ומה שאמר בלוי דגזר תעניתא אמר מוריד הגשם אתא מטרא בימות הגשמי׳‎ היה ושלא כדעת רבים וזה שאמרו שאם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזירין אותו אוקמוה בירושלמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר. אבל אם אמר מוריד הטל אין מחזירין אותו. אבל בש״ס שלנו לא אמרו כן אלא נראין להם דברי׳‎ כפשוטן דכל שלא הזכיר גשם מחזירי׳‎ אותו ולא חששו להזכר׳‎ הטל ולא תלו החזר׳‎ אלא בהזכר׳‎ הגשם וכן בדין שהרי בהזכרת הגש׳‎ הוא בחיוב ובהזכרת הטל אין שם שום חיוב ולא שום קפידא ואפילו אומר מפריח הטל. והיאך יתרום וישלול מן הפטור על החיוב ויצא בו ידי חובתו תדע שכל טעות הנמצא בעניין זה אינו מצוי אלא להלך כדרך לשונו לומר מה שהיה נוהג קודם לכן ולמנקט דיישיה ובשלא אמר מוריד הגשם בימות הגשמי׳‎ אינו שלא הזכיר לא טל ולא מטר אלא שהלך לשונו כמה שהיה רגיל בימות החמה והזכיר טל ולא הזכיר גשם ועל זה מחזירי׳‎ אותו. מכיון שלא הזכיר גשם. וכן נראה ממה שהקשו בירוש׳‎ על מה שאמרו היה עומד בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו והתני׳‎ אם לא אמר גבורת גשמים בתחיית המתי׳‎ מחזירי׳‎ אותו ומאי קושי׳‎ דדילמא ר׳‎ זעירא ה״ק שאע״פ שהזכיר טל בימו׳‎ הגשמי׳‎ שלא נהגו בו אין מחזירין ולעולם כשהזכיר גשם שאמר מוריד הגש׳‎ והטל אלא על כרחין משום דהא לא שכיחא דליטעי בהכי שלא נהגו בו מעולם ולא היתה טעותו אלא על הדרך הרגיל שהיה עומד בגשם והזכיר טל ולא הזכיר גשם ברגילותו בימות החמה והיינו דקשיא לאידך ופירשוה לדזעירי בשלא הזכיר לא טל ולא מטר דלזעירי בשם רבי חנינא אלא דברי רבי חנינא גופיה דאידך מימרא דש״ס וסבירא לן דליתה לדזעירי בשם רבי חנינא דלרבי חנינא כל שלא הזכיר גשם בימות הגשמי׳‎ מחזירין אותו בין שיזכיר טל או שלא יזכיר ואנן אש״ס דידן סמכי׳‎ והסכמנו בזה על דעת הראב״ד ז״ל שכת׳‎ כן ולפי שיטה זו יצא לנו תירוץ לדבר שהקשו רבים למה לא דבר רבי חנינא בענין הטל שאין בו חזרה כמו שדבר בענין הרוחות וסמך על סוף דבריו שאפי׳‎ אמר מפריח הטל אין מחזירי׳‎ אותו ולפי שיטתנו כבר רמז אותו אף בענין הטל כי כשלא אמר בימות הגשמי׳‎ מוריד הגשם שמחזירין אותו היינו לפי אף כשאמר מוריד הטל כמנהגו בימו׳‎ החמה ואעפ״כ אין החזר׳‎ אלא מפני שלא הזכיר הגשם ולא מפני הזכרת הטל וכן בימות החמ׳‎ שאמר מוריד הגשם מחוירין אותו מפני שאמר מוריד הגשם ולא מפני שלא אמר מוריד הטל ובזה הור׳‎ לנו רבי חנינא שאם הזכיר טל בימות הגשמים או שלא הזכירו בימות החמה אין בכך כלו׳‎ והשתא אתי שפיר מאי דקאמר בתר הכי ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל דאי לאו הכי טל מאן דכר שמיה אלא ודאי כדאמרן כנ״ל:

2 ורבי׳‎ אלפסי ז״ל הבי׳‎ בהלכותיו הירוש׳‎ וסומך עליו וכן הרמב״ם ז״ל והאמת מורה דרכו. ושמעתי מא׳‎ מרבותי י״א דכל היכי דאיירי׳‎ בדין חזרה היינו בשסיים אותה ברכה אבל קוד׳‎ שחתם בה אינו בדין חזרה ובכל מקום יש לנו לתקנה ולאמר׳‎ כראוי ואף במקו׳‎ שאמרו אין מחזירין אותו ואין זו חזרה מ״מ כל שסיים אותה ברכה אע״פ שלא התחיל באחרת הסמוכה לו ישנו בדין חזרה וכן כתבו בתוספו׳‎ ואע״פ שיש חולקין בדבר ובשם הרב החסיד ז״ל שאפילו אמר ברוך אתה י״י מסיים כקורא בתורה למדני חקיך כדין כל שרצ׳‎ לברך ונפלו פירות מפיו וכיוצא בו ונמצא שלא סיים ברכתו וחוזר לאומרה כראוי אף במקום שלא אמרו להחזיר שאין זו חזרה ואין כן דעת גדולי הצרפתים ז״ל אלא כל שהתחיל בחתמה חותם והולך לדרכן במקום שאין מחזירי׳‎ אותו אבל במקום שמחזירין אותו עושה כן וחוזר לדינו והא קי״ל דכל שטעה מג׳‎ ראשונות חוזר לראש והיינו לברכה ראשונה וא״צ לחזור ולומ׳‎ י״י שפתי תפתח ומי שנסתפק ולא ידע אם אמר מוריד הגשם או מוריד הטל אמרו בירושל׳‎ שכל ל׳‎ יום חוזר דודאי דיישיה כמעיקרא נקט כיון שלא כיון ומכאן ואילך אינו חוזר ובלשון הזה אמרו שם נתפלל ואינו יודע מה הזכיר א״ר יוחנן כל ל׳‎ חזקה מה שהוא למוד הזכי׳‎ מכאן ואילך מה שצריך הזכיר ע״כ ומ״מ לדברי הירושל׳‎ שכתוב למעלה אינו צריך לחזור בימות הגשמי׳‎ שאפילו אמר מוריד הטל כמנהגו אין מחזירין אותו אלא א״כ הוא באמצע הברכה ירוש׳‎ רבי זעירא בשם רבי חנינא וכו׳‎ עד בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר פי׳‎ קס״ד דהא דקאמר שאם עמד בטל והזכיר של גשם מחזירי׳‎ אותו שזהו לפי שלא הזכיר טל אלא שהזכיר גשם כמנהגו בימות הגשמים ועל זה הקשו שהרי אין חיוב בהזכרת הטל וברוחו׳‎ לא חייבו חכמים להזכיר ופריך לא דמי ההוא דמצלו ומקל לההוא דמצלו ולא מקל כלומר שאין החזרה מפני שלא הזכיר טל אלא מפני שהזכיר גשם שהוא סימן קללה בימות החמה אבל כשלא הזכי׳‎ לא טל ולא מטר אין מחזירין אותו שאין בדבריו קללה:

3 גרסי׳‎ בפרק תפלת השחר א״ר תנחו׳‎ א״ר אסי כו׳. לא קשיא הא דאידכר מקמי שומע תפלה הא דאידכר וכו׳‎ וכתב רבינו ז״ל אי דאידכר מקמי שומע תפלה חוזר לראש ונראה מדבריו שאין די לו שיחזור לשומע תפלה דההוא לא מקרי ראש שהרי אינה לא ראש לברכות ולא ראש לשאלה וברכת השנים הוא הראש וטעם דבריו שכל שנתנו מקוים לתשלומין וטעה בו חוזר למקומו הראשון: וכמו שאמרו בשלא אמר הבדלה בחונן שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואם טעה בזה ובזה חוזר לראש וסימני׳‎ אם בא לנפו׳‎ מנפ׳‎ את כלו וכן דעת הראב״ד והרמב״ם ז״ל אבל רבי׳‎ ז״ל כתב שחוזר בכאן לשומע תפלה וכדבריו הוא בירוש׳‎ בפי'. אבל הירוש׳‎ ההוא אינו מסכים בסופו עם הש״ס שלנו שאמרו שם שאם לא הזכיר גבור׳‎ גשמים בתחיית המתים ונזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא אומרו בשומע תפלה. ובגמרא דילן לא משמע הכי כדכתב רבינו אלפסי ז״ל דהא מימרא דרבי אסי לענין שאלה שאין מחזירין אותו אוקימנא דאדכר מקמי שומע תפלה ואפילו הכי קאמר בריש׳‎ דגבור׳‎ גשמים מחזירין אותו ולפי׳‎ הוצרך רבינו ז״ל לומר האי ושמעי׳‎ להוציא מדברי הירוש׳‎ ההוא ובודאי שהדבר עצמו תמה מה ענין להיות תשלומי׳‎ להזכרה בשומע תפלה שהוא תפלה ושאלה. ובתוספות סמכו על הירוש׳‎ הזה ואינו אלא כדברי רבי׳‎ ז״ל. ואפשר דכי היכי דפליג הירוש׳‎ בזה פליג נמי באידך דשאלה לומר שחוזר לשומע תפלה דסתם מחזירי׳‎ אותו דאיתיאו בש״ס דילן ודאי לברכת השני׳‎ משמע ובאידך דרבי אסי דקאמר אין מחזירין אותו דהיינו לברכת השנים מפני שאומרה בשומע תפלה דאדכרו בברייתא ולא לשומע תפלה דלא אדכר בברייתא כלל. ונר׳‎ שדעת הירוש׳‎ שלא הפריזו חכמים כ״כ בחיוב הזכרת גשם ושאלתו ובכל דהו סגי להו ולפי׳‎ אמרו שם שאם הזכי׳‎ טל במקום גשם אין מחזירין אותו ושיש להזכר׳‎ תשלומין בשאלה בשומע תפלה ואע״פ שאינם מענין אחד ואם עבר שומע תפלה דיו שיחזור לשומע תפלה. ואין זו שיטת ש״ס שלנו ונר׳‎ שאף לדברי הירוש׳‎ אין תשלומין להזכרה אלא בשומע תפלה שאין בו מקום קבוע לשאלה ומינכרא מילתא אבל בברכת השנים לא מינכרא מילתא ואע״פ ששאל בברכת השני׳‎ משלי׳‎ ההזכרה בשומע תפלה ולא דמי להבדלה בחונן הדעת שיש לה תשלומין על הכוס שמבדיל כדרכו דהתם מפני שהם ענין אחד שגם הבדלה על הכוס עיקר אלא שכשקבעו קבעוה בתפלה אבל הכא דהזכרה ושאלה ותפל׳‎ תרי עניני נינהו לעשות לו תשלומי׳‎ אינו אלא אחר שאלה בברכ׳‎ השנים דהיינו בשומע תפלה או דאפשר דיש לו תשלומין בברכת השנים בלחוד כעין הבדלה ולא אמרו שאמרו בשומע תפלה אלא כשלא שאל בברכת השני׳‎ והלשון הראשון נראה יותר. מיהו כשם שאין לו תשלומין בשומע תפלה לש״ס דילן כך אין לו תשלומין בברכת השנים דאי לא מאי שנא דתלי רבי אסי שיש חזרה בהזכרה ואין חזרה בשאלה כדאידכר מקמי שומע תפלה אף בהזכר׳‎ נמי הוה מצי למימר שאין מחזירין אותו בדאידכר מקמי ברכת השנים והא הויא רבותא טפי אלא ודאי דלגבורת גשמים אין לו תשלומי׳‎ בברכת השנים דתרי עניני נינהו ואפילו למ״ד דהזכרה ושאלה חדא מילתא היא לא אמרו כן אלא לענין שתהא התחלתן ביחד דמשעה שהתחיל שיתחיל לשאל ומה שכתב רבי׳‎ ז״ל דאי טעה ולא אמר גבורת גשמי׳‎ בתחיית המתים חוזר לראש אע״פ דאידכר מקמי שומע תפלה לאו למימר׳‎ דאי מדכר מקמי ברכת השנים אלא הכי נקט משום דירוש׳‎ תלי לה בשומע תפלה ואתא לאפוקי מההיא סברא ואפשר דמודו בירוש׳‎ שאין תשלומין בברכת השנים כדכתב לעיל ועוד דאיהו ז״ל נקט מאי דשמעי׳‎ להדיא מדרבי תנחום א״ר אסי דקתני מחזירי׳‎ אותו ואוקימנא למימר בדאידכר מקמי שומע וזה נ״ל נכון וברור וכן דעת מורי נר״ו:

4 והא דאמרינן דהיכא דאדכר לבתר שומע שחוזר היינו היכא דליתיה בצבור לא הוה צריך לאהדורי הואיל ושומע מש״ץ כדקתני הואיל ואומרה בשומע תפלה ומזה הטעם לא הביא רבינו אלפסי ז״ל אותו תירוץ שאינו נאות לדברי רבי אסי אבל עיקר הדין אמת הוא ואע״ג דקיימא לן דבשאר ימות השנה אין ש״צ מוציא אלא לשאינו בקי והוא שישנו שם התם בשלא התפלל אבל הכא בהתפלל וטעה עשאוהו כשאינו בקי וש״צ מוציאו והוא שיהא מתחלה ועד סוף וכן כתבו הגאונים ז״ל וכ״ש ש״צ שטעה בשום מקום כשמתפלל בלחש אין לו לחזור מפני טורח צבור אלא יוצא בתפלה שסודר בקול רם חוזר כדין היחיד חוץ ממי שטעה ביוצר של ר״ח ביעלה ויבא שאם סיים תפלתו אינו חוזר שהרי תפלת המוספי׳‎ לפניו כדאיתא בפר׳‎ תפלת השחר וכן כתב הרמב״ם ז״ל והירוש׳‎ שהזכרנו למעלה זהו לשונו רבי זעירא בשם רב הונא לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה. ודכותה אם לא הזכיר גבורת הגשמים בתחיית המתים אומר׳‎ בשומע תפלה. ומה שאל׳‎ שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהוא מרווח לא כ״ש. והתני׳‎ אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירי׳‎ אותן א״ר אבא מארי בשם רבי יוסי בשלא אמרו בשומע להיכן הוא חוזר א״ר שמעון בשם ר׳‎ יוחנן בר״ח אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה ע״כ בירוש'. וכיון דנקט תשלומי עשרה בשומע תפלה להדיא ולא אדכר ברכת השנים כלל משמע לכאורה מאי דכתב לעיל ומה שאלה שהיא מדוחק לומר שהוא דבר הצריך ודאי לקבוע לו מקום ושמא דעת רבי׳‎ אלפסי ז״ל כדעת הירוש׳‎ בחזרה לשומע תפלה וכדברי רבי׳‎ האי ז״ל ומה שכתב שחוזר לראש היינו בשלא נזכר עד שעקר רגליו וחוזר לראש כל התפלה. מ״מ א״כ הוה דעתו היה לו לפ׳‎ יותר.