רש"י על זבחים י״ח ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים י״ח ע״א:י״א רש"י על זבחים י״ח ע״ב:ב׳ »

1 רש"י על זבחים פתח ↗

היו בגדיו מטושטשין - לעיל בפרק ב' תניא לה:

2 פרדס יוסף פתח ↗

ולתפארת י"ל כשאדם פשוט ילבש מלבוש נאה, הלבוש נאה לאדם ואין האדם נאה ללבושו, וכשאדם חשוב לובש בגדי פשוט הוא נאה ללבושו ואין המלבוש נאה לו, אולם כשחשוב לובש בגד נאה שניהם מתאימים זל"ז, וז"ש כי יהי' בגדי קודש, בגדים חשובים, והלובש יהי אהרן אחיך, זה לכבוד ולתפארת. - ובאוה"ח צל"ד כו' אבל לצד עבודה כו', ובס' אתוון דאורייתא כלל י"ט נסתפק אי הבגדים נצרכים רק מפאת הכהן העובד וזולת בגדים אינו נחשב כהן כזבחים כ"ד: הכהן בכיהונו כו', ובדי"ז: בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אבל גוף העבודה אינה נצרכת בעצמותה כלל לבגדים, וגם בלי בגדים אינו חסרון רק מה שעבד זר, א"ד גם גוף עבודה צריך לבגדים והם פועלים בגוף עבודה כו', ובספרו בית האוצר ח"ב כלל יו"ד הביא מזבחים קי"ב: בבמת יחיד וכו', ובספרו גבירות שמונים אות ו', והביא ג"כ מהרי"ט קידושין ל"ו בתוס' דנשים לא נצטוו בבג"כ ל"ה מחוסרי בגדים, וכ' דתוס' לא כ' אלא לענין חילול עבודה, דלא קים לן דמחלל אלא כהן ששימש במחוסר בגדים, אבל דמקריא עבודה פשיטא דל"מ כלל כל של"ה בבגדי שרת, ואשה ליתא בבגדים וכו', ומבואר מדברי' דאף דלא נצטוות כהנת על בגדים ואין בה חסרון מ"מ גוף העבודה מיהת צריכת בגדים, ומאוה"ח מבואר דאין הבגדים נצרכים לגוף עבודה כלל, ורק לכבוד ולתפארת למשרת הקבוע לעבודה, היינו לאהרן ובני' שנעשו מפואר ע"י הבגדים וכשחסר לו זה הכבוד והפאר הוא חסרון במעלת כהונתו, והו"ל כאינו כהן ופסול לעבודה דהוי זר, אבל גוף העבודה א"צ לבגדים, ולכן כל שהעבודה נעשית שלא ע"י אהרן ובני' אין צורך לבגדים כיון דגוף עבודה א"צ להם ורק לכבוד יפאר, ואוה"ח היפך המהרי"ט - וגוף דברי אוה"ח דלמה נבחר לכבוד ולתפארת מה יצא לנו מזה, צ"ע מרש"י זבחים י"ח: דפסול בג"כ מקורעין מהאי קרא נפיק, וכ"כ תוס' יומא י"ב: ד"ה ולבש, וער"מ פ"ח ה"ד מכל"מ בג"כ מצותן חדשים שנ' לכבוד ולתפארת, ולכאו' לא כרש"י ותוס', דלהם לכבוד ולתפארת לעיכוב, דמטושטשין או מקורעין אפי' בדיעבד פסולין, ולר"מ חדשים רק לכבוד, ובדיעבד כשר אפי' משוחקין כזבחים שם, וא"כ סברות ר"מ להצריך לכתחילה חדשים וצ"ע, וע"ע בס' משך חכמה דכל דבר שיש בו כבוד בהיותו, לא יהי' בחסרונו פחיתות, ומדבר שבהעדרו יהי' פחיתות, לא יהי בהיותו שלימות וכבוד, ובגדים בהויתם כבוד ומכנסים אינם לכבוד, ורק בהעדרם פחיתות לכן מיתה על מכנסים דיהי' פחיתות וחייב על בלא מכנסים, אבל על שאר בג"כ א"ח בחסרונם רק על עבודה משום זרות, דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי כזרים, וכר"י מאורלייניש בתוס' זבחים י"ז: ד"ה אין, וכ"ד, ד"ה אימא, וסנהד' פ"ג. ד"ה ולא, וע"ב ד"ה אין, ויומא ה': ד"ה להביא עש"ה:ויש ג' מינים, בגדי כה"ד, בגדי כ"ג בגדי זהב, ובגדי לבן ביה"כ בק"ק, וכתונת הי' של פשתים, ואבנט כלאים, והר"מ כ' רק בשעת עבודה מותר ושלא בשעת עבודה לוקה, וראב"ד ס"ל אף בשלא בשעת עבודה אינו לוקה בפ"י הל' ל"ב מכלאים, ופ"ח מכל"מ, ובגדי כ"ג ח' היו שעטנז, וע' ערכין ג':, ושאג"א כ"ט בזה, ובגדי לבן המיוחדים לכ"ג אחר יה"כ נגנזים יומא כ"ג: ור"מ, והבגדים היו משל ציבור מתרומת לשכה בפ"ד משקלים, וביומא ל"ה. דהי' מנהגם בכ"ג שיעשו לו הקרובים בגדים של עצמם, והיו רק לנוי ולא לכהן בהם בעבודת ציבור, עמנ"ח, והמדרש והמעשה אריכות:וראיתי בשם הגרי"ש מלבוב ז"ל הא דכ' בפסוק ה' והם יקחו, דהו"ל ויקחו, דביומא ל"ה: חיישינן שמא לא ימסרנה יפה קמ"ל, וכ' תוס' אפי' לרבנן בב"מ קי"ח דחיישינן, בכ"ג שאני שגדול בתורה ליודע שיש למסור יפה, וז"ש ועשית בג"ק, ויוכל להיות גם משלך כי אתה יודע למסור יפה, אבל והם יקחו מאחרים דאם יעשו משלהם יש לחוש שמא ל"י יפה, אך בר"מ פ"ח ה"ז מכל"מ לא שני בין כה"ד לכ"ג ול"ח שמא ל"י יפה, וע"ס ד"ח שמחלק שאם יעשה הרבה איסורים חיישי' אבל באיסור א' ל"ח ע"ש באריכות, ובס' הדוה"ע הק' לתוס' גיטין מ"ה: ד"ע כל, דאשה אינה אוגדת לולב ועושית ציצית דלא מיפקדא, וע' או"ח י"ד ס"א ברמ"א, ומג"א תרמ"ט סק"ח דאשה לא תאגד לולב, ומדוע עשיית בג"כ כשרה בזרים, דלא מצינו שיהי' צריכה כהן נימא כל שאינו בלבישה אינו בעשי', וצ"ל דאשה שאינה כלל ממין החיוב, משא"כ בזר וכתוס' ר"ה ל"ג. ד"ה הא, דמה"ט סומא חייב במצות דרבנן ואשה לא במ"ע שהז"ג, וע"ע נזיר ט': עכ"פ יש במינו קרב במזבח, וסוטה כ"ט: שכן במינו אב הטומאה, וט"ז יו"ד ב' סק"א חילוק בין עכו"ם דל"מ עומד ע"ג השחיטה, ובין מומר דמהני דעכ"פ הוי בר זביחה, ובאמ"כ ת' דכל זמן של"ה בגדי כהונה בעולם ל"ש לומר כל שאינו בלבישה אינו בעשי' דהרי גם כהנים ל"ה אז בלבישה, ואין ללמוד מכאן למקום שכבר ישנם המחויבים בהם, ושפיר כ' תוס' בגיטין דמי שאינו מחויב לא יעשה בעד המחויב ע"ש:אולם בפסיקתא זוטרתא דרש על ואתה תדבר אל כל חכמי ישראל לרבות הנשים, ונר' דרק בציצית ולולב בעשיותן, דרק סניפים ממצות ציצית, וכיון דפטורים מעיקר המצוה ל"ש הסניפים, אבל עשית בג"כ ל"ה סניף ממצות לבישת בג"כ רק הוא מצוה בפ"ע, וי"ל גם נשים וזרים חייבים, ובבי"צ או"ח סי' ג' האריך אי נשים חייבות בבנין בהמ"ק, והק' מר"מ פ"א הי"ב מבהב"ח שאין בונין בלילה, ותיכף כ' שנשים חייבות הא הוי מעשהז"ג, וכ' רק לטוות יריעות הי' יכולין בלילה, ואיסור מלאכה בלילה רק במשכן עצמו כהעמדת קרשים, א"כ ל"ה טווי' הז"ג, עוד כ' ע"פ טו"א חגיגה ט"ז: דהז"ג רק במצות שחייבין בה לעולם כציצית תפילין ובלילה פטור, אבל מצוה שא"ח לעשות רק פ"א כמילה וסמיכה, ואם לא עשה בלילה יעשה ביום ואם יעשה בלילה א"צ לעשות יותר, ל"ה הלילה רק מפסקת ולא מבטלת, ממילא בבנין בהמ"ק מחויב רק פ"א ל"ה הז"ג, אך ק' מברכות כ': דק"ש הוי הז"ג אף דק"ש חייב בלילה מ"מ כיון דק"ש של יום יש זמן עד ג' שעות מקרי הז"ג, ולטו"א ק' והרי אינו חייב ביום רק פ"א ומ"מ הו"ל הז"ג, ה"ה שאר מצות שחייב פ"א ונקצב זמן ביום ולא בלילה הוי הז"ג, אך י"ל סברתו דבק"ש אי לא קרא עד ג' שעות הפסיד ומבטל המצוה, כמג"א סנ"ח סק"ז לא ככ"מ, ומה שביום השני יקרא מתחיל חיוב חדש ע' חגיגה ט'. הוי הז"ג, אבל מילה אי לא מל ביום אמת שלא ימול בלילה, אבל אותה מצוה עצמה קיים ביום השני, דאם הי' מל אתמול או בלילה ל"ה למול עתה, הלילה רק מפסקת ולא מבטלת, ושפיר בנין בהמ"ק רק מפסקת, ועתוס' שבת קל"א. ד"ה ושווין שכ' כעין סברות הטו"א עש"ה. וגם י"ל לפמ"ש בפנים יפות פ' ויקהל דכמו דהי' מצוה בבנין הי' מצוה בעשיית הכלים, א"כ י"ל דרק הבנין נתמעט מביום הקים, אבל לא עשיית הכלים, א"כ בלילה נוהג מצות המשכן, וע' עוד בזה בס' מקרא מפורש פ' ויקהל:ובחמד"י במלאכת שבת אות כ"ב כ' אף שטווי' ל"ה מלאכה רק חכמה יתירה בשבת ע"ד:, ואינו בכלל ל"ת כל מלאכה, מ"מ עובר בעשה דשבתון כיון דלא שבת, ואינו דומה לכל מלאכות כלאחר יד שאינן דרך המלאכה, משא"כ מה שאין בגדר המלאכה משום דרוב בנ"א א"י לעשות בדרך חכמה כזה, אין סברא שיהי' נקרא שביתה כיון שהחכם היכול לעשות הוי אצלו מלאכה חשובה ולא שבת, ודעת ר"מ דגם נשים בכלל עשה שבתון, לכן גם טווי' ל"ה דוחה שבת ואעפ"כ טוו, וא"כ ה"ה בכל בנין חייבות נשים:

