רש"י על זבחים י״ט ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים י״ט ע״ב:י׳ רש"י על זבחים י״ט ע״ב:י״ב »

1 זבחים פתח ↗

וְאִידַּךְ – מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַאי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כׇּל כִּיּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים מִמֶּנּוּ – אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו״.

2 צפנת פענח על התורה פתח ↗

ממנו. ממנו כתיב קודם הרוחצים ולעיל בתשא כתיב להפך, משום דהנה מבואר בזבחים דף כ״ב ורחצו לרבות כ״ש, והנה זה לא הותר בז׳ ימי מילואים דאז הוה משה עמהם, עיין רש״י זבחים דף י״ט ע״ב ע״ש, וגם נ״ל דלמ״ד משה כה״ג הוה בזבחים דף ק״א, מ״מ לא קדש מכ״ש רק מן כיור, כיון דכבר כתבתי ברמב״ם וכס״מ דלשיטת הירושלמי יומא פ״ה דרק קידוש אחד רק בכיור, ורק היכי דצריך עוד פעם קידוש מחמת הסח הדעת וכדומה או ביוה״כ אז די בכלי שרת, וגבי משה לא שייך זה כלל דאצלו לא הוה הסח הדעת כלל, כי קרן עור פניו, ועיין בדברי רבינו בספר המורה בהקדמה ע״ש, וא״כ רק מן כיור וזה כוונת התורה.

2 גבורת ארי על יומא פתח ↗

ריבוי שבעה פרש"י ששימש כה"ג ז' ימים רצופים כשממנין אותו לכה"ג וילבש ח' בגדים בשעת עבודה ריבוי לשון מרובה בגדים הוא שמשמש בח' וההדיוט בד' משמע מפירושו שריבוי אינו אלא כשמשמש באותן ח' בגדים ואינו נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ד מהל' כה"מ כיצד מרבין אותו בבגדים לובש ח' בגדים ופושטן וחוזר ולובש למחר ז' ימים יום אחר יום שנאמר ז' ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו הרי שלבישת ח' בגדים לחוד קרוי' ריבוי ואין צריך לעבוד בהן כלל ולכאורה לא משמע כן אלא כפרש"י לקמן דף י"ב ע"א דאמרינן אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במאי מחנכין אותו אמר רב אב"א באבנט הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו כו' אמר אביי לובש ח' ומהפך בצינורא ואי ריבוי אינו בעובד עבודה בלבישת ח' בגדים דוקא אלא בלבישתם לחוד נמי הוי ריבוי א"כ אין לחלק בין אירע בו פסול קודם תמיד לאירע בו לאחריו דהא אפשר לו ללבוש ח' בגדים בלי עבודה לאחר תמיד כמו קודם ועוד לאביי דאמר לובש ח' ומהפך בצינורא היפוך זה ל"ל בלובש ח' לחוד בלי היפוך סגי לריבוי אלא ע"כ אין מצות ריבוי אלא בלבישה ועבודה. מיהו ק"ל הא ריבוי דאהרן בז' ימי מילואים היה בלבישה לחוד בלתי עבודה דהא משה שימש בז' ימי מילואים כדאמרינן בפ"ק דתענית דף י"א ובפ"ב דע"ז דף ל"ו במה שימש משה בז' ימי מילואים בחלוק לבן ואפי' הקרבנות שלא באו לחובת המילואים כמו התמידים והמוספים שבאו לחובת דורות הכל הקריב משה והכי משמע מפירוש רש"י בפ"ב דזבחים דף י"ט דאריב"ח כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו ופרש"י משה ואהרן תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בז"י המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מ"מ קרא להכי מידרש וש"מ דאהרן ובניו לא כהנו כלל בז"י המילואים מדפריך דלא כהנו כאחת וש"מ דריבוי דאהרן היה שלא ע"י עבודה ותדע דלמ"ד מילואים כל הכתוב בהם מעכב וריבוי ומשיחה מעכבי א"כ לא כהנו אהרן ובניו בז' ימי מילואים והו"ל זרים ואפי' למ"ד דבר שאינו מעכב לדורות לא מעכב מ"מ לכתחלה לא היו רשאים עד אחר ריבוי ומשיחה כל ז' ימים ועוד דע"כ ריבוי דאהרן ובניו היה בלבישה לחוד בלי עבודה דהא לקמן אמרינן מכנסים אין כתובים בפרשה כשאמר זה הדבר אשר תעשה להם להביא מכנסים ואי ריבוי היה ע"י עבודה וכי ס"ד שהיו משמשין מחוסרי בגדים והא מחוסר בגדים ששימש מחלל עבודה כדאמ' רפ"ב דזבחים דף ט"ו וחייב מיתה כדאמ' בסנהדרין דף פ"ב אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ואף על גב דמשה שימש בשבעת ימי מילואים בחלוק לבן לחוד שימוש דמשה שאני דגזירת המלך היה לפי שעה דלאו בתורת כהונה שימש כדפרש"י התם אלא ודאי ריבוי דאהרן בלבישה לחוד בלתי עבודה היא וה"א כיון דלא כתיב מכנסים בפרשה אין צריך ללבשן בשעת ריבוי קמ"ל זה הדבר דצריך ללבשן וכיון דריבוי דאהרן בלבישה בלתי עבודה היא ה"נ לדורות ריבוי דכה"ג סגי בהכי ואע"ג דאבנט ושאר בגדי כה"ג היו של כלאים אפילו תאמר כלאים של בגדי כהונה לא הותרה לכהנים שלא בשעת עבודה וכמ"ש לקמן רפ"ז דף ס' מ"מ ריבוי זה של כה"ג גזירת הכתוב הוא שיהא בשמונה בגדים והשתא תקשה כדאמרן הא דאירע פסול לכה"ג אחר תמיד דקאמר במאי מחנכין אותו הא אפשר בלבישה לחוד בלתי עבודה דבהכי סגי וי"ל דודאי ריבוי דאהרן היה בלבישה לחוד בלתי עבודה הואיל ולא היה אפשר בעבודה עד יום השמיני אבל לדורות דאפשר בעבודה יש לקיים שיטת רש"י דאין ריבוי אלא בעבודה עם הלבישה ומידי דהוה ככל הכלים שעשה משה דמשיחה מקדשן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כדאמרינן לקמן דף י"ב וראיתי להראב"ד שם אהא דכתב הרמב"ם ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל ז' או קודם שימשח כל ז' עבודתו כשירה הואיל ונתרבה או נמשח פעם א' נעשה כה"ג לכל דבר שכתב עליו נראה מדבריו דימים שהיו בהם המשיחה לא היה עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרינן נתרבה ז' ונמשח ז' דבעינן ז' לכתחלה ה"מ לעבודת יוה"כ אבל לעבודת אותן הימים בכל יום בשמונה בגדים עובד:

1 שאין בו - שאין מחזיק מים כשיעור ארבע קידושין:

2 משה ואהרן - תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי מידריש:

2 תוספתא כפשוטה על יומא פתח ↗

19-20. שנים כהנים מקדשין הימנו. ובלבד שהיו בו מים כדי קידוש ד' כהנים, כנגד אהרן ובניו ופנחס עמהם, עיין ר"מ פ"ה מה' ביאת המקדש הי"ג. ורש"י זבחים י"ט ב' פירש כנגד אהרן ובניו ומשה עמהם בשבעה ימי המילואים. תיקונים והשלמות: כדי להבין את העניין עלינו להעתיק את כל לשון הברייתא שם פ״ב ה״ב עמ׳ 230, שו׳ 18 ואילך: בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שנים עשר כהנים מקדשין הימנו, שמתחלה לא היו בו אלא שנים, שנים כהנים מקדשין הימנה והנה בכי״ע גורס כאן: שמתחילה לא היו בו אלא שנים, ושנים עשר כהנים מקדשין הימנו. ונמחקה המלה ״עשר״ ע״י נקודות,16צוקרמנדל בשנו"ס שלו לעמ' 183, שו' 14, מעיר שבכי"ע חסרה שם המלה "עשר", כלומר, הגירסא שם: בן קטין עשה שנים דד לכיור. ולהלן שם בשנו"ס לשו' 15 הוא מעיר: "אחר ושנים כתב הסופר בטעות עשר ונקד עליו, ובשורה שלפניה השמיט מלת עשר". וכל זה אינו מדוייק, ולמעלה לא השמיט הסופר מלת "עשר", והגירסא שם כלפנינו בכל הנוסחאות. וממילא אין מקום לומר שהמלה "עשר" בכי"ע נכנסה שלא במקומה כהשלמה לשורה שלמעלה, והרי אין שם שום חסרון למעלה. עיין בשנו״ס שם. לא הזכרתי כלל גירסא זו בבאור הארוך, מפני שהיא נראית שיבוש ברור, שהרי כשהכהנים מקדשים זה אחר זה אין שום טעם לומר כמה כהנים מקדשין הימנו. ולא עוד אלא שגירסא זו מנוגדת לדפוסים, כי״ו וכי״ל.ברם עכשיו אני רואה שאין לבטל לגמרי גירסא זו, שהרי הלשון ״שנים כהנים במקום: שני כהנים מגומגם קצת, אעפ״י שהוא מצוי לפעמים בספרות שלנו. ולא עוד אלא שבכי״ו גורס לעיל: בן קטין עשה שנים עשר עשר דד לכיור. ושמא הכנים הסופר את המלה ״עשר״ בטעות מן הגליון שלא במקומה, וצריך היה לכתוב בשורה שלמטה: שנים עשר כהנים מקדשין וכו׳, כגי׳ כי״ע. ונראה בפירושה שהכוונה היא שלפני מעשה בן קטין היו אותם שנים עשר כהנים מקדשין בו זה אחר זה. וכן אמרו בבבלי ל״ז א׳: תנא שחרית במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון, ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון. ועיין בר״ח שם ל״ז רע״ב, ובהגהות הרש״ש ל״ז א׳. וברייתא זו מפרשת את הבבא האחרונה שבמשנתנו, והיינו כשלא היו בו אלא שנים, היו הדדים זה על גבי זה, ובשחרית כשהיה הכיור מלא היו שנים עשר כהנים שהיו עסוקים בתמיד מקדשין מן הדד העליון, ובערבית, בשירדו המים אחרי הקידושין, היו כולם מקדשין מן הדד התחתון. ובירושלמי למשנתנו, מ״א ע״א: ויעשו דדין זה על גבי זה. וכנראה שצ״ל שם: ועשו דדין זה על גבי זה, והיא מעין הברייתא שבבבלי הנ״ל, אלא שהירושלמי פירש מקודם את הסיפא מחמת קיצור הפירוש ואח״כ נושא ונותן ברישא, כמצוי בירושלמי.17ז« עיין לדוגמא ירושלמי שביעית פ״ב רודה, ל״ז־ ע״א מהו תרמילו וכו', שבת פ״כ, י״ז סע״ג כיני מתניתא וכו׳, עירובין פ״י, כ״ו ע״ב: רב אמר בפיתה צ״ל: בכיחה וכו', מו״ק פ״א ה״ח, פ׳ ע״ד כדרכו ממלא וכו׳, ועוד בכ״מ. ועיין מ״ש בח״ה, עמ׳ 1313, סוף הערה 20. ובטעם הדבר נראה שלפני שעשו מוכני לכיור היה נוח להם לכהנים יותר לקדש מן הדד העליון שבכיור, ולפיכך נהגו בולם לעשות כן בשחרית, אבל בערבית כשירדו המים אחרי הקידושין מוכרחים היו להתכופף ולקדש מן התחתון, אבל אחרי שעשה אותו בן קטין גם מוכני לכיור לא היה צורך בכך, והיה אפשר להגביה את הכיור בקלות ולקדש בכל זמן מן הדדין שהיו כולם למטה.18עיין בירושלמי בסוגיין ובמפרשים שם, אבל דברי הירושלמי עדיין לא נתחוורו לי. ועיין בנועם ירושלמי ובס׳ ניר שם.והתוספתא מלמדת שבן קטין קיצר את זמן הקידוש פי שתים עשרה ולא פי שש, ושיעור דבריה: שנים עשר כהנים מקדשים הימנו בבת אחת, שמתחלה לא היו בו אלא שנים, שנים עשר כהנים מקדשין הימנו זה אחר זה. סוף דבר מידי ספק לא יצאנו, ואפשר שגירסת כי״ע היא הנכונה.

« רש"י על זבחים י״ט ע״ב:י׳ רש"י על זבחים י״ט ע״ב:י״ב »