ריטב"א על שבועות ל״ד

מהדורה: חידושי הריטב"א, לבוב תקפז

מקור שבועות ל״ד
1 כׇּל אַחַת וְאַחַת, בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין – אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן; עֵדוּת שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, קְרוֹבִים כִּרְחוֹקִים, פְּסוּלִין כִּכְשֵׁרִים; וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת בִּפְנֵי בֵּית דִּין – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן?!
2 מָה לְפִקָּדוֹן – שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג; תֹּאמַר בְּעֵדוּת – שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג?!
3 תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֶּחֱטָא״–״תֶּחֱטָא״ לִגְזֵירָה שָׁוָה – נֶאֱמַר כָּאן ״תֶּחֱטָא״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״תֶּחֱטָא״; מָה לְהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן, אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן.
4 מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: ״אוֹ״ ״אוֹ״ בִּיטּוּי יוֹכִיחוּ – שֶׁהֵן ״אוֹאִין״, וְיֵשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה, וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן – וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן!
5 מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן ״תֶּחֱטָא״ מִ״תֶּחֱטָא״.
6 אַדְּרַבָּה – מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חַטָּאת מֵחַטָּאת!
7 אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף – שֶׁכֵּן חֵטְא; בְּמֵזִיד; תַּבְעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ; וְעַבְרֵיהּ.
8 אַדְּרַבָּה, מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חַטָּאת שֶׁיָּרְדָה לְחוֹמֶשׁ! הָנָךְ נְפִישָׁן.
9 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״ – יֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא חַיָּיב, וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא פָּטוּר. הָא כֵּיצַד? תְּבָעוֹ מָמוֹן – חַיָּיב, תְּבָעוֹ דָּבָר אַחֵר – פָּטוּר.
10 אֵיפוֹךְ אֲנָא!
11 רַבִּי עֲקִיבָא אַ״אוֹאִין״ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְמִיךְ.
12 מַאי בֵּינַיְיהוּ בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא?
13 אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע – לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חַיָּיבִין, לְרַבִּי עֲקִיבָא פְּטוּרִין.
14 וּלְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר הָתָם: מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע אֲפִילּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּטוּרִין – הָכָא מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי עֲקִיבָא?
15 אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵדֵי קְנָס.
16 רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע״ – בְּעֵדוּת הַמִּתְקַיֶּימֶת בִּרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה וּבִידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
17 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא? דְּתַנְיָא, רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים וְנִמְצָא גָּמָל הָרוּג בְּצִידּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ. דְּאִי אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!
18 דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵירוֹ לְחוּרְבָּה, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, וּמָצָאתִי סַיִיף בְּיָדוֹ וְדָם מְטַפְטֵף וְהָרוּג מְפַרְפֵּר; אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע! מִי הֲרָגוֹ לָזֶה? אוֹ אֲנִי, אוֹ אַתָּה!
19 אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת״. אֶלָּא הַמָּקוֹם יִפָּרַע מִמְּךָ. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת.
20 אֲפִילּוּ תֵּימָא אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא; בִּשְׁלָמָא יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה – מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ; אֶלָּא רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? מִי לָא בָּעֵי מִידָּע אִם גּוֹי הָרַג אוֹ יִשְׂרָאֵל הָרַג, אִם אָדָם טְרֵפָה הָרַג אוֹ שָׁלֵם הָרַג?
21 שְׁמַע מִינַּהּ, קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קְנָס – פָּטוּר; דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיב, נְהִי דִּידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה – אַשְׁכְּחַן לַהּ; רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה – מִי לָא בָּעֵי מִידָּע גּוֹיָה בָּעַל בַּת יִשְׂרָאֵל בָּעַל, בְּתוּלָה בָּעַל בְּעוּלָה בָּעַל?
22 יָתֵיב רַב הַמְנוּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב רַב יְהוּדָה וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: ״מָנֶה מְנִיתִיךְ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״,
23 וְעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, מַאי?
24 אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: וְהַלָּה מָה טוֹעֵן? אִי אָמַר: ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״ – הוּחְזַק כַּפְרָן! אִי אָמַר: ״אִין, שְׁקַלִי – וְדִידִי שְׁקַלִי״ – כִּי אָתוּ עֵדִים מַאי הָוֵי? אֲמַר לֵיהּ: הַמְנוּנָא אַתְּ? עוּל תָּא.
25 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בְּצַד עַמּוּד זֶה״, אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא עָבַרְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה״. אֲתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי, אַסְהִידוּ בֵּיהּ דְּהִשְׁתִּין מַיִם בְּצַד עַמּוּד זֶה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוּחְזַק כַּפְרָן.
26 מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: הַאי דִּינָא פָּרְסָאָה הוּא! מִי קָאָמַר ״מֵעוֹלָם״?! בְּעֵסֶק זֶה קָאָמַר לֵיהּ!
27 אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״מָנֶה מָנִיתִי לְךָ בְּצַד עַמּוּד זֶה״, אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא עָבַרְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה מֵעוֹלָם״. נְפַקוּ בֵּיהּ סָהֲדִי דְּהִשְׁתִּין מַיִם בְּצַד עַמּוּד זֶה. אָמַר רַב נַחְמָן: הוּחְזַק כַּפְרָן.
28 אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: כֹּל מִילְּתָא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינִישׁ, עָבֵיד לַהּ וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.
29 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חִיֵּיב כָּאן וְחִיֵּיב בְּפִקָּדוֹן כּוּ׳.
30 מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא. מַאי חוּכָא?
31 דְּקָתָנֵי: מָה לְפִקָּדוֹן, שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע, מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג.
32 מִכְּדֵי מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ בְּעֵדוּת, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְנָא לֵיהּ – דִּגְמַר מִפִּקָּדוֹן; פִּקָּדוֹן נָמֵי – מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, נִגְמַר מֵעֵדוּת!
33 וּמַאי חוּכָא? דִּלְמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַל וָחוֹמֶר מַיְיתֵי לַהּ: מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב – מִפִּי עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
34 אֶלָּא חוּכָא אַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג – דְּקָתָנֵי: מָה לְפִקָּדוֹן – שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע, מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג.
35 מִכְּדֵי מֵזִיד גַּבֵּי עֵדוּת מְנָא לֵיהּ – דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ ״וְנֶעֱלַם״; הָכָא נָמֵי לָא כְּתִיב בֵּיהּ ״וְנֶעֱלַם״!
36 אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא: וּמַאי חוּכָא? דִּלְמָא מֵזִיד דְּלָאו כַּשּׁוֹגֵג בְּפִקָּדוֹן, מִמְּעִילָה רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּמַר לַהּ!
37 וְהַיְינוּ חוּכָא – אַדְּגָמַר לַהּ מִמְּעִילָה, נִגְמַר לַהּ מֵעֵדוּת!
38 מִסְתַּבְּרָא מִמְּעִילָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן מְעִילָה מִמְּעִילָה.
39 אַדְּרַבָּה – מֵעֵדוּת הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן ״תֶּחֱטָא״ מִ״תֶּחֱטָא״!
40 מִסְתַּבְּרָא מִמְּעִילָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן מְעִילָה; בַּכֹּל; נֶהֱנֶה; בְּקָבוּעַ; חוֹמֶשׁ; וְאָשָׁם.
41 אַדְּרַבָּה – מֵעֵדוּת הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן חֵטְא; הֶדְיוֹט; בִּשְׁבוּעָה; תַּבְעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ; וְ״אוֹאִין״! הָנָךְ נְפִישִׁין.
42 אֶלָּא מַאי חוּכָא?
43 כִּי אֲתָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִבֵּי רַב, אָמְרִי: הַיְינוּ חוּכָא – מִכְּדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן גְּזֵירָה שָׁוָה גְּמִיר, לְמָה לֵיהּ דְּפָרֵיךְ: מָה לְפִקָּדוֹן שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע, מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג?
44 וּמַאי חוּכָא? דִּלְמָא כִּי פָּרֵיךְ – מִקַּמֵּי דְּתֵיקוּם לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה; בָּתַר דְּקָמָא לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה לָא פָּרֵיךְ!
45 וְלָא?! וְהָאָמַר לְהוּ רָבָא בַּר אִיתַּי לְרַבָּנַן: מַאן תָּנָא שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא נִיתַּן זְדוֹנָהּ לְכַפָּרָה – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא!
46 דִּלְמָא מֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג פָּרֵיךְ, דְּגָמַר לַהּ מִמְּעִילָה, דְּהָנָךְ נְפִישִׁין; אֲבָל מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע לָא פָּרֵיךְ.
47 וְתֶהְדַּר עֵדוּת וְתִגְמֵר לַהּ מִפִּקָּדוֹן, מֵזִיד דְּלָאו כַּשּׁוֹגֵג – מָה פִּקָּדוֹן, שׁוֹגֵג אִין מֵזִיד לָא; אַף עֵדוּת, שׁוֹגֵג אִין מֵזִיד לָא – כִּי הֵיכִי דְּיָלֵיף פִּקָּדוֹן מִמְּעִילָה!
פירוש ריטב"א על שבועות ל״ד
1 הנך נפישן ואידך סבר דעברי' לא חשיבא כיון שאף בשבועת ביטוי איכא לשעבר לר"ע מיהת דהלכתא כוותיה לכך היה אומר דאדרבא מביטוי הו"ל למילף משום דדמי ליה בגופי דקרבן:
2 איכא בנייהו עדי קנס לר"א חייבין לר"ע פטורין פירש"י ז"ל דלר"א חייבין משום דאשמעינן ליה לקמן דדריש בפ' שבועת הפקדון ברבויי ומיעוטי והא דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה יצאו אלו שהן קנס דלא כר"א ואיכא דק"ל דהא ר"ע בכל התורה כולה דריש רבויי ומיעוטי וכדאיתא בפ"ק וי"ל דאה"נ ומיהו הכא אתא קרא דמאלה ומיעט עדי קרקע או עדי קנס ומאי דכתב רש"י ז"ל דההיא דפרק נערה שנתפתתה דלא כר"א נקט ר"א משום דמפרש הכא לחיובא אבל ה"ה דאתיא דלא כר"ע דאיהו לגבי פקדון דריש ריבויי ומיעוטי ולא פטר אלא בעדות דכתיב מאלה וההיא דהתם ליתא אלא לרבנן דדרשי כללי ופרטי:
3 לימא ר"י הגלילי לית ליה דרב אחא פי' דמאומד לא חשיב ליה ידיעה דאי אית ליה כלומר דחשיב ליה מאומד כי הא ידיעה בלא ראייה נמי כדרשב"ש ואיכא דק"ל אמאי דהא אפשר דבדיני ממונות חשבינן מאומד ידיעה לחיוביה עליה בלא ראייה ולא בדיני נפשות דחמירי וה"נ אמרינן לה בפרק דיני ממונות בתרא גבי הא דתנן כיצד מאיימין וכו' על עידי נפשות וכו' שמא תאמרו מאומד עד מפי עד משמועה וכו' ואמרינן עלה בגמרא מאומד בדיני נפשות הוא דלא אמרינן דמאומד לאו עדות הוא בדיני ממונות אמרינן כמאן כר' אתא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ול"ק הא כלל דהתם מעיקרא הוא דהוה אמרינן הכי כדס"ד דמתניתין דקתני דבדיני נפשות דוקא מאיימים לומר שמא מאומד ראיתם ולא בדיני ממונות מש"ה הוי צרכינן לדחוקי נפשין בדר' אחא ולומר דרב אחא בדיני ממונות דוקא קאמר דאי לא מתני' אמאן תרמייה וכדאמרינן כי האי גוונא בדוכתי אחריני טובא אבל כיון דשנינן התם ואסקינן דמתני' ל"ד בדיני נפשות דה"ה בדיני ממונות וכדקתני נמי משמועה ועד מפי עד דאתנהו אפילו בדיני נפשות ודיני ממונות ואי איתיה בתרמייהו איתיה ועל המסקנא ההיא אמרו בשמועתינו והא דאמר ר"ש בן שכוח אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים אי ר"ש בן שטח אית ליה דרב אחא אתייא מתני' כפשוטה ואי לית ליה דרב אחא וס"ל כרבנן דהתם דלית להו אומד צריכינן לשנויי דחדא ועוד קאמר אבל מה אעשה חדא דלא חזיתיך ממש ועוד דאפילו חזיתיך התורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר והכי מיתפרשא התם בדוכתה בפרק דיני ממונות והתם נמי אמרינן דלא זז משם עד דהשיכו נחש לא משום עבירה זו בלבד נשכו דאילו עבירה דרציחה דינא בידי שמים כדין ד' מיתות שלא בטלו ליסטים או חיה רעה דורסתו שזה כעין סייף דרוצח אלא אחריתי הוא בהדיה דחמירא טפי ואמרי' מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה וא"ת ואפילו היו שם עדים שראוהו היאך יהא נידון במיתת ב"ד דהא בעי התראה וי"ל דר"ש מתרה והולך ורץ אחריו היה א"נ חבר היה וכר' יוסי ס"ל לר"ש בן שטח דאמר חבר אינו צריך התראה:
4 אפילו תימא אית להו דר' אחא גם בדיני נפשות וכפשוטא דמתני' דרשב"ש ואפ"ה ליכא קרבן שבועת העדות בדיני דנפשות דנהי דמשכחת בדיני נפשות עדות דמתקיימת בידיעה בלא ראייה ראייה בלא ידיעה לא משכחת לה דמי לא בעו סהדי למידע אם ישראל הרג או עכו"ם ואם טריפה הרג או שלם הרג וא"ת והא לטריפה לא חיישינן דבתר רובא וחזקה אזלינן י"ל דההיא בטריפות דמבפנים אבל בטריפות דמבחוץ אשכחן לר"ע דדייק עדים בהא כדאיתא במסכת מכות ושם פירשתיה בס"ד:
5 נהי דידיעה בלא ראייה אשכחן לה פירוש כגון שנכנס אחריה לחורבא כשהיא בתולה ונמצאת בעולה ראיה בלא ידיעה היכי משכחת לה כגון שנכנס אחריה מי לא בעי מידע וכו':
6 מחכו עלה במערבא פי' מחכו על ברייתא לומר דבשיבושא אתנייה ולא אר"ש דאילו אר"ש ח"ו דמחכו. ומאי חוכא דילמא מזיד דלאו כשוגג בפקדון ממעילה גמר לה דנקט בלישנא דהא במעילה מזיד פטור מקרבן ואינו בשוגג ור"ש נמי כך אמר דבפקדון לא עשה שוגג כמזיד אלא ה"פ מזיד כשוגג שלא אמר ר"ש בפקדון כמו בעדות ממעילה גמר לה. והא דאמר דגמר ממעיל' פירש"י ז"ל דגמר לה בגזרה שוה דמעילה מעילה ואינו נכון דא"כ היכי מהדרינן עלה דליגמר מעדות לחייב שוגג כמזיד דהא בעדות לא כתיבא מעילה ואי בחטא חטא אין אדם דן ג"ש מעצמו ודילמא ר"ש מעילה מעילה גמר חטא חטא לא גמר לכך פי' התוס' דהא דאמרינן דגמר ממעילה דבמ"מ הוא מה אשם מעילות לא הוי מזיד כשוגג אף באשם גזילות כן והיינו דמהדרינן דהיינו חוכא דהא דגמר במ"מ ממעילה ליגמר מעדות במ"מ מקרבן שבועה לקרבן שבועה והרמב"ן ז"ל פי' דהא דאמרינן דממעילה גמר בגזרה שוה דחטא חטא דכתיב הכא נפש כי תחטא וכתיב במעילה וחטאה בשגגה והיינו דמהדרינן לחוכא דליגמר מעדות בחטא חטא דהכי עדיפא דדמי לי' טפי דכתיב בתרווייהו תחטא:
7 הנך נפישין פי' דתבעיה וכפריה חדא הוא:
8 מיכדי ר"ש ג"ש גמיר פי' בתחטא תחטא כדקתני סיפא והאי ג"ש לאו השתא הוא דאתייא ליה בסוף דבריו כדאיתא בברייתא דהא ג"ש מרבו גמר לה שאין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו וכיון דהא ידע לג"ש מעיקרא היכי פריך בראש דבריו מאי לפקדון וכו' פי' והיינו ודאי חוכא ומהדרינן דליכא חוכא דכי פריך הכי בראש דבריו מקמי דתיתוק' לי' ג"ש פי' מקמי דתיתוק' בדעתיה למדרשא אבל לבתר דקמא ליה למדרשיה בסוף דבריו ודאי לא פריך ליה ושפיר גמרי פקדון ועדות בג"ש ופרקינן דהא ודאי איכא חוכא דהא אשכחן דאפילו בתר דקמא ליה ג"ש ס"ל כדמעיקרא אין מזיד כשוגג מדאמרי' מאן תנא וכו' עד ר"ש היא ומעתה היינו חוכא ומהדרינן דליתא בהא חוכא דכי לא פריך ר"ש בתר דקמא ליה ג"ש היינו לענין מושבע ונשבע אבל לענין זדון ושוגג ודאי פריך ומשום דיליף ממעילה בהא דעדיפא מג"ש דחטא משום הנך דמעילה נפישין כדלעיל ופרכינן דאכתי איכא חוכא דא"כ בעדות נמי לא להוי מזיד כשוגג דתהדר עדות ותילף מפקדון לענין זה דאע"ג דפקדון למד הוא ממעילה ואין למדין למד מלמד בקדשים שאני הכא דתרוויהו בג"ש דפקדון יליף ממעילה בג"ש דמעילה מעילה וחוזר ומלמד על עדות בג"ש דתחטא תחטא ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש וכ"ש בהא דלאו מילף גמור ובגלויי מילתא בעלמא סגי כיון דכולהו קרבנות בר ממיעוטא דמיעוטא כולם בשוגג ולא במזיד ומעתה היינו חוכא ומהדרינן דליכא חוכא דהא איכא למימר דלהכי כתביה רחמנא לשביעת העדות גבי שבועת ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ולא כתביה בתר פקדון דהוי באשם וחומש כוותיה לדרוש שבכולם נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג וכי היכי דלא לילף מפקדון בג"ש ומעתה קמא לן דליכא חוכא והיינו דעדיפא האי מסקנא ממסקנ' דלעיל דשיילינן עלה מאי הוי עלה דחוכא דאילו בסוגיא דלעיל דמקמי דאתו ר"פ ור"ה בריה דר"י חוכא דהוו מפרשי לא הוה בה טעמא כלל ובאדרבא דחינן לה וא"א דמחכו עליה במערבא הכי בלא טעם כעיקר ולהכי שיילינן מאי הוי עלה דחוכא אבל השתא אשכחן צד טעמא לחוכא במאי דאמרינן דתיהדר עדות וחילף מפקדון אלא דלאו חוכא גמורה היא כיון דאי' למדחייה דטעמא דכתב' לעדות גבי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו: