רשימות שיעורים על סוכה י״א ב

1 בגמ' - מר סבר צריך אגד. ופי' רש"י ד"ה לולב וז"ל לאגוד שלשה המינין כא' ושייכא ביה עשייה ע"כ. ונראה שדברי רש"י מתבארים עפ"מ שיש לחקור בדינו דר' יהודה שלולב צריך אגד - אם הוא חובת חפצא של הלולב, דג' מינים מהווים חפצא א' של מצוה, או"ד הוא תנאי בלקיחת הגברא - שמעשה הלקיחה צ"ל על ידי אגד. רש"י בפירושו ד"ה לולב צריך אגד כתב וז"ל, ושייכא בה עשייה עכ"ל, מבאר שהוא חובת החפצא - שדין הוא בעשיית החפצא של מצוה. כי אילו היה רק תנאי בלקיחת הגברא לא היתה הולמת בה חלות שם עשייה.

2 ושוב יש לחקור, דנהי דאגד אליבא דר' יהודה הוא חובת חפצא של שלשת המינים האם הוא גם תנאי בלקיחה. ונפקא מינה בכך כשעל הדבר המאגד ולא על ג' המינים יש דבר החוצץ בין האגד לידו. אם דין אגד הוא חובת חפצא בלבד הגברא יוצא ידי חובתו שהרי שלשת המינים מאוגדים כחפצא א' ואין חציצה ביניהם לידו. אולם אם הוא גם תנאי בלקיחה אינו יוצא מצות הלקיחה הואיל ויש חציצה בין ידו ובין האגד, וצ"ע.

3 שם. לולב א"צ אגד. ישנן שלש שיטות בלולב א"צ אגד: שיטת הר"ת, שיטת הרמב"ן ושיטת הרמב"ם. יש לבאר את יסוד שיטותיהם.

4 הנה בזקן ממרא שהוסיף על ד' המינים שבלולב איתא בגמ' סנהדרין פח: וז"ל: אי סבירא לן דלולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן דצריך אגד גרוע ועומד הוא עכ"ל. ועיין להלן בשיעורים לפרק ג' בענין בל תוסיף, שהגר"מ זצ"ל ביאר לשיטת הרמב"ם דאי לולב צריך אגד יש חפצא א' של מצוה וההוספה חלה בחפצא ופוסלת את החפצא של המצוה. לעומת זה אם לולב א"צ אגד אין ההוספה חלה בחפצא של המצוה אלא במעשה המצוה, דהא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, כלומר, אין המינים מצטרפים לחפצא א' של מצוה דכל חפצא וחפצא לחוד קאי, וההוספה אינה חלה כפוסלת החפצא של מצוה אלא דהוי' איסור הוספה במעשה המצוה בלבד, ושם מבואר ביתר אריכות. וע"פ יסוד זה מהגר"מ זצ"ל ניתן לבאר את כל ג' השיטות.

5 א ר"ת סובר שהנוטל את ארבעת המינים בזה אחר זה אינו יוצא ידי חובת המצוה. וכדי לקיים את המצוה צריך ליטלם בידו בבת אחת - אע"פ שלא אגדם. עי' בתוס' מנחות כז. ד"ה לא. בהתאם ליסודו של הגר"מ זצ"ל נ"ל, דלפי ר"ת מתפרשת המחלוקת בין ר"י ורבנן כך. אליבא דר"י, הסובר לולב צריך אגד, אוגדים את ג' המינים שבאגודה כדי לשוייה חפצא של מצוה אחד. ברם לפי רבנן אין חיוב לחבר את המינים ולשוייה חפצא אחד של מצוה. לדעתם כל מין ומין לחודו מהווה חפצא של מצוה. אך לר"ת יש חוב על הנוטל לקיים את המצוה בלקיחה אחת, דצריך לעשות דוקא מעשה מצוה אחד. רק ע"י לקיחה אחת מקיימין המצוה כפי דין התורה. ברם אין זה דין בחפצא כאגד אליבא דר"י, אלא דין במעשה המצוה.

6 ב שיטת הרמב"ן המובאה בר"ן לפרק לולב הגזול היא שיוצאים ידי המצוה של נטילת ד' המינים גם בארבע לקיחות נפרדות ואפילו בנוטלם כשאין כל ארבעת המינים נמצאים ברשותו. אליביה, אע"פ שנטילת ארבעת המינים מהוה מצוה אחת עכ"ז אפשר לקיימה ע"י ד' מעשים נפרדים. ויל"ע בנוסח הברכה להרמב"ן כשנוטל המינים האחרים - האם מברך ברכה מיוחדת לכל מין ומין - על נטילת ערבה, על נטילת אתרוג וכו' - או"ד מברך על נטילת לולב בכל נטילה ונטילה. עיין לקמן בשעורים לפ"ג.

7 ג שיטת הרמב"ם היא ממוצעה בין שתי השיטות הראשונות, וז"ל פ"ז מלולב הל"ו: ואם לא אגדן ונטלן א' א' יצא והוא שיהיו ארבעתן מצויין אצלו אבל אם לא היה לו אלא מין אחד או שחסר מין אחד לא יטול עד שימצא השאר, עכ"ל. שיטת הרמב"ם היא שיכול הנוטל ליטול את ארבעת המינים בזה אחר זה בתנאי שכל המינים מצויים אצלו ברשותו וכן שיטת הרי"ף. שיטתו זקוקה לביאור. קרוב לומר שהרמב"ם סובר שיש במצוה זו חלות דין של צרוף הלקיחות אהדדי. ארבע הלקיחות צריכות להצטרף ע"פ דין מדאורייתא ללקיחה אחת. מפני כך צריכים כל המינים להימצא ברשות הנוטל גם בשעת הנטילה הראשונה וע"י כך מצטרפות הנטילות ביחד. בענין זה עיין באריכות בשעורים לפרק לולב הגזול, ואכמ"ל.

8 שם. בגמ' - לעולם רבנן היא ומשום שנא' זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות. לפי הגאון ר' חיים זצ"ל ישנן שתי הלכות בדין זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצות: א הלכה אחת של התנאה בכהת"כ שאינו מעלה או משנה את עצם קיום המצוה אלא זהו קיום מיוחד: ב הלכה שניה של נוי שחל בעצם המצוה והמשנה את קיום המצוה עצמה למצוה יותר מהודרת.

9 הגר"ח זצ"ל מסתייע מהדין שהמל כל זמן שעוסק במילה חוזר בשבת על ציצין שאינן מעכבין את המילה מס' שבת קל"ג: וברמב"ם פ"ב ממילה הל"ד. והנה חובת מילת הציצין האלה נלמדת מהקרא של זה קלי ואנוהו כדאיתא שם. וע"כ שמילת הציצין מהווה קיום במצות המילה עצמה ומפני כך מילתן דוחה את השבת. בדין זה של התנאה לפניו יש חלות בעצם מצות המילה.

10 מלבד זה יש דין נוי כללי לחזור על ציצין שאינן מעכבין אפי' אם פירש ידו מהמילה, אך אין זה קיום מצות מילה ולכן אינו דוחה שבת. בנוי הכללי הנוהג במצוות בכהת"כ - סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה וכדומה - אין הנוי משנה את עצם קיומן של המצוות. ההבדל בין היושב בסוכה נאה ליושב בסוכה בלי נוי אינו במצות ישיבת סוכה עצמה אלא במצות זה קלי ואנוהו כמצוה מיוחדת לעצמה.

11 הגר"ח זצ"ל סבר שאגד בלולב לרבנן אינו קיום במצות נוי הכללית אלא שמהווה חלות בעצם קיום מצות נטילת הלולב. הוכחת הגר"ח זצ"ל הוא מהמבואר במרדכי רפ"ג שלרבנן מצות אגד בלולב מתקיימת רק באגד הקשור בקשר של קיימא. אילו היה באגד נוי בעלמא בלבד אין טעם וסברא שיהיה הקשר דוקא של קיימא. מאידך אם האגד משנה את נטילת הלולב עצמה ומהווה קיום בעצם מצות הלולב אז מובנת שיטתו שדוקא בקשר של קיימא מקיימים מצות התנאה.

12 סמך נוסף לדעת הגר"ח זצ"ל מלקמן מו. העושה לולב לעצמו מברך ברכת שהחיינו. האוגד את הלולב מברך בשעת שאוגדו גם לפי רבנן הסוברים לולב א"צ אגד, וכן פסק הרמב"ם פי"א מברכות הל"ט. אם האגד אינו אלא נוי בעלמא בלתי מובן למה תהווה עשייתו זמן הראוי לברך את ברכת שהחיינו. ברם אם האגד מהווה קיום בעצם מצות נטילת הלולב אז זמן עשיית האגד באמת מתאים לאמירת השהחיינו. עיין גם בענין זה בשעורים לפרק ג' של מסכת סוכה.

13 אך הגר"מ זצ"ל העיר על שיטת הגר"ח זצ"ל שאם מצות "זה קלי ואנוהו" בעלמא מהווה מצוה כללית לעצמה ואינה חלק של המצוה שהגברא עושה, מדוע לא מנאה הרמב"ם כמצוה בפני עצמה במנין תרי"ג המצוות, והניח בצ"ע.