שו"ת בני בנים, חלק שני י״ז

1 סעודת בר מצוה האם היא סעודת מצוה

2 ב"ה, כ' תמוז תשמ"ה

3 דברים בבר מצוה של בני

4 מקור לסעודת בר מצוה נלמד מבראשית רבה פרשה נ"ג על הכתוב בפרק כ"א ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, ר' הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע עכ"ל, ופרשו המפרשים שויגדל הילד שהגיע לגיל י"ג שנה וכמו שנדרש בבראשית רבה פרשה ס"ד על הכתוב בפרק כ"ה ויגדלו הנערים וגו' שמיירי בהגיעם לגיל י"ג. ונראה שהוא לפי מה שאמרו במסכת קדושין דף ל' עמוד ב' אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין עכ"ל שעל ידי העיסוק בתורה ובמצוות יכול להלחם ביצרו, ולכן יצר הטוב אינו אלא מי"ג שנה ואילך שאז מתחייב במצות מה שאין כן יצר הרע שנוצר מלידה כמו שאמרו באבות דרבי נתן פרק ט"ז ברייתא א' וקהלת רבה פרשה י"ג ועוד מקומות. ודרשו את הכתוב ויגדל הילד שנעשה בן י"ג שנה, ויגמל שנגמל מיצר הרע, ויעש אברהם משתה גדול כיון שנגמל יצחק מיצר הרע.

5 ועוד למדו מקור לסעודת בר מצוה ממסכת קדושין דף ל"א עמוד א', אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כרב יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקדנא והא עבידנא, השתא דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרב יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן עכ"ל. מימרא זו הביאו בים של שלמה במסכת בבא קמא פרק ז' אות ל"ז ומחצית השקל באורח חיים סימן רכ"ה סעיף קטן ד' ודייקו ממנה שאם רב יוסף רצה לעשות סעודה אם היו אומרים לו שהוא מצווה אף שגם מקודם היה מצווה ורק לא ידע, כל שכן ילד בר מצוה שמקודם לא היה מצווה כלל, וכן אם רב יוסף היה עושה סעודה ביום שנודע לו אף שאינו היום שבו נתחייב במצוות כל שכן ילד ביום שנתחייב. וצריך לאמר שלא החיוב במצוות הוא הגורם לסעודה שהרי בתחילה רצה רב יוסף לעשות סעודה אם היו אומרים לו שאינו חייב במצוות, אלא הגורם הוא מה שמתברר שקיום המצוות הוא במדרגה יותר גבוהה בין אם חייב ובין לא והוא הדין ילד שמקודם קיים מצוות בתורת חינוך ועכשיו מקיימן בתורת חובה יש לו לעשות סעודה .

6 ויש חילוק בין שני המקורות, שלפי המדרש מוטל על האב לערוך הסעודה לבנו ואילו לפי הלימוד מרב יוסף גם בלי אב יערוך הבן סעודה לעצמו. ברם לדינא סעודה בר מצוה אינה אלא מנהג ואינה נזכרת בראשונים ובשלחן ערוך, ובים של שלמה שם כתב שהוא מנהג אצל האשכנזים עכ"ל ומשמע שבימיו לא היה מנהג אצל הספרדים. ואפילו בסעודת ברית מילה המובאת בשלחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"ב מכל מקום כתב בערוך השלחן שם שמפני העניות וכובד הפרנסה מעטים במדינותינו עושים סעודה ורק אוכלים קצת מתיקה כלעקא"ך וכיוצא מזה עכ"ל. כל שכן אינו מן הראוי לפזר כספים בסעודת בר מצוה כמנהג הכרס שנתפשט היום, ומה שכתב במגן אברהם סימן רכ"ה סעיף קטן ד' בשם ילקוט חדש והוא מן הזהר חדש דף י"א ומ"ו שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס בנו לחופה עכ"ל מיירי בחיוב לעשות סעודה ולא בהוצאות. ולא כל אדם יטול את השם לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי שחיפה כל הבית כלים יקרים כשנכנס ר' אליעזר בנו למצוות, דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא וכו' עכ"ל ואין זה אלא לצדיקים מפורסמים, ועיין בקונטרס מעשה רב שבסוף שו"ת נודע ביהודה שהביא תקנות בעל הנודע ביהודה ובית דינו בפראג שהגבילו את האורחים בסעודת בר מצוה לעשרה ובברית מילה עד עשרים ובחתונה יותר.

7 וחילוק נוסף בין שני המקורות נראה שלפי המדרש יש לערוך את הסעודה ביום שנעשה הבן י"ג שנה כלשון ביום הגמל את יצחק ואילו לפי הלימוד מרב יוסף אפשר ביום אחד. וכן מה שדרשו בפרקי דרבי אליעזר שמשתה גדול ביום הגמל את יצחק קאי על סעודת ברית מילה אינו אלא באותו יום, ומה שביורה דעה סימן רס"ה בפתחי תשובה סעיף קטן ט"ז הביא בשם ספר חמודי דניאל כת"י שאם לא עשה סעודת מילה ביום המילה יעשה אותה ביום אחר צריך לאמר שהוא לפי שאר הטעמים לסעודת ברית מילה שהובאו בבית יוסף ובאר הגולה שם.

