רש"י על זבחים ל״א א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים ל״א א:ד׳
4 אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: כְּבֵיצָה אוֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אוֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – רִאשׁוֹן. חִלְּקָן – זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. הָא חָזַר וְעֵירְבָן – רִאשׁוֹן הָוֵי.
פירוש רש"י על זבחים ל״א א:ד׳
4 ראשון - התערובות הזה תורת ראשון עליו לעשות מגעו שני דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה:
5 חלקן זה שני וזה שני - שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם:
6 הא חזר ועירבן ראשון - כדמסיים ואזיל מגופא דמתני' אלמא כשחזר ומצא את מינו ניעור מצירוף דשאינו מינו: