ריטב"א על עירובין מ״ג א

1 ורבה מ״ט לא אמר כר׳ זירא ופרקי׳ דבמהלכת כ״ע לא פליגי דאלמ׳ ליכא למימר טעמ׳ דר׳ זירא אלא במהלכת ופשוט הוא מאי בינייהו איכ׳ בינייהו שנפתחו דופני הספינ׳. פי׳ מבעוד יום דהשתא לא שבת באויר מחיצות לרבה ליכא לר׳ זירא איכא אי נמי בקופץ מספינה לספינה פי׳ ששבת בספינה אחת וקפץ אחרי כן לספינה אחרת ובא להלך בכלא כשהיא מהלכת דלרבה אינו יכול להלך בה ולר׳ זירא יכול להלך. ולישנא דקופץ משמע שקפץ מדעת. ושמעי׳ מינה דכל שנכנס בדיר וסהר ומקום שמוקף מחיצות אין הפרש בין שנכנס לדעת או שלא לדעת לענין שיהא כלא כד׳ אמות וכדפרשית במתני׳:

2 במהלכת דכ״ע לא פליגי. פי׳ דבמהלכת לדברי הכל מותר להלך בכלא מטעמא דר׳ זירא ובהא לא אפיליגו ר׳ יהושע ור׳ עקיבא וכשמהלך בה בעודה עומדת הוא דאפליגו ר״ג ור׳ יהושע ור׳ עקיבא ובעומדת הוא שאמרו הלכה כר״ג בספינה והתם לא שיך טעמא דר׳ זירא כלל אבל ר׳ זירא הוה סבר דכשעמד דכ״ע לא פליגי שאינו יכול להלך את כלא דמחיצות להבריח עשויות ולא חשיבי כלום ובמהלכת הוא דפליגי אשתכח השתא לפום הא דהדרי׳ ממאי דהוה אמרי׳ דאיכ׳ בין רבי ור׳ זירא שנפחתו מחיצות אי נמי בקופץ מספינה לספינה דה״ד אי במהלכת אפי׳ רבה מודה שיכול להלך בה: ואי בשעומדת אפי׳ ר׳ זירא קאמר שאינ׳ יכולה להלך בה אלא בד׳ אמות: אא״ב במהלכת לא פליגי היינו דקתני רצו כלומר דמיירי בספינה מתהלכת ואע״ג דמדינ׳ שריא חששו דלמ׳ עמד׳ פורת׳ בשעת שמהלכין בה: אלא א״א דבמהלכת פליגי אבל בשעמדה דברי הכל אין מהלכין בה וכדסבר ר׳ זירא מאי רצו: איסורא הוא לר׳ עקיבא ור׳ יהושע ומיהו ליכא מהא תיובתא לר׳ זירא דיכול לומר דלעולם במהלכת פליגי והא דקתני ר״ע משו׳ דאינהו ספוקי מספק׳ להו עיקר דינ׳ ושורת הדין דספיקא דרבנן לקולא: וכ״ש שר״ג מתיר בודאי אלא שרצו להחמיר על עצמן נחוש לספקא והיינו דלא אסיקנא בתיובתא עליה ומיהו דיקא מתני׳ כוותיה דסתמא דלישנא משמע שרצו להחמיר אפילו על עצמן על מה שהיה בריא להם להתירא ואידך נמי דאמר רב אשי דיק׳ נמי דקתני דומיא דדיר וסהר לאו הכרחה הוא דאיכא למימר הא כדאי׳ והא כדאי׳:

3 א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה כר״ג בספינה הלכה מכלל דפליגי: שאלה הוא שהיה שואל רב אחא מרב אשי היכי קאמ׳ הלכה כר״ג בספינ׳ דמשמע דפליגי בה דהא לפום פשטא דמתני׳ לא אפליגו בספינה כלל וא״ל אין דהא תני׳ חנניה וכו׳:

4 ולענין פסק הלכה: פסק ר״ח הלכה כשמואל כדברי המכריע הזה שהכריע כרב בספינה ואינו מחוור שאין למדין הלכה מפי משנה: ואי משום דקי״ל הלכה כדברי המכריע ה״מ במתני׳ אבל בברייתא לא כדאיתא בפרק כירה: ועוד שהמכריע הזה הוא ר׳ יהושע כדפרש״י ז״ל ואין הכרעת בעל דין הכרע׳ הלכך הדרי׳ לכללין דרב ושמואל הלכ׳ כרב באיסורי הילכך קי״ל כדפסק רב הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר וספינה ולקמן במעשה דנחמיה אמר תלמודא בהדיא והא אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר דאלמא פשיט להו שכן הלכה והכין נמי אמרי׳ לקמן גבי בתרי דאתו למצרכת׳ דכלא כד׳ אמות דמיא וכן פסק רב אלפס ז״ל:

5 בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מי׳ פי׳ ונפק׳ מינה שאם לא קנה שביתה בבין השמשות אלא למעלה מעשרה דאי אמרת אין למעלה מעשרה שיכול לילך בקפיצה או בספינה כמו שירצה וכשיעמד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח וה״ה שאפי׳ קונה שביתה בין השמשות לאחר כן למטה מעשרה פי׳ אם בא לצאת מתחומו כשהוא בתוכו וללכת בקפיצה כמו שירצה הרשות בידו: ומיהו כל שחזר ונח למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ממקום שביתתו אלפים אמה כשיעור תחומו והכין מוכח לקמן גבי הא דתניא גשמים שירדו ביום טוב הרי הם כרגלי הממלא דאקשינן ואמאי לקנו שביתה באוקינוס פי׳ שהרי קודם שבאו בעבים קנו שביתה באוקינוס דאפילו למ״ד שאין תחומין למעלה מעשרה מים ע״ג מים זו הנחתן והמים העליונים דינם כאלו הם גוף אחד עם אותם שהם בקרקע הים ולא אמרו בשמעתין לקמן שהים חשוב למעלה מעשרה אלא לגבי ספינה וזה ברור ולהכי פרכי׳ התם דכיון דקנה שביתה באוקיינוס למטה מי׳ אע״פ שעלו אחריו כן בעבים ויצאו מתחומין דלמעלה מעשרה מ״מ כשחזרו ונחו בארץ והרי הם חוץ למקומן לא יזיזם מד׳ אמות. וקושיין התם סתמא נקטי׳ לה ואפי׳ למאן דסבר אין תחומין דאי לא הוה לן לפרושי ולמימר שמעת מינה אין תחומין וכדאמרינן גבי לקנו שביתה בעבים אנא ודאי כדאמרן:

6 כי תבעי לך עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ד׳. פי׳ והוא עומד מקצתו תוך התחום ומקצתו חוץ לתחום דאי אמרת אין תחומין יכול להלך בכלו וללכת כן מעמוד לעמוד כמו שירצה ואע״פ ששבת בתחלה למטה מעשרה וכדפרישנא. ואי נמי בקפיצה דספינה וכדמוכחא שמעתין. אא״ב יש תחומין שפיר: פי׳ דכיון דבעמדה איכא איסורא משום תחומין החמירו על עצמן במהלכ׳ דחששו שמא תעבר אלא א״א אין תחומין ולמעלה מעשרה הרי לא קנו שביתה בספינה כלל בין שעמד׳ בין שהלכה ולמה אין מהלכין את כלא. ופסקי׳ הב״ע במהלכת ברקק פי׳ רקק נקרא מקום שהוא בשפת הנהר שאינו גבוה עשרה וכדאמרי׳ התם בפרק הזורק וכמה רקק מים פחות מעשרה ואע״ג דאמרי׳ בפ׳ הזורק גמירי שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה. התם ה״ק שאין ספינה מהלכת מן הסתם הלוך כדרכה בפחות מעשרה אבל ספינתו של ר״ג לפום האי אוקמתא דרבא גוששת היתה שאין דרכו של נמל להיות בו רקק כן פיר׳ רבינו הגדול ז״ל. והראב״ד ז״ל פי׳ רקק של מים שהם כטיט הנרוק דחשיבי כארעא סמיכתא ואין צריך. כי לא היו בתוך התחום מאי הוי פי׳ דכיון שלא קנו שביתה במים כלל שהוא למעלה מעשרה כל שהגיעו ליבשה שם קונים שביתה וכשמגיעים לתחו׳ העיר דינם כבני העיר ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה:

7 ת״ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו. פי׳ לא סוף דבר שבא בו ממש דהא אמרי׳ לקמן דאי קאי בימות החול כי קאמר הכי הוי נזיר מכאן ואילך ואפי׳ בשבתו׳ וי״ט דכיון דחייל׳ תו לא פקעא ואם איתא היכי חייל׳ דהא אגלו מלתא שלא בא בן דוד. אלא ה״ק הריני נזיר ביום שבן דוד אפשר לבא בו ולה״ק מותר לשתות יין בשבתות וי״ט לפי שאין בן דוד אפשר לבא בהם כדמפרש ואזיל: