ריטב"א על נדה מ״ה ב

« ריטב"א על נדה מ״ה ע״א ריטב"א על נדה מ״ו ע״א »

1 נדה פתח ↗

וְכֵיוָן דְּתָנֵי בַּת ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד נְדָרֶיהָ קַיָּימִין״, ״בּוֹדְקִין כׇּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר מָר ״שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִים שָׁנָה״, הֵיכָא דִּבְדַקְנָא שְׁלֹשִׁים וְלֹא יָדְעָה לְהַפְלוֹת, אֵימָא: תּוּ לָא לִיבְדּוֹק, קָא מַשְׁמַע לַן.

2 נדה פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב ״וַיִּבֶן ה׳ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע״, מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵירָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ.

3 נדה פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: תּוֹךְ זְמַן — כְּלִפְנֵי זְמַן, אוֹ כִּלְאַחַר זְמַן?

4 נדה פתח ↗

לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לִנְדָרִים — לָאו כְּלִפְנֵי זְמַן דָּמְיָא, וְלָאו כִּלְאַחַר זְמַן דָּמְיָא. אֶלָּא, לָעֳונָשִׁין מַאי? רַב וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ: תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמְרִי תַרְוַויְיהוּ: תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן.

1 תו לא נבדוק. פרש״י ז״ל וליחזקה בקטנה. פי׳ דליכא למימר בגדולה כדאמר בעלמא היכא דאמ׳ ל׳ יום בשנה חשוב שנה דהכא ודאי גדלות גמורה בעינן ועד שיגמרו כל שניו ליכא איש ואשה.

2 בינה יתירה. פי׳ שממהרת להבין דאי לא אמרינן נשים דעתן קלה.

3 תוך זמן וכו׳ או כלאחר זמן. פ׳ כשהביא שערות.

4 אלא לעונשין. פי׳ לכל עונשין שבתור׳ ואף נדרים בכלל שיהא נדון כגדול ולוקה על בל יחל שלו והיינו דאקשינן ממתני׳ דנדרים.

« ריטב"א על נדה מ״ה ע״א ריטב"א על נדה מ״ו ע״א »