רשימות שיעורים על הוריות ו׳ א:ט״ו-כ״ב

גמ'. מתקיף לה רב יוסף וכו' א"ל אביי וכו' א"ל רב יוסף כהנים קא אמרת שאני כהנים דאיקרי קהל וכו'.

ונראה דאליבא דאביי, פר כה"ג הוי קרבן השותפין ולר"ש לאו למיתה אזלא דדין חטאת שמתה חל רק בקרבן יחיד ולא בקרבן השותפין. ואילו לרב יוסף כהנים איקרי קהל והו"ל קרבן ציבור ולא קרבן השותפין ולפיכך אינה מתה. ונ"מ בדין פר העלם דבר דהוי קרבן השותפין עבור דייני הב"ד אי מתה אליבא דר"ש או לא. והנה בזה דרב יוסף אמר דפר כה"ג הוי קרבן דקהל כהנים ולא הוי קרבן השותפין צ"ב דלכאורה כל הכהנים הויין שותפין בפר ומ"ש מפר העלם דבר דכל הדיינים הם שותפין בפר העלם דבר.

ונראה לבאר סברת רב יוסף בב' אופנים: א י"ל דבקרבן השותפין דעלמא ישנן הרבה בעלי הקרבן, וכפרת הקרבן חלה לכל א' וא' בפנ"ע, וכמו"כ בקרבן פר העלם דבר חלה כפרה לכל דיין ודיין בפנ"ע. משא"כ בפר כה"ג דיוה"כ דחלה כפרה אחת לכל שבט הכהונה ביחד כחטיבה אחת, ושבט הכהונה הוי בעל הקרבן דמתכפרים בכפרה אחת. ב י"ל דגם בחטאת השותפין דפר העלם דבר כל הב"ד הוי בעל הקרבן וחלה כפרה אחת לכל הב"ד ביחד. ומ"מ פר העלם דבר שאני ביסודו מפר כה"ג ביוה"כ, דשבט הכהנים נקרא בשם "קהל", ושם "קהל" קובע חלות שם ציבור, וממילא פר כה"ג נחשב לקרבן ציבור. משא"כ הב"ד הגדול דלא חל עליו חלות שם "קהל", ולא חל עליהם חלות שם ציבור, ומשו"ה פר העלם דבר לא הויא קרבן ציבור, והוי קרבן השותפין.

מאידך אביי ס"ל דפר כה"ג הוי קרבן השותפין, דכהנים לא איקרי "קהל" ואין להם חלות שם ציבור, ולפיכך פר כה"ג הוי קרבן השותפין דעלמא. אמנם כל זה אליבא דהגמ' כאן בהוריות. אך יעויין בסוגיא ביומא דף נ. – נ: שדנה האם פר כה"ג הוא קרבן יחיד או קרבן ציבור. והגמ' שם לא מזכירה את סברת רב יוסף דכהנים מיקרי "קהל" ומשו"ה הו"ל קרבן ציבור, וצ"ע למה השמיטה הגמ' ביומא את סברת רב יוסף דהוי קרבן ציבור משום דכהנים מיקרי "קהל". ונראה דבסוגיא ביומא יש טעם אחר למה נחשב פר כה"ג כקרבן ציבור, דעיין ברש"י יומא דף נ. ד"ה חטאת ציבור היא וז"ל חטאת צבור היא - הואיל ועליו ועל אחיו הכהנים בא ועל כל קהל ישראל דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל עכ"ל. ומבואר דפר כה"ג אינו רק פר הבא לכפר על הכה"ג ושבט הכהנים בלבד אלא דמכפר נמי על כל קהל ישראל. ונמצא איפוא דיש בפר כה"ג ב' כפרות – כפרת הקרבן עבור הכה"ג ושאר אחיו הכהנים, ב כפרת עבודת היום דיוה"כ עבור כל כלל ישראל. דפר כה"ג הוי חלק מסדר עבודת יוה"כ ועל ידי קיום כל סדר עבודת היום חלה כפרה לכלל ישראל. וכדחזינן דסדר עבודת היום בבגדי לבן מעכב זה את זה, ואם חסרה עבודה אחת כסדרה לא הוכשרו כל הקרבנות דיוה"כ עיין ברמב"ם פ"ה מהל' עבודת יוה"כ ה"א. ועוד יש ראייה לכך משיטת התוס' שבועות דף יג. ד"ה דעבד סמוך לשקיעת החמה דקרבנות יוה"כ מכפרים אף על חטאים שנעשו לאחר זריקת הדם, וצ"ב בזה. ולכאורה מוכח מזה דחל כפרת הקרבנות מדין כפרת היום ומשום קיום סדר עבודת יוה"כ בסוף עבודת כל היום. וי"ל דמשו"ה פר כה"ג הוי קרבן ציבור דהפר מכפר נמי עבור כל קהל ישראל מדין כפרת היום דיוה"כ. יוצא לפי"ז דהחובה להביא פר כה"ג ביוה"כ אינה רק חובת הכה"ג והכהנים בעצמם אלא היא אף חובת הציבור דכלל ישראל כדי שיזכו לכפרת היום דיוה"כ, ולכן נחשב פר כה"ג כקרבן ציבור.

ונראה דבזה נחלקו הסוגיא בהוריות והסוגיא ביומא, דלכו"ע עצם הקרבת הפר היא רק בשביל הכה"ג ושאר אחיו הכהנים, אך חלות הכפרה היא גם בעד כל כלל ישראל מדין כפרת היום דיוה"כ. ולפי הגמרא ביומא כפרת כלל ישראל וקיום הקרבן לבסוף היום קובעת חלות שם קרבן ציבור בפר כה"ג. ואילו הגמרא בהוריות סוברת דקביעת חלות שם קרבן ציבור אינה תלויה בחלות כפרה ובקיום הקרבן מדין כפרת היום, אלא רק בעצם הקרבת הקרבן בשעתה, ומאחר דבשעת ההקרבה הפר קרב עבור הכה"ג ושבט הכהנים לבדם הו"ל קרבן השותפין דעלמא, אם לא ננקוט כרב יוסף דס"ל דשבט הכהנים אקרי "קהל" ומשו"ה פר יוה"כ נחשב כקרבן ציבור דשבט הכהנים.

ונראה להוסיף דיסוד זה ניתן להאמר גם בפר העלם דבר אליבא דר"ש. דלר"ש הב"ד מביא פר והשבטים מביאים פרים. וי"ל דבשעת ההקרבה של הפר של ב"ד הרי הוא בא לכפר רק על הב"ד עצמם וקרב בתורת קרבן השותפין. אך אחרי שהשבטים נמי מביאים את הפרים שלהם אזי הפר של ב"ד והפרים של השבטים מצטרפים ביחד לחלות כפרה אחת עבור כלל ישראל. וא"כ לפי המ"ד ביומא דפר כה"ג נחשב כקרבן ציבור משום חלות כפרת הציבור בסוף היום ה"ה בפר של ב"ד בהעלם דבר, דאע"פ דבשעת הקרבתו הו"ל קרבן השותפין מ"מ לבסוף לאחר שקרבו הפרים של השבטים אזי חלה כפרה אחת לכל כלל ישראל ביחד להתכפר בקיום הקרבת פר העלם דבר של ציבור, וא"כ הפר דב"ד היה צריך להיות קרבן חטאת הציבור, ודלא כשיטת רב יוסף בהוריות דהפר העלם דבר הו"ל קרבן השותפין. ונמצא דהגמ' בהוריות חולקת על סוגיית הגמ' ביומא בין לענין פר כה"ג ובין לענין פר העלם דבר של ב"ד.

גמ' וכי תימא הכי נמי טפי להו שבטים.

כלומר, והמשנה הזכירה רק י"ב פרים ותו לא. ועוד דעפ"י דין תמיד יש רק י"ב שבטים בכלל ישראל דאם מונים מנשה ואפרים בתוך י"ב שבטים אזי אין מונין שבט לוי, ואם מונין את לוי אזי יוסף נמנה כשבט אחד, וס"ד דגמ' דלענין פר העלם דבר מונין מנשה ואפרים כשני שבטים.