רש"י על זבחים ג׳

1 ונמלך - שלא יגרשנה:

2 דילמא שאני התם - דלאו סתמא הוא אלא שלא לשמה ממש:

3 דאינתיק - משאר כל האנשים והנשים לשם גירושין של זה ושל זו:

4 אלא מהא - דעדיפא מקמייתא דהכא חד גברא הוא:

5 דאין ברירה - וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא היה בדעתו של בעל לזו ואינתק לשם האחרת:

6 הכותב טופסי גיטין - שיהו מזומנין לו טופס לשון טפוס מול"ל בלע"ז:

7 מקום הרי את כו' - דזהו עיקר גופו אלמא סתמא פסול ואף על גב דאיכתב לשם כריתות לכשיזדמן לו:

8 תו רמי מילתא אחריתי - אדרבינא ורב פפא קאי דקאמר דרמי רבא אהדדי ושנינהו:

9 דרב יהודה אמר רב - לקמן בפרק בית שמאי זבחים דף מו::

10 לשם חולין כשירה - קס"ד סברא דידיה היא כדמפרש דמינה מחריב בה דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו:

11 דלאו מינה - כגון חולין שאינו מין קדשים לא מחריב בה ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו:

12 ואפי' לשם עובדת כוכבים - דהא שלא לשם האשה קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו ואע"ג דעובדת כוכבים לאו בת גירושין היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה מחריב בה:

13 דל עובדת כוכבים מיניה - ואימא נמי דלאו מינה לא מחריב בה אפילו הכי פסול דהוה ליה סתמא דמיהו לאו לשם אשה זו נכתב:

14 דל חולין מינייהו - כדסבירא לן דלא חייל ולא מחריב ביה דלא מיניה הוה הוו להו שחוטין סתם ואמרן לעיל סתמא כשירה:

15 תוכו - כל כלי חרס וגו' ויקרא יא ולא תוך תוכו כלי המונח בתנור ופיו למעלה מן פי התנור ואוכלין ומשקין בתוכו ושרץ בתנור אוכלין שבכלים טהורין והכי אמרינן בת"כ אבל היה פיו בתוך התנור תוכו קרינן ביה:

16 ואפי' כלי שטף מציל - כלומר לא מיבעיא כלי חרס המונח בתנור דמציל על האוכלין שבתוכו דהא תוך תוכו הוא וכלי גופיה ליכא למימר דמיטמא באויר ויטמא אוכלין שבו דאין כלי חרס מיטמא מגבו אלא אפי' כלי שטף שמיטמא מגבו הכא טהור ומציל דאמר בפ' קמא דפסחים דף כ: אוכלין מיטמאים מאויר כלי חרס ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס ומדקתני כלי שטף מציל אלמא דלאו מיניה חייץ ביה ומבטל את שם תוכו הכא נמי ליחול שם חולין וליפסל:

17 ושני הכא עשו חולין אצל קדשים כו' - כלומר לעולם דלאו מינה לאו מחריב ביה וכלי שטף אצל כלי חרס מיניה הוא דהא מנא והא מנא אבל חולין אצל קדשים הוי דלאו מיניה כמחיצה אצל תנור דאמרינן ביה לקמן דלא מהניא ביה להיות חציצה בין שרץ לאוכלין כדאמרן דלאו מיניה לא מחריב בה:

18 שחצצו בנסרים - שעשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר השני של מחיצה:

19 כוורת שהיא פחותה - גרסינן בטהרות ולהכי נקט פחותה דלאו כלי הוא דאי הואי שלימה הוה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרן אפי' כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי הוא הויא כמחיצה בעלמא:

20 ופקוקה בקש - רבותא נקט דאע"ג דפקוקה פחיתתה בקש לא הוי כלי ואפי' פיה למעלה מפי תנור לא מצלת על אוכלין שבתוכה:

21 ומשולשלת - תלויה:

22 אוכלין שבתוכה טמאים - והיינו דאמרן דלא מינה כגון מחיצה לא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו:

23 אם הציל - המחיצה במת החמור באהל המת שהמחיצה מפסקת וכלים שמעבר השני טהורין דכתיב במדבר יט כל אשר באהל יטמא והני לאו בההוא אהל נינהו:

24 שכן חולקין - דרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה הלכך אהל אחרינא הוא:

25 תציל בכלי חרס - בתמיה שאין חולקין כלי חרס במחיצות הלכך תוכו קרינא ביה:

26 התינח לרבנן - דאמרי מחיצה לא מצלא איתא לדרב דאמר דלאו מיניה לא מחריב ביה:

27 אלא לר' אליעזר מאי איכא למימר - לימא דרב תנאי היא:

