רי"ף תענית י׳

2 שלטי הגיבורים פתח ↗

וב' תבשילין כתב רבינו האי גאון כגון אורז ועדשים שהן ב' מינין והרי"ץ גיאת כתב כל שני תבשילין הוא דרך כבוד ואסרום חכמים אפילו מין אחד של קטנית ומין אחד של ירק ואצ"ל ב' מינין וכן כתב הרמב"ן ונוהגין בצרפת ליתן כמה מינין בקדרה אחת דכיון שמתבשל יחד נקרא הכל תבשיל אחד ובאשכנז מחמירין ונראה דאפי' לדברי המחמיר דבר שדרכו בכך כל השנה כגון אפונים שנותנים בהן בצלים וביצים שרי כתב הרא"ש י"א דוקא ב' תבשילין מדבר שאינן נאכל כמות שהוא חי אבל דבר שנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה ודג מליח ובשר יבש לא מיקרו תבשיל והראב"ד כתב דאפילו תבשיל של גבינה נקרא תבשיל והכי מסתבר ובירקות ופירות מותר ללפת בהן את הפת כשהן חיין אפילו כמה מינין ויש מקומות שנוהגין להפסיק בעדשים שהוא סימן לאבל ואי שרי לן לזמן בשלשה בסעודה המפסיק בה תלוי בפלוגתא דרבוותא ועיין בטור סימן תקנ"ב והכל כפי המנהג: לשון ריא"זונראה בעיני שלא נאסרו אלא ב' מיני תבשילין אבל בישל ב' מינין ביחד כגון ביצים דגים בתבשיל אחד מותר וכל דבר שמלפת בו את הפת נראה בעיני שהוא נקרא תבשיל:

3 חידושי אנשי שם פתח ↗

מהר"ן שפירא דברים הללו אינם בגמרא ולא בשום פוסק וטעות מבואר הוא ונ"ל שמן אמר שמואל עד כפיית המטה הוא הגה"ה ואותו המגי"ה היה שמו שמואל וכן מצינו איזה פעמים הגה"ה באלפס בשם שמואלה מגי"ה ומ"מ צריך להגי"ה הכי אמר שמואל לא הודו לו חכמים אע"ג דעשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו ונוהג אבלות ואינו חייב בכפיית המטה וכמו שמבואר בר"ן. והא דאמר עשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו היינו כדברי ר' יהודה בר אילעי וכמו שכתב הרי"ף עמוד ב והאי הגה"ה קאי אמתני' דאמר לא הודו לו חכמים ואח"כ צריך להיות אמר רב יהודה אמר רב לא שנו כו' ודו"ק:

4 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב הרמב"ן משהתחיל לאכול סעודה המפסקת מו' שעות ולמעלה אסור לרחוץ ולסוך כמו בתשעה באב עצמו וטעמא משום כיון שהתחיל באבלות אסור לרחוץ אף על גב דאכתי לא עייל ט' באב דהנאה דסיכה ורחיצה הנאה שלאחר שעה היא ונראה כרוחץ לצורך ט' באב אבל נעילת הסנדל ושאר אבילות אין נוהגין עד שתחשך וכ' הרא"ש ז"ל ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ויהא אסור לרחוץ ולסוך:

5 ר"ן פתח ↗

גמ' לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה. כתב הרמב"ן ז"ל מסתברא דסעודה המפסיק בה כל שאינו עתיד לסעוד סעודה אחרת של קביעות אע"פ שדעתו לאכול עראי לא כאלו שבטנן בטן רשעים אוכלין בשר ומשתכרין ביין ואח"כ אוכלין עראי כדי להפסיק באכילה שאין בה בשר ויין וכן נראה מבריית' דאיתמרא עליה דהאי לשנא דקתני אם עתיד לסעוד סעודה אחרת דוקא:

6 תענית פתח ↗

תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא: הַסּוֹעֵד עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב, אִם עָתִיד לִסְעוֹד סְעוּדָה אַחֶרֶת — מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְאִם לָאו — אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא: עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יְשַׁנֶּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: כֵּיצַד מְשַׁנֶּה? אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל שְׁנֵי תַבְשִׁילִין — יֹאכַל מִין אֶחָד, וְאִם הָיָה רָגִיל לִסְעוֹד בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם — סוֹעֵד בַּחֲמִשָּׁה, הָיָה רָגִיל לִשְׁתּוֹת עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת — שׁוֹתֶה חֲמִשָּׁה כּוֹסוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, אֲבָל מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּה — מוּתָּר. תַּנְיָא אִידַּךְ: עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְשַׁנֶּה. וּמְמַעֵט בַּבָּשָׂר וּבַיַּיִן. כֵּיצַד מְמַעֵט? אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל לִיטְרָא בָּשָׂר — יֹאכַל חֲצִי לִיטְרָא, הָיָה רָגִיל לִשְׁתּוֹת לוֹג יַיִן — יִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן, וְאִם אֵינוֹ רָגִיל כׇּל עִיקָּר — אָסוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל צְנוֹן אוֹ מָלִיחַ אַחַר סְעוּדָּתוֹ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

7 ספר מצוות גדול פתח ↗

ואהבת א את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, בשלשה עניינים הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל בעבודתו, במורא שנאמר את ה׳ אלהיך תירא בקבלת שכר שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים באהבה שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך ושלשתן חלוקין זה מזה כי כמה אנשים עושים מצות המלך שאינם עושים אותם לא מפני אהבת המלך ולא מפני קבלת שכר אלא מיראת המלך פן יזיקם וכמו כן אנשים שאומרים לעבוד הקב״ה פן יזיקם בעולם הזה ולאחר מיתה פן ידונם בגיהנם ודאי מדה טובה היא שירא מלפני הקב״ה כאשר צוהו אבל זו אינה עיקר העבודה כי עיקר מחשבתו לצורך עצמו וכן תראו כי כמה עכו״ם עובדים יהודים שאינן עובדים אותן לא מפני אהבה ולא מפני יראה אלא כדי לקבל שכר וכמו כן אנשים שעובדין הקדוש ברוך הוא על דעת שייטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא ודאי מדה טובה היא שמאמין בהקב״ה שיתן לו שכר טוב אבל זו אינה עיקר העבודה כי עיקר מחשבתו לצורך עצמו אבל המעלה הטובה והעליונה בעבוד׳ הבורא היא הכתובה אצל ייחוד שמו ואהבת לעבוד את הבורא מאהבה שלא על מנת לקבל פרס ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקדוש ברוך הוא כבר שבראו מטיפה סרוחה ויכוננהו בחכמה וברא בו נקבים נקבים ומחוץ עשה לו נקבי עינים להביט ולראות בהם עשה לו העפעפים לעצום עיניו ולישן שלא להביט ברע כמו שאמר דוד עוצם עיניו מראות ברע עשה לו נקבי האזנים לשמיעה עשה לו נקבי החוטם להריח ולהוריד בו העדפת ליחת הראש עשה לו הפה למאכל ודיבור עשה לו השינים לטחון המאכל עשה לו הלשון ללוש המאכל בתוך הפה וכדי לחתך הדיבור עשה לו בית הבליעה והוושט לבלוע המאכל והמשקה עשה לו גרגרת להעלות ולהוריד נשמת רוח חיים מן הלב מתוך הריאה אל הנחירים ואל הפה ולהוציא הברת קול הדיבור היוצא מתוך סימפוני הריאה הבאה מנשמת רוח חיים עשה לו הלב להיות בית מכון לרוח חיים ולחשוב מחשבות עשה לו הקרב העליון היא האיצטומכא לקבל המאכל והמשקה בתוכו ולכלכל מטעם המאכל והמשקה כל הגוף להחיותו עשה לו הכבד לצד ימין עם המרה האדומה והדם במקורות הכבד לחמם הקרב העליון ומחום הכבד והמרה האדומה והדם מתבשל המאכל והמשקה בתוך הקרב העליון עשה לו מעיים לקבל פסולת המאכל והמשקה ומתגלגל בתוכם בעקמומית לאט לאט עד שמגיע למקום הוצאת גדולים וקטנים עשה לו שתי הכליות ימין ושמאל לחמם הבטן התחתון בחומם לחותו לחזקו ולהוציא צרכיו חוץ לגוף כדרך האדם ועוד אמרו רבותינו בפרק הרואה דף ס״ג הלב מבין והכליות יועצות עשה לו הטחול בצד שמאל עם המרה השחורה לקרר בקרותם הקרביים והמעיים והבטן שלא יתייבשו ויחרבו המאכל והמשקה מפני חום ריתוח הקרביים המתחממים ומרותחים מחום הדם והכבד והמרה האדומה ועוד אמרו שם רבותינו טחול שוחק עשה לו עצמות השדרה ושאר עצמות להיות בניין גופו חזק שם בשר על העצמות כדי לחמם קור העצמות עשה לו גידי הדם הם הוורידין להשקות הגוף והולכין מצד לצד ומפה לפה עשה לו מיתרים שמחזקים דבק העצמות והאברים עשה לו אברים וקשרים ודבקים וחוליות על שדרה וקשרי אצבעות ידים ורגלים וזרועות ויריכים וברכים ושוקים וקרסולים וכפות הרגלים וחליות הצואר ושכמי הכתפים כדי שיוכל אדם להתפשט ולכרוע לכפות ולזקוף לעמוד ולישב קרם לו עור מלמעלה לבשר ולעצמות ולגידים ולמיתרים כדי לכסות את הגוף להיות חם מלהתקרר ולהגין על ליחות הגוף והאיברים הפנימים עשה לו גולגולת הראש להיות מלך על כל האברים ומוח הראש ששם ישכון יישוב דעת הנשמה והחכמה עשה לו ליחה מסביב למוח הראש כדי שלא יתיבשו המוח והעינים מחום הקרביים העולה מלמטה למעלה אל מקום הראש עשה לו שערות הראש לחמם הראש שלא יתקרר על כי אין לו בשר בין העור ובין עצם הגולגולת עשה לו שערות הזקן מפני תואר הדרת פניו ולהיות מובדל במראיתו מן הנשים עשה לו לזכר ולנקבה טיבור כדי לקבל מחיה בעודן במעי אמן עד צאתם לאויר העולם פרק הערל דף ע״א כי לא יוכל הילד לקבל מזון ומחיה מן הפה על שהוא סתום עד צאתו לאויר העולם עשה לו ידים למשמש ולתפוס ולאחוז ולהחזיק ולעשות מלאכה כדי לחיות את האדם עשה לו רגלים כדי להעמיד עליהם הגוף ולהוליכו ולהביאו בכל מקום ואחר צאתו לאויר העולם מגדלו ועוזרו בכל מיני עזר והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקב״ה עמו כבר ועל דרך זה אמרו רבותינו במסכת אבו׳ אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס תניא בנדרים פרק קונם דף ס״ב לאהבה את ה׳ אלהיך ולשמוע בקולו שלא יאמר אדם אקרא בשביל שיקראוני רבי אשנה בשביל שאהיה זקן ואשב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא בכל לבבך ובכל נפשך הזכיר הלב תחילה כי עיקר מעשה האדם לטובה או לרעה תלוי במחשב׳ הלב בכל נפשך כדאמר רבי אליעזר כל הסוגי׳ בפ׳ הרואה ברכות דף ס״ג אפילו נוטלין נפשך צריך אתה למסור עצמך על קדוש וייחוד השם. ובכל מאדך אפילו נוטלין כל ממונך לפי שיש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך הוצרך לומר בכל מאדך כמו שאמרו רבותינו במסכת פסחים פ״ב דף כ״ה ומביאה סתם התלמוד שסדרו רב אשי ביומא פרק בתרא דף פ״ב ללמד שכך הלכה ואפילו באונס בצינעא יש לו למסור עצמו וכן סוברין רבנן דר׳ ישמעאל וכן פוסק בשאלתות בסימן מ״ב ולא כרבי ישמעאל שחולק על זה בפ׳ אין מעמידין עבודה זרה דף כ״ז ועיין בתו׳ שם ורבא גופיה דמחלק בפרק ר׳ ישמעאל בזה דף נ״ד וע״ש גם בתו׳ אליבא דרבי ישמעאל הוא דמחלק וליה לא סבירא ליה אלא כרבנן דפרק בן סורר ומורה סנהדרין דף ע״ד ועיין בפ״ב דכתובות דף י״ט דמוכח הכי ולפי שפרשה זו חביבה לפני הקב״ה והיא מפתח יראתינו שיש בה יחוד הבורא ואזהרת אהבת שמו בכל לב ובכל נפש ובכל מאד וכל התורה כלולה בזה כי מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו לעשות הטוב והישר בעיניו לכך צוה הקב״ה לעשות לו חמשה זכרונות בכל יום א׳ לקרוא פרשה זו בשכבו ב׳ ובקומו ג׳ שתהא פרשה זו נכתבת כנגד לבבך בתפילין של זרוע שמאל וקבועין כנגד הלב שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ודרשו רבותינו בפ׳ היה קורא דף י״ז שתהא שימה כנגד הלב ד׳ שתהא פרשה זו נכתבת כנגד נפשך שתפילין של ראש יהו מונחים על המוח שהוא מכוון כנגד האויר שבין העינים מלמעלה ועיקר חיות הנפש שם וישוב דעת של אדם וזהו והיו לטוטפות בין עיניך ה׳ שתהא פרשה זו נכתבה כנגד מאדך על מזוזת ביתך ובשעריך שממונו של אדם שם וכסדר שנכתבו במקרא לב תחילה ואחר כך נפש ואחר כך הממון כך נצטוו אחר כך על הסדר הזה וקשרתם לאות על ידיך כנגד לבבך והיו לטוטפות בין עיניך כנגד נפשך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך כנגד מאדך כך דרשתי פרשה זו בגליות ישראל להוכיח שכל אחד ואחד חייב בתפילין ומזוזות ועוד דרשתי להם כי משש מאות ושלש עשרה מצות שנצטוו לישראל אין לך שום מצוה שתהא אות ועדות כי אם שלש׳ מצו׳ והם מילה ושבת ותפילין שנכתב בשלשתן אות והם שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדי׳ להקב״ה ועל פי שני׳ עדים יקום דבר כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אא״כ יש לו שני עדי׳ שהוא יהודי בפרק הקומץ דף ל״ו ובפ׳ המוצא תפילין עירובין דף צ״ו הלכך בשבת ויום טוב שנקרא שבת ושבת נקרא אות פטור אדם מלהניח תפילין כי די שיש לו שני עדי׳ שהוא יהודי עדות שבת ועדות מילה אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים אות תפילין עם אות המילה וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חשבו כמנודה לשמים בפרק ערבי פסחים פסחים דף קי״ג ואם תאמר מאחר שתפילין אות ועדות כמו מילה ושבת מדוע היתה רפוייה ביד ישראל כבר פירשו רבותינו דבר זה כל הסוגיא בפר׳ ר״א דמילה דף ק״ל כל דבר מצוה שלא מסרו עצמן עליה בשעת השמד עדיין היא רפוייה בידם כגון תפילין ולפי ששלשתן אות ועדות נשקלו כל א׳ כנגד כל התורה כולה שהרי במילה נכרתו עליה שלש עשרה בריתות ובתורה נכתב שלש בריתות ותורה ותפילין ושבת השוו יחד בכמה מקומות ואחד מהם ותתן להם תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם ותפילין למען תהיה תורת ה׳ בפיך עוד זאת דרשתי להם כי מה שאמרו רבותינו בפרק במה טומנין דף מ״ט תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שלא יישן ושלא יפיח בהם זהו באדם שמניח׳ כל היום כולו כמצותן פן ישכחם עליו ויעשה בהם דבר שאינו הגון אבל בשעת תפלה אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפילין קל וחומר מספר תורה שהוא מקודש יותר שיש בו כל התורה כולה בתפילין אין בו כי אם ארבע פרשיות שהם בתוך עור והכל אוחזין בספר תורה בשעת תפלה שהכל יכולין להתנהג בטהרה בשעת תפלה ועוד הבאתי להם מה שדרשו רבותינו בפרק קמא דבכורות דף ה׳ והיה כי יביאך בפרש׳ תפילין למה נאמר שהרי תפילין חובת הגוף הן ונוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ אלא אמר הקב״ה עשו מצוה זו שבשבילה תזכו ליכנס לארץ עוד אמרו רבותינו במסכת מנחות דף מ״ד כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה בכל יום שהרי יש שם ארבע פרשיות ובכל אחת יש מצות עשה של יד ומצות עשה של ראש עוד אמרו רבותינו בפרק היה קורא דף ט״ו וע״ש בתוס׳ כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו עוד אמרו רבותינו בפרק קמא דראש השנה דף י״ז פושעי ישראל בגופן שנידונין שני׳ עשר חדש בגיהנם קרקפתא דלא מנח תפילין פירוש קרקפתא גולגולת ופירש רבינו יעקב כגון שנמנע מתפילין משום מרד וביזוי המצוה כדאמרינן ביומא פ״ג דף ל״ו פשעים אלו המרדים ורב אלפס פירש בפרק קמא דר״ה מי שלא הניח תפילין מעולם ויש להשיב על דבריו שהיה לו לומר דלא אנחה תפילין ושניהם אין להם ערבות שיהא הפירוש כדבריהם לכך יש ליזהר עוד זאת דרשתי להם כי יותר חפץ הקדוש ברוך הוא באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק ועיקר תפילין נצטוו להיות זכרון לרשעים ולישרם דרך טובה ויותר הם צריכין זכר וחיזוק מאותם שגדלו ביראת שמים כל ימיהם והבאתי ראיה גדולה וחזקה כי בתפילין יש ארבע פרשיות ובכל אחת כתוב לטוטפות חוץ מאחת ששינה בה הכתוב וכתוב בה ולזכרון ללמד שעיקר חיוב תפילין לאותם שצריכין יותר זכר עוד אמרו רבותינו במסכת מנחות דף מ״ג כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקה שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה׳ סביב ליריאיו ויחלצם פי׳ מלאך הם מצות השם החונים סביבותיו ומזכירין אותו עבודת הבורא וכן מצינו שם באדם אחד שנמנע מעבירה גדולה על ידי ציציותיו שראה ונזכר ועוד אמרו רבותינו שם כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה׳ עליהם יחיו׳ ויהי אחר ארבע אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאות עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח ובשנת תתקצ״ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב״ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות העכו״ם וחזיונו׳ הככבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין מזוזות וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות ובקשו ממני לכתוב פי׳ המצות בקוצר והנני שואל עזר מאת אלקי גליות ישראל וחפצו בידי יצליח:

8 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב מיי' דט' באב אין בו רחיצה ואינו מברך ענ"י ולא המעביר והטור כתב דטבילה של מצוה מותרת ומותר לרחוץ ידיו לתפלה דהוי כטבילה של מצוה דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה"כ וכן שאר היום אחר שעושה צרכיו וצריך לברך אשר יצר ויכול ליטול ידיו ומיהו צריך ליזהר שלא ליטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך ואפי' שלא לצורך ברכה ותפלה אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה ורוחץ ואינו מכוין לתענוג מותר שלא אסרו אלא רחיצה וסיכה של תענוג כדאיתא בגמרא מי שיש לו חטטים בראשו סך כדרכו ואינו חושש ירושל' ט' באב רוחץ ידיו ומעבירם על גבי עיניו פירוש לאחר שנגבם ועדיין לחות קצת ואם היה לפלוף ע"ג עיניו ודרכו לרוחצן במים רוחץ ומעבירו ואינו חושש דהוה כמלוכלך בטיט וצואה שרוחץ כדרכו ואינו חושש וכ"כ הרי"ץ גיאת:

9 שלטי הגיבורים פתח ↗

וכתב הרא"ש ז"ל כל ימי תמהתי למה אין אומרים אותו אלא בתפלת המנחה כיון דקאמרי' יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל תפלותיו קאמר כמו ערבית ושחרית ומנחה בשומע תפלה מדכירים דתעניתא כשאר תענית צבור ואיכא דוכתי דנהיגי למימר ערבית ושחרית רחם ובמנחה נחם והא מלתא תליא במנהגא אע"ג דליכא שנויא בין נחם לרחם דאנן כל יומא דט' באב מצלינן על נחמה ובעינן רחמים על הא מילתא:

10 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב הרי"ף כשחל ט"ב להיות בשבת ונדחה לאחד בשבת או כשחל בא' בשבת צריך להפסיק מבעו"י מלאכול כמו בחול עצמו כדאמרי' בפ' בכל מערבין לא אם אמרת לצאת בשבת כשהוא מעונה שכן אכל ושתה כל היום וכו': לשון ריא"זובין השמשות שלו אסור בין בכניסתו בין ביציאתו ואפילו אם היה ערב ת"ב שבת כמו שמבואר בפרק בכל מערבין:

12 שלטי הגיבורים פתח ↗

וא"ה פי' משו' דבשלמי' כתיב שמחה וכיון שעבר עליו זמן שלמים לית ביה משום שמחה ואמרי' גבי בן סורר ומורה דאינו חייב אלא בבשר שהוא כשלמים שיש בו שמחה וממשיך בתריה ואמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה וגרסי' בפ"ק דחגיגה ישראל יוצאין י"ח בנדרים אבל לא בעופות דכתיב ושמחת את שיש בו שמחה יצאו עופות שאין בהם שמחה מכל הני משמע דהוא הדין נמי בסעודה המפסקת שרי וכן פסק רבינו שב"ט ע"כ ונראה אע"פ שאין בו שמחה אסור שלא משום שמחה לבד אסרו בשר אלא כדי להרבות אבל תדע שהרי אבל מצוה להשקותו יין דאמרי' לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים שמצוה לנחמו לשכח צערו והכא אסרו יין כי אם ישתה ישכח רישו ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו הלכך מטעם זה יש לאסור אפילו עופות כמו שאר בשר ובסמ"ק כתב עתה שרוב מאכל שלנו בשר לאחר שעברו עליו ב' ימים נראה שאסור ומותר לשתות יין מגתו דהיינו תוך ג' ימים לדריכתו.

12 חידושי אנשי שם על תענית פתח ↗

13 ספר מצוות גדול פתח ↗

13 בבא בתרא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה, רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נִטְפַּל לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶן: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר – שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? נִשְׁתֶּה יַיִן – שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת. פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל – שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים! אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים. מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה – שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם! שָׁתְקוּ.

14 שלטי הגיבורים פתח ↗

מיי' פליג על זה וכתב דאין בונין בנין מסיד כבנין המלכים אלא טח ביתו בסיד ובטרכיסים ומשייר בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמרא אלא מוכח מן התלמוד דעל ידי שיור מותר כל מיני סיד וכן כתב הטור:

15 ר"ן פתח ↗

עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תעניות שמניח מקום פנוי בלא קערה מן קערות הראויות להיות שם:

16 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב שנא':

17 שלטי הגיבורים פתח ↗

כתב בה"ג דט' באב שחל להיות בא' בשבת דלא מבדיל עד דנפיק חד בשבתא ומבדיל כד שרי בתעניתא מקמא דלטעום וכן ש"צ מבדיל בבהכ"נ אבל אינו מברך על האש אלא במוצאי שבת וכתב עליו הרמב"ן ז"ל ואנו לפי עניות דעתנו לא חזינא לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא במוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהני ליבדיל מכאן ואילך ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבתא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי איכא למימר דאפי' למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה ה"מ היכא דמוצאי שבת חזי לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי ליה לא מבדיל בלא זמניה משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומכ"מ למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולו יומו של מוצאי שבת הוא מילתא מחוורתא היא דכי אסור למיכל ולמישתי למוצאי שבת דהויא לילה ויום שוב אינו מבדיל וכיון שראינו לרבינו הגדול שהסכים לפסוק הלכה מבדיל כל היום כולו אין לנו הבדלה על כוס בט' באב שחל להיות באחד בשבת ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעימין ליה לינוקא ואע"ג דגבי זמן דיום הכפורים קאמר דלית הלכה כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו ועוד דקאתי בכל יוה"כ אבל תשעה באב דאיסורא דרבנן הוא לא דחינן סדר הבדלות דלית להו תקנתא בלא כוס ומשום גזרה דרבנן לא גזרינן ועוד כיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למיסרך ולאו מילתא היא דהתם אמר בפ' נוטל גבי מיזרע כשותא בכרמא וליתב ליה לתינוק ישראל אתי למיסרך ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיחא כולי האי והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב דאיהו אקשי וליתב ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמר ביוה"כ לית הילכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך וכן פר"ח ז"ל בעירובין וש"מ דאפי' באיסורי דרבנן ולא קביעי נמי חיישינן לסירכא ומסתברא דבמוצ"ש שחל להיות בו ט"ב לא תקינו בו הבדלה על הכוס תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירוה קבעוה על הכוס חזרו והענו וכו' ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודין וכי האי גוונא לאו התקינו על הכוס כלל ולא אמרינן מבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרו טעם מבדיל והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור שכן מצינו בפ"ק דתגיגה חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר אבל הכא גופיה מיתייב והזמן גורם שאין יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי הלכות גדולות:

17 הגהות חוות יאיר פתח ↗

נ"ל שר"ל שיהיה להם עינוי נפש יותר וק"ל:

18 ר"ן פתח ↗

כל הכלים טעונין טבילה. פרש"י ז"ל טעונין טבילה קודם שילבשום לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה אבל מן הירושלמי למדנו דהכי קאמר שעל כל הכלים הטעינו חכמים טבילה באותו יום ואפילו מונחים בקופסא כדי שיוציאום לטבילה ומתוך כך ישאילו אותם זה לזה שכך אמרו שם וכל הכלים טעונין טבילה ר' ינאי בר"י אמר אפי' נתונין בתיבה ופריך נתונין בתיבה ותימא אטעונין טבילה מתוך שהוא עושה כן מטבילין ומתוך שהוא עושה כן משאילן:

19 תענית פתח ↗

תָּנָא: הֵן הֵן בְּנֵי סַלְמַאי הַנְּתוֹפָתִי. תָּנוּ רַבָּנַן: מָה הֵן בְּנֵי סַלְמַאי הַנְּתוֹפָתִי? אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבִיאוּ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, וְהוֹשִׁיבוּ פְּרוֹזְדָאוֹת עַל הַדְּרָכִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל.

1 לקולא:

2 מתני' ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים:

3 גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא הודו לו חכמים עשאוהו כמי שמתו מוטל לפניו דאינו נוהג אבלות ואינו חייב בכפיית המטה.

4 א"ר יהודה אמר רב ל"ש אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר.

5 אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה לחודה הוה אמינא אפי' משש שעות ולמטה קמ"ל משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה לחודה הוה אמינא אפילו בסעודה שאין מפסיק בה קמ"ל בסעודה המפסיק בה

6 תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא תניא כלישנא בתרא הסועד ערב ת"ב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לסעוד בשר ולשתות יין ואם לאו אסור תניא כלישנא קמא ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה א"ר יהודה כיצד משנה היה רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד היה רגיל לסעוד בי' בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות בי' כוסות שותה בחמשה בד"א מו' שעות ולמעלה אבל מו' שעות ולמטה מותר:

7 ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב.

8 אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד ובהלכות ובהגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן אינן בטלין בו ד"ר מאיר ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין בו משו' שנא' תהלים יט פקודי ה' ישרים משמחי לב והלכתא כר' יהודה:

9 ירושלמי ר' אחא אומר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו נחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו' והיכן אומרו אמר ר' ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל שהוא לשעבר אומרו בהודאה כדתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא ונהגי עלמא למימרה בבונה ירושלים וסמכי אהאי דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר:

10 גרסינן בפרק מקום שנהגו פסחים דף נד: אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד דרש רבא עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור אמר ר' אלעזר אסור לו

11 לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור ביום הכפורים:

12 ולא יאכל בשר ולא ישתה יין: תניא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל כ"ז שהוא כשלמים יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס דתניא יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו ג' ימים אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי ערב ט' באב מביאין לו פת חריבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו:

13 גרסי' בסוף חזקת הבתים ב"ב דף ס: תנו רבנן כשחרב הבית באחרונה נהגו פרושים שבישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להן ר' יהושע בן חנניה אמר להן בני מנין לכם אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין ממנו ע"ג המזבח ועכשיו בטל נשתה יין שהיו מנסכין ממנו על גבי המזבח ועכשיו בטל אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אמרו לו אפשר בפירות אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו הבכורים.

14 אמרו לו אפשר בפירות אחרות אמר להם מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים מיד שתקו אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר א"א שכבר נגזרה גזירה להתאבל יתר מדאי א"א שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח.

15 עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא.

16 עושה אשה תכשיטיה ומשיירת בה דבר מועט מאי היא אמר רב בת צידעא תהילים קל״ז:ו׳ אם אשכחך ירושלם וגו' תדבק לשוני לחכי וגו' מאי על ראש שמחתי א"ר יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים א"ל רב פפא לאביי היכא מנח ליה א"ל במקום תפילין דכתיב ישעיהו ס״א:ג׳ לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר

17 תנן התם פסחים נד: ובמכילתין דף ל: מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין רשב"ג אומר לעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים תניא רשב"ג אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כדי שיתענו ר"ג אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם ר"ע אומר כל האוכל ושותה בתשעה באב כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים וחכ"א כל האוכל ושותה בט"ב אינו רואה בשמחתה של ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא' ישעיהו ס״ו:י׳ שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו' וכל האוכל בשר ושותה יין בערב ט"ב עונותיו חקוקין לו על עצמותיו שנא' יחזקאל לו ותהי עונותם על עצמותם:

18 מתני' מכילתין דף כו: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר שיר השירים ג׳:י״א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן:

19 סליקו להו בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית

2 ר"ן פתח ↗

מתני' ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין. דעת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שכל מה שמתבשל בקדרה אחת אע"ג שלענין עירוב נדונין כשני תבשילין כאן אינו אלא כתבשיל א' לפי שאינו דרך חשיבות אלא כשמתבשל בפני עצמו ויש מתירין לפי שטה זו לאכול מיני פירות מבושלין כל שהן נאכלין כמות שהן חיין ושמן הראשון עליהן אע"פ שאמרו בירושלמי שכל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עכו"ם וסומכין בו משום עירובי תבשילין שכבר אמרנו שאין למדין בזה מדין עירובי תבשילין אלא שהרמב"ן ז"ל לא כתב היתר בפירו' אלא בחיין ויש מן הגאונים הראשונים שלמדין בו דין שני תבשילין הללו מדינם לענין עירובי תבשילין:

7 טור פתח ↗

תנו רבנן כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובתלמוד בהלכות ובאגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה הוא במקום שאינו רגיל לשנות דברי ר"מ מפני שהוא צער לו ר"י אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ולא שונה במקום שאינו רגיל לשנות והלכתא כוותיה אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלים בו משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב באשכנז נוהגים לקרות פ' קרבו גוים לשמוע אחרי שקראו דברים הרעים שבירמיה וכתב הר"מ מרוטנבורק איני יודע מהיכן נהגו שקורין כמה פסוקי נחמה שבירמיה וגם קורין פרשה קרבו גוים שבישעיה שכולה נחמות שהרי לא התיר הספר לקרות אלא דברים הרעים שבירמיה וא"כ היה ראוי לדלג כל פסוקי דנחמה אח"כ שמעתי שיש נקיי הדעת שמדלגין כל פסוקי דנחמה ע"כ: וכתב הרמב"ן ונהגו קצת שלא לקרות פרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש ר"י בבה"כ לפי שאסור לקרות בתורה ואינו נראה לפי שאין לנו איסור בסדר היום שהרי קורין ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה ומפטירין בנביא ופ' הקרבנות ואיזהו מקומן כנגד התמיד תקנוה ואומר כדרכו ואינו חושש ואיסור אכילה ושתייה בו כדרך איסורו בי"ה אלא שזה ענוש כרת וזה מדברי קבלה ומכין אותו מכת מרדות וגרסי' בפ' מקום שנהגו עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות בי"ה ובין השמשו' שלו אסור וכ' הרמב"ן ומיהו חיה כל ל' יום וכן חולה שהוא צריך לאכול א"צ אומד אלא מאכילין אותם מיד דבמקום חולה לא גזרו רבנן וכן רחיצה וסיכה אסורין בו לגמרי כמו בי"ה בין בחמין בין בצונן דא"ר אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט"ב כדרך שאסור ביה"כ ומיהו טבילה של מצוה מותרת ומותר לרחוץ ידיו לתפלה דהוי כטבילה של מצוה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין בי"ה וכן שאר היום אחר שעשה צרכיו צריך לברך א"י יכול ליטול ידיו ומיהו צריך ליזהר שלא ליטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך ואפי' שלא לצורך ברכה ותפלה אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה ורוחץ אותם להעביר הטיט והצואה ואינו מכוין לתענוג מותר שלא אסרו אלא רחיצה וסיכה של תענוג כדאיתא בגמרא מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ירושלמי ט"ב רוחץ ידיו ומעבירם ע"ג עיניו פירוש לאחר שנגבם ועדיין לחות קצת ואם היה לפלוף ע"ג עיניו ודרכו לרוחצם במים רוחץ ומעבירו ואינו חושש דהו"ל כמלוכלך בטיט וצואה שרוחץ כדרכו ואינו חושש וכ"כ הרי"ץ גיאות ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב ביה"כ וט"ב שאין בו רחיצה אינו מברך על נט"י ולא המעביר חבלי שינה: ההולך להקביל פני רבו מותר לעבור במים עד צוארו ואינו חושש בפרק בתרא דיומא ערב ט"ב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומקנח בה בלילה פניו ידיו ורגליו פי' שורה במים עט"ב ומוציאה מן המים והיא מתנגבת ומקנח בה בלילה ידיו ורגליו כדי להצטנן ולמחר מעבירה על גבי עיניו להעביר הלכלוך אפי' אין דרכו לרחוץ עיניו בכל יום ועושה עתה לתענוג שרי כיון שהיא נגובה: ירושלמי הבא מן הדרך ורגליו כהות מותר לרחוץ במים ואיסור נעילת הסנדל כאיסורו ביה"כ דוקא של עור אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר תנא אבל ומנודה שמהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל ולכשיגיעו לעיר יחלוצו וכן בט"ב ותענית צבור כתב אבי העזרי נראה דבזמן הזה שאנו בין הא"י שאין לחלוץ אלא כשנכנס ברחוב היהודים או בבית ישראל ואם חל ט"ב בשבת מותר בכולן וה"ר יצחק כתב אע"פ שאנו דוחין אותו עד למחר אסור בתשמיש המטה מידי דהוה אקובר מתו ברגל שנדחה עד אחר הרגל אפ"ה דברים שבצינעא נוהגין ה"נ שבת זו גבי ט"ב הוא כמו רגל ואסור בתשמיש המטה והר"ם מרוטנבורג חלק עליו וסוף דבריו ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי שאפי' הוא מיקל ואני מחמיר היה לי לעשות כדבריו וכ"ש עתה שהוא מחמיר ואני מיקל וא"א הרא"ש ז"ל כתב ומיהו לשון התוספתא דקתני ומעלה על שולחנו ואינו מונע עצמו משום דבר משמע אפילו בדברים שבצינעא וכן עמא דבר וכ"כ הרמב"ן אין שאילת שלום לחברים בט"ב הדיוטות שאינן יודעין ונותנין שלום משיבין אותן בשפה רפה וגרסינן בפרק מקום שנהגו מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בט"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכ"מ ת"ח בטלים רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ויבטל ולא חיישינן ליוהרא ר"ג אומר כל העושה מלאכה בט"ב אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל האוכל ושותה בט"ב אינו רואה בשמחה של ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה שמפסיק בה עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם:

