מקור הוריות ו׳ א:ז׳-ט׳
7 מִי דָּמֵי? שָׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, דִּלְמָא לָא מַיְיתוּ מִצִּבּוּר, אֲבָל הָכָא וַדַּאי מַיְיתוּ! אֶלָּא טַעְמָא דְּרַב פָּפָּא מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה׳״ – רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּכַפֵּר עַל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, מִדִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר פָּדִיתָ״.
8 מִי דָּמֵי? הָתָם, כּוּלְּהוּ אִיתִינוּן מִגּוֹ דִּמְכַפְּרָה אַחַיִּים, מְכַפְּרָה נָמֵי אַמֵּתִים. אֶלָּא הָכָא מִי הֲווֹ חַיִּים? אִין, הָכִי נָמֵי, דִּכְתִיב: ״וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת וְגוֹ׳״.
9 וְדִלְמָא מוּעָטִין הֲווֹ וְלָא רַבִּים הֲווֹ! הָכְתִיב: ״וְלֹא הִכִּירוּ בְּקוֹל וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם וְגוֹ׳ וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק״.
פירוש רשימות שיעורים על הוריות ו׳ א:ז׳-ט׳
7 גמ' מיגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי אמתים אלא הכא מי הוו חיים.
8 נראה לבאר את הגמ' בב' אופנים: א י"ל דכדי שהחיים יביאו קרבן לכפר על המתים צריכים דגם החיים יהיו חייבים בכפרה, דבלי חובת עצמם להתכפר א"א להם להביא קרבן. ורק באופן שהחיים חייבים להביא קרבן על עצמם אזי יכולים הם להביא קרבן לכפר גם על עצמם וגם על המתים שחטאו. ב י"ל דהמתים אינם יכולים להתכפר אלא רק ביחד עם החיים המתכפרים, דבלי כפרת החיים אין כפרה למתים. ויש להביא סמוכים לפירוש זה מהגמ' בר"ה לב: דבראש השנה "ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו", ויש בזה ב' פירושים: א דכל אדם החי נידון בראש השנה ונכתב דינו או בספר החיים או בספר המתים לשנה הבאה עליו, ב שלא רק החיים נידונים בר"ה אלא דגם המתים נידונים עם החיים. דדין החיים גורר דין אף על המתים. ובביאור הדבר י"ל דהרבה פעמים מעשיו של המת שעשה בחייו משפיעים על הדורות שבאין אחריו בין לטוב או ח"ו לרע, והשפעת האבות על בניהם ממשיכה לדורות אף לאחר מיתת האבות, ולמשל אם האב פשע בחינוך בניו ולא חינך את בניו לתורה ומצוות ומת, ואח"כ הבנים שלו גדלו להיות חוטאים, הרי כל הנהגתם לרעה הוא מחמת חסרון החינוך של אביהם, וא"כ האב יהיה נידון על כך אף לאחר מיתה, דכמו שהבן נידון על חטאיו גם האב שמת נידון בעולם האמת על פשיעתו בחינוך ילדיו שגרמה לבניו לחטוא. וכמו"כ להיפך לצד הטוב כשהשפעת האב נמשכה לדורות, האב שמת נידון על המעשים הטובים שעשו בניו מחמת השפעתו והחינוך שהשקיע בהם, ולכן בכל שנה בראש השנה אף המתים נידונים עם החיים. וי"ל דזוהי כוונת הגמ' שכפרת המתים תלויה וחלה ביחד עם כפרת החיים, שהמתים הולידו את החיים, כלומר שהמת מתכפר על מעשי החיים שנגרמו ע"י המתים.
9 ונראה שבגמרא דידן החיים מתכפרים בעגלה ערופה לא על שהם הרגו את המת אלא משום שלא ליוו אותו דאילו היו מלווין אותו יתכן שלא היה נהרג, ויתכן דחטא זה אירע מחמת מנהג העיר ואנשי העיר שכבר מתו שלא היו עוסקים בלויה, ולכן העגלה ערופה מכפרת אף על המתים. והגר"ח זצ"ל הוסיף דיתכן דבקשת כפרה על המתים ביוה"כ הוי חיוב דאורייתא, דכתיב "לפני ה' תטהרו" דלפי הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"ז ורבינו יונה שע"ת ש"ד:י"ז יש חיוב לעשות תשובה ביוה"כ על כל החטאים ולבקש כפרה על כל כלל ישראל, והרי כפרת יוה"כ בעיקרה היא כפרת הציבור וכדמבואר ממש"כ הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"ז וז"ל והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביוה"כ עכ"ל. וי"ל דמאחר שציבור לא מת ויוה"כ הוא זמן כפרה לחיים א"כ אף המתים מתכפרים עמהם, והחיים צריכים לבקש כפרה עבור המתים ביוה"כ, מפאת כפרת היום. ולפי"ז אמר הגר"ח זצ"ל דיתכן דאמירת תפילת "יזכור" ביוה"כ הוי חיוב דאורייתא, דהוי חלק מכפרת היום. וכמו"כ אנו אומרים בנוסח הוידוי ביוה"כ "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" דאנו מתוודים אף על עונות אבותינו כי יש חיוב לבקש כפרה על המתים ביוה"כ כמו שמבקשים כפרה על החיים, שהמתים מתכפרים יחד עם החיים. הגר"מ זצ"ל בשם אביו הגר"ח זצ"ל. ויתכן דמקורו של הגר"ח זצ"ל הוא מסוגיין בהוריות.