מקור שבועות ל״ח א:י׳-י״ז
10 תְּנַן: ״לֹא לָךְ וְלֹא לָךְ וְלֹא לָךְ״! תְּנִי: ״לֹא לָךְ״.
11 תָּא שְׁמַע: ״תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵידָה״! תְּנִי: ״תְּשׂוּמֶת יָד גָּזֵל אֲבֵידָה״.
12 תָּא שְׁמַע: ״תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין״! תְּנִי: ״שְׂעוֹרִין כּוּסְּמִין״.
13 וְהַאי תַּנָּא כֹּל הָכִי שָׁבֵישׁ תָּנֵי וְאָזֵיל?! אֶלָּא הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: לָא שְׁנָא ״כְּזַיִת, כְּזַיִת״, וְלָא שְׁנָא ״כְּזַיִת וּכְזַיִת״ – פְּרָטָא הָוֵי.
14 תָּא שְׁמַע מִדִּידֵיהּ: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִילּוּ ״חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת״ – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. תְּנִי: ״חִטָּה שְׂעוֹרָה כּוּסֶּמֶת״.
15 מַאי ״אֲפִילּוּ״? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אֲפִילּוּ חִטָּה בִּכְלַל חִטִּין, וּשְׂעוֹרָה בִּכְלַל שְׂעוֹרִין, וְכוּסֶּמֶת בִּכְלַל כּוּסְּמִין.
16 ״תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵידָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ״ כּוּ׳. ״תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּרוּטָה מִכּוּלָּם מִצְטָרֶפֶת.
17 פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא – חַד אָמַר: אַפְּרָטֵי מִיחַיַּיב, אַכְּלָלֵי לָא מִיחַיַּיב; וְחַד אָמַר: אַכְּלָלֵי נָמֵי מִיחַיַּיב.
פירוש חדושי הר"י מיגאש על שבועות ל״ח א:י׳-י״ז
10 פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כי מחייב אפרטא דהוא האי פרטא דפריט בתר דאמר שבועה שאין לך בידי אבל אכללא לא מחייב דאע"ג דבעידנא דפתח פומיה ואמר שבועה
11 שאין לך בידי איכליל כולהו בהך שבועה כיון דסיים מילי' בפרטי ואמר פקדון תשומת יד וגזל ואבידה איגלאי מילתא דמעידנא דכי אשתבעי בפרטי הוא דאשתבעי והוין להו כל חד מינייהו שבועה באנפי נפשה והאי דכלל להו מעיקרא לאו לחיוביה נמי אכללא אלא לענין אצטרופי בלחוד הוא דהיכא דליכא בכל חד מינייהו פרוטה וכי מיצטרפי אית בהו פרוטה מיצטרפי כלהו לפרוטה ומחייב קרבן שבועה ולהכי הוא דכלל להו אבל היכא דאיכא בכל חד מינייהו פרוטה הוין להו בכל חד מינייהו שבועה באנפי נפשה ומיחייב אכל חדא מינייהו חיובא באנפי נפשה דהיינו פרטי אבל אההוא כללא דכלל להו כולהו מעיקרא לא מיחייב מידי.
12 וחד אמר מיחייב אפרטא ומיחייב נמי אכללא דכיון דכלל להו כלהו מעיקרא מיחייב אכלהו חד חיובא ולפום דפרט להו בתר הכי ואמר פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה מיחייב נמי חיובא אחרינא אכל חד מינייהו באנפי נפשה הילכך להאי טעמא דאמר ליה שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד וגזל ואבידה דאינהו ארבע טענתי מיחייב חמשה חיובי חיובא חדא אכולהו משום דהא כלל להו כולהו מעיקרא בחד שבועה וארבע חיובי לכלהו דהוה ליה חיובא לכל חד מינייהו באנפי נפשה משום דהא פרט להו בתר הכין.
13 ולענין חטים ושעורים וכוסמין דאינהו תלתא טענתי מיחייב ארבע חיובי חיובא חדא אכולהו משום דהא כלל להו כולהו מעיקרא בחד שבועה כדברירנן ותלתא חיובא אכולהו דהוה ליה חיובא לכל חד מינייהו משום דהא פרט להו בתר הכין וקאמר חטים ושעורים וכוסמין והני מילי היכא דהוי התובע חד אבל אי הוו חמשה כדקתני במתני' היו חמשה תובעין אותו לענין פקדון תשומת יד וגזל ואבדה דאינון ארבע טענתי מיחייב עשרים וחמשה חטאת חמשה לכל חד מינייהו חד דכללא וארבע דפרטי דהא לא לך ולא לך ולא לך קאמר להו ולענין חטים ושעורים דאינהו תלתא מיחייב עשרין ארבע לכל חד מינייהו כדברירנן:
14 ואם תשאל למאן דמחייב אכללא ומחייב אפרטי מאי טעמא לא מחייב נמי חד כלל' לכולהו תובעין דהא שבועה שאין לכם בידי קאמר מעיקרא מיקמי דנימא לא לך ולא לך ולא לך הא ליכא למימר דכי אמרינן דמיחייב אכללא ומיחייב אפרטא הני מילי לענין כללא דתביעות כדפרישנן לעיל דמכי פתח פומיה ואמר שבועה שאין לך בידי איכלול להו כולהו תביעות בחד שבועה אבל לענין כללא דתובעין לא אמרינן הכי דכיון דקאמר לא לך ולא לך וכו' איגלאי מילתא דלא הוה בדעתיה למיכללינהו כולהו בחד שבועה:
15 ואם תאמר מאי שנא כללא דתביעות מכללא דתובעין משום דלא דמי להדדי דנהי דלענין תביעות מחייבינן ליה אכללא משום דאמרינן להכי פתח פומיה בההוא כלל וכללינהו לכלהו תביעות בחדא שבועה כי היכי דכי לית ביה בכל חד מינייהו פרוטה מיצטרפי להדדי ולהכי הוא דאיכוון וכיון דאיכוון למיכללינהו כולהו בחד שבועה להאי אנפא משום הכי מחייב נמי אכללא דקא איכוון מכל מקום למיכללינהו כלהו בחד שבועה לאנפא בעלמא אבל לענין תובעין מי איכא למימר דאיכוון למיכללינהו לאנפא בעלמא כי היכי דמחייביה חד אכללא דתובעין אטו שיעור איכא בתובעין כמה דבעינן בתביעות כי היכי דנימא דאיכוון למיכללינהו כולהו בחד שבועה ליצרפינהו להדדי בחד שבועה כמה דאמרינן לענין תביעות הילכך כיון דליכא למימר הכי ממילא ידעינן דהאי דאמר שבועה שאין לכם בידי לאו למיכללינהו כלהו הוא דאיכוין דהא קאמר בתר הכי לא לך ולא לך וכו' ומשום הכי לא מחייבינן ליה אחד כללא אכולהו אהא דפתח פומיה ואמר שבועה שאין לכם בידי כי היכי דמיחייב לכל חד מינייהו אחד כללא דתביעות.
16 תדע דהא בפרק שבועות תניין דף כ"ג ע"ב אמרינן שבועה שאין לך בידיי וכו' עד הכא מי מחית אינש נפשיה לפחות משוה פרוטה או לא אלמא לא מחייבינן ליה אכללא אלא היכא דאיכא למימר דאיכוון למיכללינהן משום פחות משוה פרוטה והיכא דליכא למימר הכי לא מחייבינן ליה אכללא ולהכי לא מחייבינן ליה נמי אחד כללא אכולהו תובעין כי היכי דמחייבינן אחד כללא אכולהו תביעות והיינו דאמרינן איני והא תני רבי חייא חמש עשר' חטא' כלומ' כשתובעין תובעין אותו חמשה ואומרי' לו תן לנו חטי' ושעורים וכוסמין שיש לנו בידך
17 ואומ' להם שבועה שאין לכם בידי חטים שעורין וכוסמין לא לך ולא לך ולא לך הרי כאן חמש עשרה חטאות שלשה לכל תובע מהן אלמא אפרטא דפריט בתר הכין הוא דמיחייב שלשה חטאות לכל תובע מינייהו דהוין להו חמשה עשר חטאות אבל אכללא לא מיחייב מידי דהא אי מיחייב אכללא עשרין הוא דהוו כדברירנן.