28 ר' אליעזר קל וחומר קאמר - לעולם בעלמא ר' אליעזר כרב סבירא ליה כגון חולין וקדשים אבל לענין מחיצה מקל וחומר יליף כיון דבמת החמור מצלא קל וחומר לכלי חרס הקל שהשרץ קל מן המת:

29 הכי גרסינן אלא טעמא דרב כר' אלעזר ולא יחללו את קדשי הכי דריש ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל וגזירת הכתוב היא: ופרכינן אלמא לר' אלעזר דבעית לאוקמה לדרב אליביה אתא קרא דלא יחללו ואפקיה מק"ו דהוה לן למידרש קדשים מחללין קדשים כו':

30 ה"נ ליתי תוכו - קרא יתירא דדרשינן לקמן תוכו ולא תוך תוכו וקאמרת מקרא למידק למידרש תוכו ולא תוך תוכו וקאמרת מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר אבל מחיצה דלאו בת מיניה לית ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל וחומר ואמאי אמרת קל וחומר ליתי תוכו וליפקיה דמדמעט תוך תוכו מכלל דתוכו לעולם טמא דאי מחיצה בעלמא מצלא למה לי קרא למעוטי תוך תוכו השתא תוכו מציל תוך תוכו מבעיא והאי שבעבר המחיצה תוכו הוא לרב דהאמרת דלאו מיניה לא מחריב ביה: אמר לך ר' אלעזר האי תוכו דאתי למעוטי תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה לא מצלא:

31 מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן - וחיפן בטיט סביב שאין השרץ יכול ליגע בהן והכניסן לאויר התנור והני הוא דאיתרבו לטומאה מדרשא דלא תוך תוכו הוא כדקאמרת תוך תוכו הוא דמציל אבל הקפת טיט לא מיחרבא ביה לבטולי שם תוכו דלאו מיניה כה"ג לא מחריב ביה דס"ד אמינא הואיל וא"א להם ליטמא במגע שרץ לא נטמאו נמי מתורת אויר כלי חרס קמ"ל מיעוטא דלא תוך תוכו הוא דאמר דלא מטמא אבל הני מיטמו ומיהו מחיצה אע"ג דלאו מיניה הוא אתא ק"ו ורבייה לאיחרובי ביה:

32 ורבנן הני - אוכלין לא צריכי קרא הך וי"ו יתירא דדריש לקמן למעוטי תוך תוכו ואיתרבו הנך דלאו מיניה נינהו לא איצטריך קרא לרבויינהו דהני מתוך נפקי דהא בתוך נינהו ומהיכא תיתי לך לטהרינהו והא דקאמר הואיל ובנגיעה לא מטמאו לאו איריא היא לטהרינהו מדין אויר:

33 שינוי קודש - חטאת לשם עולה:

34 שינוי בעלים - חטאת ראובן ששחט לשם שמעון להתכפר בה שמעון דקי"ל לקמן דפסולה דכתיב לכפר עליו ולא על חבירו:

35 חטאת ששחטה לשם חטאת - חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם והא מילתא לקמן בפירקין זבחים דף ז.:

36 והאמר רב - בשינוי בעלים חטאת ראובן ששחטה להתכפר בה שמעון אם שמעון מחוייב חטאת הוה פסולה אבל אם מחוייב עולה ולא חטאת כשרה אלמא לאו מיניה לאו מחריב ביה:

37 התם - שינוי קודש נפקא לן לפסולא מושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכאן הרי חטאת לשם חטאת נשחטה:

38 הכא - בשינוי בעלים פסולה נפקא לן מעליו ולא על חבירו והילכך חבירו דומיא דידיה דבר מיניה הוא דמחריב ביה לבטולי שמיה:

39 ארבעה תוכו כתיבי - כיצד תוכו תרי זימני ודרוש תוך ודרוש תוכו דהוה מצי למיכתב אל תוך וכתיב תוכו למיעוטא וכן בחבירו:

40 חד לגופיה - שיטמא אוכלין מאוירן:

41 וחד לג"ש - שיטמא שרץ את הכלי ואע"פ שלא נגע כו' כדיליף ליה בהכל שוחטין חולין דף כד: נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא:

42 ולא תוכו של אחר - למעוטי כלי שטף מטומאת אויר אא"כ נגע:

43 וחד תוכו ולא תוך תוכו - כדפרישית לעיל וע"כ עיקר קרא לכלי שטף אתא דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור שיציל על האוכלין שבתוכו למה לי וי"ו יתירא למעוטי לכתוב כל אשר בתוך יטמא ומהיכא תיתי לטמויי אוכלים שבפנימי הא לאו תוכו נינהו אלא ללמד על כלי שטף שאף הוא יציל דלא תימא דלאו מיניה לאו מחריב ביה הילכך גזירת הכתוב היא: