מקור שבועות כ׳ א:א׳-ב׳
1 מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל.
2 מַתְנִיתִין – בְּשֶׁאֵין מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל; בָּרַיְיתָא – בִּמְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל, וְקָאָמַר ״לָא אָכֵילְנָא״ וְ״לָא אָכֵילְנָא״, דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע הָכִי קָאָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״.
פירוש חדושי הר"י מיגאש על שבועות כ׳ א:א׳-ב׳
1 תנו רבנן מבטא שבועה איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומ' איסר שבועה חייב ואם לאו פטור ודייקינן עלה בגמרא מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה פירוש שאם אמר מבטא שאוכל לך מבטא לא אוכל לך כמאן דאמר שבועה שאוכל לך שבועה לא אוכל לך דמי איסר מתפיס בשבועה כגון שנשבע על ככר שלא יאכלנה ואח"כ התפיס בה ככר אחרת ואמר זו עלי כמו זו אסור איסר איסר כלו' ואם התפיס באותה ככר שני' ככר שלישית ואמר וגם זו עלי כמו זו אם אתה אומר מתפיס בשבוע' כמוציא שבועה בפיו דמי נמצאת אותה ככר שניה שהתפיס אות' בראשונה כאלו עליה עצמה היתה השבועה וכשהתפיס בה זו הככר השלישית הוה ליה כמאן דאיתפיס בשבועה עצמה שהוא חייב דהיינו איסר.
2 ודייקינן להאי פירושא וממאי דמבטא שבועה דכתיב או נפש כי תישבע לבטא בשפתים איסר נמי הא כתיב כל נדר וכל שבועת אסר אי נמי ממאי דאיסר מתפיס בשבועה הוא ואינו עצמו לשון שבועה דכתיב או אסרה איסר על נפשה בשבועה שנמצא שלשון איסר אינו עצמו שבועה אלא מתפיס בשבועה הוא מבטא נמי הא כתיב כל אשר יבטא האדם בשבועה ואוקמינן דמבטא סתם שבועה מהכא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה וגו' במה אסרה במבטא והיינו טעמא דאלים ליה האי קרא מהאי קרא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים משום דההוא הא אית ביה לשון שבועה ואכתי איכא למימר דמבטא מתפיס בשבועה הוא כמו איסר דכתיב ביה וכל שבועת איסר שהוא מתפיס בשבועה אלא כיון דאשכחן האי קרא אחרינא דכתיב או מבטא שפתיה ואין שם לשון שבועה כלל מכלל דלשון מבטא גופיה היא השבועה שלא מצינו כן בלשון איסר וכיון דנתברר מהאי קרא דלשון מבטא גופיה היא השבועה ממילא שמעת מינה דההוא קרא דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה דלאו מתפיס בשבועה הוא אלא שבועה עצמה היא.