1אמר רבא תרווייהו תנינהו כניסה תנינא דמחייב עליה פרישה תנינא דמחייב עלה הכא דקתני פירש מיד חייב אלמא דחייב אפרישה והתם קתני במסכת נידה דף י"ד נמצא על שלו כלומר ששימש ופירש ונתקנח ונמצא דם אסודר שלו שנתקנח בו טמאים וחייבין בקרבן שהרי ודאי שהדם בשעת הבעילה היה מאי לאו בסמוך לוסתה והאי דמביא קרבן על הכניסה הוא דעל הפרישה לא מחייב כלל משום דאנוס שהרי לא הרגיש בדבר אלא לאחר שפירש אלמא כמו שחייבין על הפרישה היכא דהרגיש מקמי דלפרוש כן חייבין על הכניסה סמוך לוסתה. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא ואימא אידי ואידי אפרישה וכגון שהרגיש בדבר מקמי דלפרוש אבל אכניסה סמוך לוסתה לעולם פטור הוא מקרבן וכי תימא תרתי למה לי כלומר כיון דקתני הכא פירש מיד חייב דאלמא מחייב אפרישה למה לי' למיתנה תו נמצא על שלו איידי דבעא למיתנה על שלה לחלק בין נמצא אותיום לנמצא אחר זמן תנא נמי נמצא על שלו ולעולם בין נמצא על שלו בין נמצא על שלה אותיום החיוב על הפרישה הוא וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש אבל על הכניסה סמוך לוסתה לעולם לא מחייב כלל:2אמר ליה רבינא ומי מצית מוקמת לה לההיא בשלו בסמוך לוסתה ואפרישה וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש והא נמצא קתני ונמצא בתר הכי משמע אמר ליה ציית מאי דקאמר לך רבך פי' רבינא עצמו שאמר לו לרב אדא בר מתנה ציית מאי קאמר לך רבך כלומר אלא ציית מאי דקאמר לך רבך שזה החיוב על הכניסה הוא אמר ליה והיכי אצית דתנינא זו היא מצות עשה שבנדה ואם איתא דמחייב על הכניסה ועל הפרישה מצות עשה ולא תעשה היא עשה דפרישה שאומרי' לו שהה כדבעינן לומר קמן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב מניין דאמר קרא ותהי נידתה עליו ולא תעשה שאומרין לו אל תקרב עם אשתך סמוך לוסתה ואמר ליה תני זו היא מצוה עשה ולא תעשה שבנידה:3והאי לא תעשה דאמרן הכא לא תעשה דכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דפרישה דהא קיימא לן דהפרישה נמי אית בה לא תעשה כדקתני בהדיא במתני' דהוריות אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה ואמרינן נמי לקמן בענין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב אשכחן עשה לא תעשה מנא לן אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא דשמעת מינה דבפרישה אית בה נמי לא תעשה וממילא שמעת דהא דאמרינן הכא ואם איתא מצות עשה ולא תעשה הוא דלא תעשה אכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דאיכא בפרישה בהדי עשה. אמר מר פירש מיד חייב וכו' ואלא היכי עבד אמר רב הונא נועץ צפורניו בקרקע עד שימות הגיד אמר רבא זאת אומרת המשמש מת בעריו' פטור הוא דהא הכא כי שהא ולא פירש מיד עד שימות פטור הוא דאי ס"ד חייב הכא היינו טעמא דפטור משום דאונס הוא שהרי היתה טהורה קודם שנזקק לה להשתמש ובתוך התשמיש הוא שנטמאת אי אנוס הוא כי פירש מיד נמי ליפטר:4אמר ליה אביי לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב והכא היינו טעמא דפטר משום דאנוס הוא ודקא אמרת כי פירש מיד נמי נפטר היה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה.5אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אם כן מצינו ארוכה וקצרה בנידה דהא אמרת כשפירש בהנאה מרובה חייב וכשפירש בהנאה מועטת פטור כלומר אי אמרת בשלמא משמש מת בעריות פטור מכלום דאלמא לאו תשמיש הוא וליכא הנאה כלל שפיר אלא אי אמרת דאיכא הנאה ותשמיש מיקרי מיהו כיון דאנוס הוא מוטב לפרוש מת שהוא בהנא' מועטת ולא סגי בלאו הכי ולא יפרוש בהנאה מרובה דומיא דמי שנטמא בעזרה שאף על פי שיוצא בקצרה מכל מקום הרי מטמא הוא את המקדש אלא מוטב שיצא בקצרה ויטמא מעט דלא סגי בלאו הכי ואל יצא בארוכה אם כן מצינו ארוכה וקצרה בידה ואנן במקדש הוא דתנן קצרה וארוכה אבל בנידה לא תנן.6ומהדרינן לעולם איכא ארוכה וקצרה בנידה והיינו טעמא דלא תני לה בנידה כדתני לה במקדש משום דלא דמי ארוכה דהכי לארוכ' דהתם וקצרה דהכא לקצרה דהתם דאילו התם בשוהא ואינו יוצא לאלתר א"נ בשמהלך בארוכה דהיינו טעמא דשוהא הוא שחייב וכשממהר לצאת בקצרה פטור ואילו הכא בשוהא ואינו יוצא לאלתר הוא שפטור וכשממהר לצאת חייב:
