מקור שבועות ל״ז א:ז׳-ח׳
7 לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, תָּא שְׁמַע: אֵין חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. מָה הֵן חַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ? אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. מַאי, לָאו בִּדְאַתְרוֹ בֵּיהּ? הָכָא נָמֵי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.
8 תָּא שְׁמַע: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּנָזִיר טָמֵא – שֶׁכֵּן לוֹקֶה; תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן – שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה?! מִדְּקָאָמַר לוֹקֶה – מִכְּלָל דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ; וְקָאָמַר תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – אֲבָל קׇרְבָּן מַיְיתֵי!
פירוש חדושי הר"י מיגאש על שבועות ל״ז א:ז׳-ח׳
7 ממאי מדקתני וכחש פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין פשוט הוא:
8 ואם תאמ' מאי שנא האי כפירת דברים מהך כפירת דברים לא דמי דהתם איהו גופיה קא מודה בההוא ממונא ובענין שטר ועדים הוא דכפר ליה הילכך הויא ליה כפירת דברים ואלו הכא איהו גופיה כפר ליה בההוא ממונא ומשום דאיכא ביה עדים הוא דאיכא למימר דכפירת דברי' היא וכיון דמ"מ הא כפר ביה בההוא ממונא לאו כפירת דברים הוא אלא כפירת ממון.