שו"ת בני בנים, חלק שני מ״ט

1 עוד בלקיחת חפצי תלמידים

2 ב"ה, מוש"ק פרשת וישב תשנ"א

3 לרב אחד

4 הדבר הראוי שבתשובה שהראה לי הוא שאם התלמיד עצמו שם את החפץ בארון והמורה אינו לוקח אותו לא אז ולא אחר כך אין כאן מעשה גזל. ועדיין יש לדון מצד חמס, אבל כיון שהמציאות בהחרמות אינה כן למה לכתבו.

5 שאר הדברים אינם נכונים לע"ד, כי איוב לא התכוון לצער וגם לא עשה מעשה גזלה בקרקע, ולשון המאירי שלא לכוונת גזילה היתה עכ"ל פרושו שלא התכוון להוציא הקרקע מרשות היתומים וכמו שהדגיש כמה פעמים שגזלה אסורה בכל ענין. וגזלה על מנת להחזיר גם כן שמה גזלה ולכן מה שהתלמיד יודע שיחזירו לו אינו פוטר, וכבר כתבתי שאם גוזלים מאדם על מנת להחזיר לו לאחר עשר שנים וכי אינה גזלה? ודנתי בשעור ההשבה לדעת רבנו תם.

6 "פקדון מעוכב" שייך כשבא החפץ לידו ברשות בעל החפץ אבל אם לקח בלי רשות הוי גזל. ואולי הכותב התכוון למה שכתב אחר כך בתלמיד המניח חפץ בארון מעצמו, אבל אם כן סעיף 2 צריך לבא אחרי סעיף 3.

7 תנאי נגד התורה אינו תנאי, וגם לא משום שבבית ספר עושים שלא כדין ההורים והתלמידים קבלו עליהם מרצון. ואפילו קבלו עליהם הוי אסמכתא, ואינו שונה ממשחק בקלפים והפסיד את ממונו שמי שלקח הכסף דינו כגזלן.

8 מה ענין הפקר בית דין לתקנות משרד החינוך, ואולי התכוון לדינא דמלכותא אבל צריך להוכיח דבריו. ואין כאן קל וחומר מהכאה, וכבר אמרו במסכת ברכות דף ס"א עמוד ב' אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו וכו' ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו וכו' עכ"ל, והארכתי במאמרי ואני מצרף העתק התשובה בנדון לעיל סימן מז. והיאך כותב דעתו כדבר פשוט בלי ראיה.

9 יהודה הרצל הנקין