8 אמנם במגן אברהם בסימן רכ"ה הביא מן הים של שלמה במסכת בבא קמא הנ"ל שאם הנער דורש הוי סעודת מצוה גם שלא באותו יום עכ"ל. וז"ל הים של שלמה, היכא שמחנכינן את הנער לדרוש על הסעודה מאין המאורע לא גרע מסעודת חנוך הבית עכ"ל ושם לגבי חנוך הבית כתב מי שהוא ירא אלקים ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצוות וליתן שבח למקום אשר חננו ולא הניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג בו קלות ראש אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו ודורש בו מעין המאורע שפיר הוי סעודת מצוה עכ"ל. ובשו"ת דברי מלכיאל חלק א' סימן ג' הבין שמיירי כשהנער לא הניח תפילין עד אחרי שנעשה בר מצוה ועשו לו סעודה ביום הנחתו הראשונה והשיג על המגן אברהם שכתב בסתם שכל שהנער דורש הוי סעודת מצוה, אבל לע"ד אין זו משמעות הים של שלמה שכתב שמחנכינן את הנער לדרוש עכ"ל ואלמא החינוך הוא בהשמעת דברי תורה ברבים לראשונה. ורק אם הסעודה היא ביום שהניח תפילין לראשונה אין הכי נמי נקראת סעודת מצוה גם בלי דרשת הנער, וכן להפך אם כבר דרש ברבים וכגון בבית הכנסת בשבת ועשו את הסעודה אחרי השבת אין הדרשה עושה אותה לסעודת מצוה לדעת מהרש"ל. וכן לפי מה שדימה אותה לסעודת חנוך הבית ושם כתב שלא הניחו מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג בו קלות ראש עכ"ל, אם כבר הקילו ראש עם הנער בהגיעו למצוות שוב אינה סעודת מצוה אפילו אם הנער דורש.

9 ברם בשו"ת חוות יאיר סימן ע' החזיק במנהג שאם ישנו דורש הוי סעודת מצוה וכתב הטעם שכל שהדרשה באה מחמת הסעודה ולשם כך מתאספים הוי סעודת מצוה, ולפי זה אינו תלוי בדרשת הנער דוקא וגם למה ידרוש הנער יותר מאביו וכמו שכתב במגן אברהם שמצוה על האב לעשות הסעודה וכמו שכתב מהרש"ל שגם האב זכה שגדלו עד עתה להכניסו בברית תורה עכ"ל. ומכל מקום המנהג הוא שהבר מצוה דורש מענין קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות כמו שכתב הגמו"ז זצלה"ה בעדות לישראל סימן מ"ט ולאו דוקא בענין תפילין.

10 היוצא לנו שביום שהנער נכנס לחיוב מצוות הינה סעודת מצוה גם בלי דרשה, וביום אחר צריך שעיקר הטעם לסעודה יהיה לתת שבח לה' ולדרוש מעין המאורע. אבל מה שהנער קורא כמה שורות ממה שכתב לו אביו או רבו ולפעמים אין שומעים קולו אינו עושה אותה לסעודת מצוה בין לדעת החוות יאיר ובין למהרש"ל, וכל שכן כשהמסובין שוסעים ומבלבלים אותו בשירי קודש ומקיימים בעצמם ירמיהו י״ב:ח׳ נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה עכ"ל, ודומה למה שכתב מהרש"ל שאותם סעודות וחנוכים שעושים ההמון עכשיו הוא קלון ורק לרווח הגרון בשחוק וקלות ראש עכ"ל רח"ל ושכן פסק מהר"ם. וכן כתב בשו"ת חוות יאיר שם שאינה סעודת מצוה אלא כשכל המסובים בני הסעודה מקשיבים לקול הדורש שכך ראוי להיות שלא כמנהג מקולקל של ההמוניים עכ"ל. ועוד שמוציאים פסוקי קודש לדברי הבאי, כי אינם מתכוונים לשבח את ה' באותם שירים אלא רק להפסיק את הדרשה ואין לך קלות ראש יותר מזו.

11 ובשאר השנה אין נפקא מינה כל כך אם אינה סעודת מצוה אם לא למי שמקפיד שלא לאכול בסעודה של רשות, אבל בימי העומר ובין המצרים ובפרט בימים קודם ט' באב שאין עושים בהם סעודת מריעות צריך להשמר. ולכן נטלנו ידים אני ובני מבעוד יום שנעשה בו בן י"ג שנה ויום אחד והוי סעודת מצוה גם בלי הדרשות ועוד עשינו הדרשות עיקר.

12 יהודה הרצל הנקין