10 ר"ן פתח ↗

עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בט"ב כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ ובין השמשות שלו אסור. מיהו חיה כל ל' יום וכן חולה שאין בו סכנה אין צריכין אומד אלא מאכילין אותו דבמקום חולי לא גזרו רבנן:

12 ר"ן פתח ↗

בשר מליח עד כמה ימים. נחשב שאינו מליח להיו' אסור בעט"ב כ"ז שהוא נמלח יותר מב' ימים ולילה אחד נקרא מליח אבל פחות מב' ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים בשר מיקרי ולא מליח ויותר מכן אין בו משום שמחה ותענוג אבל יין כל זמן שהוא תוסס מותר:

13 טור פתח ↗

נדר להתענות ואכל כזית אבד תעניתו וה"מ שאינו יום ידוע להתענות הילכך אבד תעניתו של אותו היום ויאכל וישלימנו ביום אחר אבל אם יש לו יום ידוע להתענות כגון ביום שמת אביו או רבו ושכח ואכל כזית ישלים תעניתו נדר להתענות ומצטער יכול ללוותו ולפרוע וא"צ התרת חכם וה"מ בתענית סתם כגון שנדר להתענות יום אחד וקבלו במנחה אבל אם יש לו יום ידוע להתענות כגון יום שמת בו אביו או רבו אין יכול ללוותו ולפורעו וכן תענית חלום אין לווין אותו שצריך להתענות מיד למחרת ואפי' בשבת וצריך להתענות יום אחר על שבטל עונג שבת וא"צ שיהיה תענית האחר מיד ביום ראשון של אחר השבת כתב רב עמרם ור' קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה הוא טוב ואין מתענין בספק וכ"כ אבי העזרי והמתענה בשבת י"א שאומר ענינו ברכה בפני עצמה ונראה יותר לכוללו באלהי נצור בלא חתימה כדפרישית לעיל בסוף ברכות אין תענית צבור בבבל ליאסר במלאכה ולהפסיק מבע"י אלא ט"ב בלבד הלכך יחיד שקבל עליו תענית לא חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו ומותר בכולן:

13 משנה תורה, הלכות תעניות פתח ↗

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים. אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט וְסָד בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִקְלֹף הַכְּתָלִים:

17 ר"ן פתח ↗

כל האוכל בשר ושותה יין בט"ב. יש שגורסין בסעודה המפסיק בה:

« רי"ף תענית ט׳ ע״ב