שו"ת בני בנים, חלק שני, מאמרים א׳

« שו"ת בני בנים Volume II 52 שו"ת בני בנים Volume II, Essays 2 »

13 שבת פתח ↗

וְרַבִּי עֲקִיבָא לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ לְנִדָּה? — לְמַשָּׂא, לַוקְּשֵׁיהּ לִנְבֵלָה! אִין, הָכִי נָמֵי. אֶלָּא: מָה נִדָּה אֵינָהּ לְאֵבָרִין, אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ לְאֵבָרִין. אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה יֶשְׁנָהּ לְאֵבָרִים אוֹ אֵינָהּ לְאֵבָרִים — תִּיפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאֵינָהּ לְאֵבָרִים! רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא כְּרַבָּה מַתְנֵי, וּבָעֵי לַהּ אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא. מֵיתִיבִי: עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה כְּנִדָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ רַבָּה: מִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: ״עֵצָיו וַאֲבָנָיו וַעֲפָרָיו מְטַמְּאִין כְּשֶׁרֶץ״, וְאוֹקִימְנָא, מַאי כְּשֶׁרֶץ — דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, הָכָא נָמֵי דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא. מֵיתִיבִי: נָכְרִי וְנׇכְרִית, עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ — הֵן וְלֹא הֶיסֵּטָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הֵן וְהֶיסֵּטָן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא. אָמַר לָךְ רַבָּה: וְלִיטַעְמָיךְ נָכְרִי וְנׇכְרִית נָמֵי, הֵן וְלֹא הֶיסֵּטָן?! וְהָתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וְאֵין גּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּזִיבָה, אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיְּהוּ כְּזָבִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶן. אֶלָּא רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: נָכְרִי וְנׇכְרִית — הֵן וְהֶיסֵּטָן וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהֶן. עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶיסֵּטָהּ, אֲבָל לֹא אֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶסֵּיטָהּ וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: נָכְרִי וְנׇכְרִית — הֵן וְהֶיסֵּטָן וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהֶן. עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְלֹא הֶיסֵּטָהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶסֵּיטָהּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מַאי ״הֵן״? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: גּוֹי וְגוֹיָהּ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְמֵאִים. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֵסִיטָה אֲחֵרִים — טְהוֹרִין, אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָהּ — טְמֵאִים. מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְהוֹרִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: גּוֹי וְגוֹיָהּ וַעֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְמֵאִים. מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְהוֹרִין. עֲבוֹדָה זָרָה, בִּשְׁלָמָא אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָהּ — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אֶלָּא הִיא שֶׁהֵסִיטָה אֶת אֲחֵרִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אָמַר רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא, כְּדִתְנַן: הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם, וָאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּיה, כָּרַע הַזָּב — טְמֵאִין, כָּרְעוּ הֵן טְהוֹרִין. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא כׇּל הַטֻּמְאוֹת הַמְּסִיטוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מֵהֶיסֵּטוֹ שֶׁל זָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ חָבֵר בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ — לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי כְּרַבִּי עֲקִיבָא — אִיכָּא נָמֵי עֲבוֹדָה זָרָה! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, תְּנָא זָב וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ. בָּעֵי רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה יֶשְׁנָהּ לְאֵבָרִים, אוֹ אֵינָהּ לְאֵבָרִים? הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דִּכְמַאן דִּמְחַבְּרָא דָּמֵי. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — כְּמַאן דְּמִתַּבְרָא דָּמֵי, אוֹ דִילְמָא הָא לָא מְחַסְּרָה. וְאִיכָּא דְּבָעֵי לַהּ לְהַךְ גִּיסָא: הֵיכָא דְּאֵין הֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דִּכְמַאן דְּמִתַּבְרָא דָּמֵי, כִּי תִּבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, מַאי? כֵּיוָן דְּהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ — כְּמַאן דִּמְחַבְּרָא דָּמֵי, אוֹ דִילְמָא הַשְׁתָּא מִיהַת הָא מִשַּׁלְפָא וְשַׁדְיָא, תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת, מַהוּ? מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף: לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן אִיסּוּרָא, לֹא יְהֵא אֶלָּא זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן. דְּתַנְיָא: ״וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֶאֱלֹהִים״, זֶה זְבוּב בַּעַל עֶקְרוֹן. מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד עֹשֶׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ וּמַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, כֵּיוָן שֶׁזּוֹכְרָהּ מוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ. אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה מַאי? כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לְשֶׁרֶץ: מָה שֶׁרֶץ בְּכַעֲדָשָׁה, אַף עֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי בְּכַעֲדָשָׁה. אוֹ דִילְמָא, הָא אִיתַּקַּשׁ לְמֵת: מָה מֵת בִּכְזַיִת, אַף עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְזַיִת. אָמַר רַב אַוְיָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא, תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת אֵין בָּהּ טוּמְאָה כׇּל עִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ אֶל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם״ — מָה מֵת בִּכְזַיִת, אַף עֲבוֹדָה זָרָה בִּכְזַיִת. וְרַבָּנַן, לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ לְשֶׁרֶץ — דְּלָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לְנִדָּה — דְּאֵינָהּ לְאֵבָרִין, לְמֵת — דְּלָא מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה. אֵימָא לְחוּמְרָא: לְמַאי הִלְכְתָא אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְשֶׁרֶץ — לְטַמּוֹיֵי בְּכַעֲדָשָׁה, לְנִדָּה — לְטַמּוֹיֵי בְּאֶבֶן מְסָמָא, אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְמֵת — לְטַמּוֹיֵי בְּאֹהֶל! טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה דְּרַבָּנַן הִיא, וְקוּלָּא וְחוּמְרָא — לְקוּלָּא מַקְּשִׁינַן, לְחוּמְרָא לָא מַקְּשִׁינַן. מַתְנִי׳ מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם״. גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא, אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן כְּיָם: מָה יָם טָהוֹר — אַף סְפִינָה טְהוֹרָה. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: נִלְמְדֶנָּה מִשַּׂק, מָה שַׂק מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן — אַף כֹּל מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן. לְאַפּוֹקֵי סְפִינָה, דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס. מַאן דְּאָמַר ״אֳנִיָּה בְּלֶב יָם״, הָא נָמֵי בְּלֶב יָם הִיא. לְמַאן דְּאָמַר כְּשַׂק — הָנָךְ הוּא דִּכְתִיבִי גַּבֵּי שַׂק, דְּאִי מִיטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן אִין, אִי לָא — לָא. אֲבָל סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס, אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה. אִי נָמֵי סְפִינַת הַיַּרְדֵּן. לְמַאן דְּאָמַר אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא — הָא נָמֵי אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא. לְמַאן דְּאָמַר מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן — הָא נָמֵי מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה וְרֵיקָנִית. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ סְפִינַת הַיַּרְדֵּן טְמֵאָה — מִפְּנֵי שֶׁטּוֹעֲנִים אוֹתָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לַמַּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ עַד שֶׁבָּא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא וּפֵירְשָׁהּ. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״ — אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״. אָמַר רָבָא

1 אמרי הגאון ר' יוסף אליהו הענקין זצ"ל

2 א שמעתי מפיו הקדוש שכשהיה בן שלש שנים כבר היתה לו ידיעה גדולה בתנ"ך ונתפרסם כילד פלאי.

3 ב שמעתי מפיו הקדוש שכשבא לסלוצק בן שש־עשרה שנה, בחן אותו ראש הישיבה הגרא"ז מעלצער זצלה"ה על מסכת ערובין וכך היה אופן הבחינה: הגרא"ז היה פונה לדף פלוני ושואל מה כתוב על דף זה ומו"ר היה הולך ומונה את כל התנאים ואמוראים הנזכרים על דף זה ומאמר של כל אחד ואחד, וכך היה בכל דף ודף שפנה אליו הגרא"ז עד שהשתומם הגרא"ז על עוצם הבקיאות.

4 ג אמר לי בפרוש שלא היה מהי"ד תלמידים שבאו לסלוצק מסלבודקה בפקודת הסבא הגרנ"צ פינקעל זצלה"ה ושבכלל לא למד בסלבודקה, דלא כטעו בזה איזה מחברים.

5 ד שאלתי אותו פעם אם הוא היה העלוי הכי גדול בישיבה והשיב לי בתמימות ובלי שום שמץ של גאוה "וכי אמרו לי כן? אבל מובן שכן היה". עלי להוסיף שלא היתה דעתו נוחה משאלות כאלה ורגיל היה לענות: למה לי להתפאר? - וכי יש להתפאר בזה - מה בכך - ועוד לשונות כאלו ולא פעם אחת נתפעלתי מענוותנותו היתירה והמופתית - לא הניח כמותו בישראל.

6 ה שח לי מו"ר הגאון זצלה"ה איך שנסע אתו רבו הגרא"ז מעלצער זצלה"ה לאיזו עיר כדי להשיג בשבילו משרת הרבנות, דבר שנחשב למו"ר לכבוד גדול וחיבה יתירה שלא שכח אותו כל ימי חייו.

7 ו שמעתי מפיו הקדוש שלא היתה דעתו נוחה משיטת המוסר של הגרנ"צ פינקעל זצלה"ה אם כי החשיב מאוד את ה"סבא" בעצמו, "שיטת המוסר של ה"סבא" אין זו שיטת המוסר של הגר"י מסלנט. ללמוד מוסר חצי שעה ביום זה טוב, וכך נהגנו בסלוצק, אבל יותר מזה זה לא טוב".

8 ז על אודות הספר "מסילת ישרים" אמר שהוא ספר מלא חכמה עמוקה לא רק ספר של מוסר כמו שחושבים העולם. בכלל החשיב את הרמח"ל עד למאוד והיה מפליג מאוד בשבחיו.

9 ח שח לי מו"ר הגאון זצלה"ה שכשקיבל סמיכת חכמים מהגרב"ב ליבאוויץ זצלה"ה נמשכה הבחינה כמה ימים ובשעת כתיבת הקלף אמר הגרב"ב שכותב את הסמיכה בשמחה.

10 ט שמעתי מפיו הקדוש שבמשך זמן שבתו בסלוצק היה מבאי ביתו של הרידב"ז רבה של סלוצק, וגם קיבל סמיכה ממנו אלא שנבחן על ידי חתנו של הרידב"ז, הגר"י קנוביץ, יען כי טרדותיו הרבות של הרידב"ז לא הניחו לו לבחון אותו בעצמו.

11 י שמעתי מפיו הקדוש פעמים רבות שגדול כח הערוך השולחן בהוראה מכח המשנה ברורה ובמקום שהם חולקים, יש ללכת אחרי הערוך השולחן.

12 יא בכלל החשיב את הגרי"מ הלוי עפשטיין זצלה"ה בעל ערוך השולחן עד למאוד ואמר עליו שאפשר היה הרב היחיד בדורו ושהוא הכי חשוב שבפוסקים האחרונים.

13 יב הכיר את הגאון הנ"ל היטב ובספר תולדות אנשי שם מצאתי מפורש שאף קיבל סמיכה מהגאון הנ"ל, וכששאלתי אותו על זה השיב לי שאינו זוכר את זה, אבל גם אינו מכחיש אותו ושח לי איך שפעם אמר דף או עמוד שלם ממסכת שבת בעל פה דף פ"ג כמדומה לי בלי שום כוונה לזה אלא כלאחר יד.

14 יג על החפץ חיים זצלה"ה אמר שהיה צדיק הדור, אבל צדיק הדור לא יכול להיות פוסק הדור מפני שצדקתו מטה אותו להחמיר יותר מדי. עם כל זה החשיב את הספר משנה ברורה מאוד והיה הוגה בו תמיד וידע אותו בעל פה.

15 יד את החזון אי"ש זצלה"ה הכיר היטב במשך זמן שבתו בסטופץ' בתוך הר"מ דשם, וישבו יחד בבית הכנסת ונשאו ונתנו בדברי תורה במשך חצי שנה.

16 טו החשיב את החזון אי"ש עד למאוד, אבל עם כל זה מלא לבו לחלוק עליו בענין המחלוקת הידועה בנוגע לקביעת קו התאריך. ומו"ר הגאון זצלה"ה היה מביע צערו על זה תמיד ואמר שהחזון אי"ש בא לכלל טעות זו מפני שלא התייעץ עם שאר גדולי הדור למרות ההערצה הרבה שהיתה לו להם "ומזה אנו רואים שאפילו גדול שבגדולים צריך להתייעץ עם אחרים".

17 טז גם הלשונות של יחיד בדורו וצדיק הדור שמעתי מפיו הקדוש על אודות החזון אי"ש זצלה"ה.

18 יז מו"ר הגאון זצלה"ה היה ממעריציו הגדולים של הגרא"י הכהן קוק זצלה"ה ואמר עליו שהיה איש קדוש ופלאי וגדול שבגדולים ואע"פ שחלקו עליו חבריו בענין הציונות, הצדק היה אתו.

19 יח אמר לי מו"ר הגאון זצלה"ה שבדרך כלל דעתו היתה מסכמת עם השקפותיו של הגרא"י הכהן קוק זצלה"ה, וכששאלתי אותו על אודות הקמת מדינת ישראל שכידוע התנגד אליו בתוקף, ענה לי שהרב קוק זצלה"ה לא היה סובר להקים מדינה על ידי מלחמה ושפיכות דמים וזו היתה סיבת התנגדותו של מו"ר.

20 יט כששאלתי אותו זצלה"ה מי היה יותר גדול בתורה הגרא"י קוק או החזון אי"ש זכר צדיקים לברכה עלי להודיע שדעתו לא היתה נוחה משאלות כאלה ובדרך כלל היה רגיל לענות: מי יכול להכריע ולשונות דומות לזה, אבל בהפצרתי בו הביע את דעתו בנוגע להגאונים הנ"ל השיב לי שלפי דעתו עלה הגרא"י קוק על החזון אי"ש בבקיאות ובעניינים אחרים אין לו הכרעה, וגם כן אמר שהפסקים של החזון אי"ש היו יותר מקובלים על העם מהפסקים של הגרא"י קוק.

21 כ שח לי הגאון זצלה"ה שהכיר את הגרי"י ריינס זצלה"ה מייסד המזרחי ושהיה מגדולי הדור וקילס אותו מאוד.

22 כא על אודות המזרחי והאגודה אמר שהם אותו הדבר אלא שמזרחי הוא בעד ארץ ישראל מדינת ישראל ואגודה אינה בעד ארץ ישראל.

23 כב אמר הוא זצלה"ה שמזרחי הוא כשר ואגודה הוא כשר, אבל הכופרים אינם כשרים.

24 כג שאלתי אותו פעם לאיזו מפלגה הוא מתייחס למזרחי או לאגודה והשיב לי "אני יהודי, מה פירוש יהודי - לומד חומש, גמרא וחי, זהו יהודי".

25 כד בענין המחלוקת הידועה שפרצה בין הרב הראשי של ארץ ישראל שליט"א ושאר גדולי הדור שליט"א עלי לקבוע לדורות שמו"ר הגה"ק זצלה"ה למרות שמעולם לא אישר את פסק הדין שהוציא הגר"ש גורן שליט"א כידוע סגי נהור היה ולא היה אם כן באפשרותו לעיין בקונטרס שחיבר הרב הראשי ובלאו הכי חולשתו הגדולה לא הניחה לו לעיין בענין מסובך כזה כלל מ"מ פסק בסכינא חריפא שאסור לשום אדם לחלוק עליו כיון שנתמנה להיות רב הכולל ואדם גדול הוא "מגדולי הדור" אמר עליו וכל הטענות שטענו נגדו ביטל כלאחר יד כשאמרתי לו שטענו על הרב הראשי שליט"א שהוא בגדר לוקח שוחד, ענה בתקיפות ואמר "זה פּאליטק, לא הלכה" ועלי להוסיף שלא נסוג אחור מדעתו זו עד שעלה בסערה השמימה למרות ההפצרות הרבות והאיומות שבאו עליו בעקבות המחלוקת מרבנים שונים .

26 כה כששאלתי אותו זצלה"ה מה דעתו לענין אמירת ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים, השיב לי שלפי דעתו אין לומר הלל כלל. וכשחזרתי ושאלתי אם יש למחות בידי המברכים ענה בשלילה ואמר שיש להם על מה לסמוך, והוסיף ביאור ואמר שדבר זה לא ניתן להכרעה יען כי תלוי על נקודת המבט שיש לאדם על מדינת ישראל בתור שלב בחזון הגאולה.

27 כו פעם, באמצע שיחה, אמרתי לו "יום ירושלים" היום ששחררו את העיר מידי הגויים, והשיב לי מתוך אנחה: "ומי ישחרר את העיר מידי החופשיים".

28 כז את הרב מאיר בר אילן ז"ל הכיר היטב ואמר לי שהיו ידידים עמיתים ושיבח אותו בתור עסקן צבורי ופעיל טוב בעד כלל ישראל וגם בתור תלמיד חכם חשוב "מן הציונים הוותיקים", אמר עליו לשבח.

29 כח שח לי מו"ר הגאון זצלה"ה שהחליף מכתבים בתדירות עם הגאון הרוגאצ'ובי זצלה"ה, ואמר עליו שבכח בקיאותו היה יחיד בדורו וגם בכמה דורות שלפניו.

30 כט אמר על הגאון הנ"ל שאע"פ שביטל את כל גדולי דורו בפיו, בלבו לא כן חשב אלא כך היה טבעו.

31 ל סיפר לי מו"ר הגאון זצלה"ה איך כשהיה אברך ורצה ליסד ישיבה בקווקז, נסע לביתו של הגר"ח מבריסק זצלה"ה ושם פגש את בנו של הגר"ח - הגרי"ז זצלה"ה - שהיה אז עדיין בחור ונתגלגלו הדברים ביניהם בשיחה של תורה והגיד הגרי"ז איזה חידוש בהלכות עירובין והסכים עמו הגאון ר' שמחה זעליג זצלה"ה שהיה נוכח באותו מעמד. והלך מו"ר לארון הספרים והוציא מסכת עירובין והראה להם שנתעלמה מהם לפי שעה גמרא או משנה מפורשת ומיד הודו על האמת.

32 לא סיפר לי מו"ר הגאון זצלה"ה בשם גיסו של הגר"א קוטלר זצלה"ה שהדרשה שאמר הגר"א קוטלר זצלה"ה קודם חתונתו גם אני הייתי יכול להגיד, אבל הדרשח שדרש לאחר החתונה לא הגרא"ז ולא הגרמ"מ זצלה"ח היו יכולים לחגיד מפני חריפותה היתירה.

33 לב אמר מו"ר הגאון זצלה"ה על הגר"א קוטלר זצלה"ה שהיה נחשב לגדול החריפים שבדורו.

34 לג שח לי מו"ר הגאון זצלה"ה איך פעם שאל הרב גאלדבערג ז"ל את הרב קוטלר זצלה"ה אם מותר לנגן באמצע התפלה פירוש - ניגון לבד בלי מלים וענה הגר"א קוטלר זצלה"ה שאינו רואה בזה שום איסור, וכשחזר ואמר להגר"א קוטלר זצלה"ה שהרב הענקין זצלה"ה אסר את זה, השיב הגר"א קוטלר זצלה"ה מיד "גם אני סובר כן".

35 לד דעת מו"ר הגאון זצלה"ה היתה לסיים המלך בכבודו תמיד - ימלוך עלינו ועל כל מעשיו כדעת הפרישה סימן רל"ו.

36 לה מו"ר הגאון זצלה"ה היה אומר שהכל נהיה בדברו בקמץ.

37 לו לענין ברכת בורא נפשות רבות הסביר שלשיטת הירושלמי שחותם בשם ומלכות צריך לומר על כל מה שבראת, ולשיטתנו שאינו חותם בשם ומלכות צריך לאמר על כל מה שברא.

38 לז שמעתי מפיו הקדוש שקול אשה על הרדיו אינו נקרא קול אשה ומותר לשמעו בפעם הראשונה ששאלתי אותו על זה אמר בפירוש שגם בטלביזיה אינו נקרא קול אשה ומותר לשמעו, אבל כשחזרתי ושאלתי אותו על זה אחרי זמן לא היה ברור אצלו - ואולי מפני חולשתו.

39 לח שאלתי אותו זצלה"ה אם מותר לאשה ללבוש מכנסים והשיב לי שאם המכנסים רפויים ואינם מהודקים להגוף אינו רואה בזה שום איסור ואדרבה יש בו משום צניעות, אבל אם הם מהודקים ודבוקים להגוף אין ללבוש אותם אם חשב זה האופן השני לאיסור גמור או רק לדבר שאינו ראוי לעשות, לדאבוני הרב לא ירדתי לסוף דעתו בזה.

40 לט החשיב מאוד את הגרי"א הלוי הרצוג זצלה"ה ואמר שהיה בקיא גדול - אפשר הבקיא הכי גדול.

41 מ אמר לי מו"ר הגאון זצלה"ה שבספר שדי חמד יש שבושים רבים כי נסדר על ידי תלמידיו ומהם שלא שמשו כל צרכם.

42 מא פעם שאלתי אותו זצלה"ה איך נעשה אדם לאדם גדול וענה לי "קודם צריך להיות אדם קטן, ואח"כ אתה יכול להיות אדם גדול".

43 מב פעם שאלתי אותו זצלה"ה על ענין צדיק גוזר והקב"ה מקיים וענה לי "וכי אתה יודע מה זה צדיק ומי זה צדיק".

44 מג פעם שאלתי אותו זצלה"ה למה צדיקים דואגים על מיתתם והשיב לי "מפני שדואגים שאינם באמת צדיקים".

45 מד שמעתי מפיו הקדוש שמותר ללבוש מכסה של פלסטי על הכובע בשבת כמו שמותר ללבוש ערדליים.

46 מה פעם, אחר שנתן ברכה למי שהוא על הטלפון, פנה ואמר לי בחיוך קל על פניו "ברכות אינן מעכבות" היינו עומדים אז באמצע הלכות קריאת שמע.

47 מו שח לי מו"ר הגאון זצלה"ה שחותנו הראשון הרב קריינדל זצלה"ה היה חסיד חב"די וחתנו היה מתנגד והיחסים שביניהם היו א"כ קצת מתוחים.

48 מז אמר הוא זצלה"ה על הרידב"ז שהיה קשה לדבר לו בלימודו מפני שהיה לומד את הכל בעל פה מו"ר זצלה"ה היה רגיל לדבר על בקיאותם העצומה של גאונים שונים דרך התפעלות מרובה, וכאן עוד פעם נוכחנו לדעת את ענוותנותו היתירה - כי באמת הוא היה בן דורם וידע את הכל בעל פה.

« שו"ת בני בנים Volume II 52 שו"ת בני בנים Volume II, Essays 2 »