1 מטושטשין - בטיט:

2 מקורעין - ואפילו הן חדשים דלאו בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת:

2 מנחת חינוך פתח ↗

שלא כו'. ער"מ פ"א מהב"מ והנה הר"מ כ' הלאו מפסוק זה וכבר כתבתי לעיל והדינים כ"ה וז"ל הר"מ דין ק"ב ופ"ר א' הם וכו' אם עבד עבודה ק"ב חייב מב"ש ומלקות בהתרו בו ונחשב בין מחב"ש שלוקין בר"מ פי"ט דסנהדרין וכבר כ' לעיל דנראה דפ"ר א"ח מב"ש אלא על עבודה תמה נראה דגם ק"ב כן דהר"מ כ' דדין א' להם ובעבודה שיש אחריה עבודה אינו ח"מ רק מלקות עיין ר"מ פ"ט כאן לענין הרבה פסולים ומכל מקום אף על פי שח"מ עבודתו כשרה כמו פ"ר דאין מחללין עבודה וכן הנכנס מן המזבח ולפנים חייב מלקות לדעת הר"מ כמו פ"ר ולדעת הראב"ד ורמב"ן הוא רק מעלה מדרבנן וג"כ על הכניסה א"ח אלא בראוי לעבודה ובשעת עבודה וכן אם הי' בין אולם ולמזבח וקרע שם בגדיו לוקה וכ"מ להדיא בר"מ כאן. והנה הדין דכהן העובד מח"ב חייב מב"ש כזר ומחלל עבודה דה"ל כזר והן מח"ב הן יתר בגדים עיין ר"מ פ"י מכה"מ ומבואר שם בר"מ פ"ט דבגדי כהונה שהיו מקורעין ועבד עבודתו פסולה והוא מש"ס דזבחים ונראה הטעם דאינו בגד אם כן קשה ל"ל קרא דק"ב חייב מב"ש תפ"ל דה"ל מח"ב וה"ל כזר וחייב מב"ש ומלקות. אך זה יש ליישב דהתור' כ' לעבור עליו בשני לאוין דאם חסר איזה בגד עובר בלאו א' ובבגד קרוע עובר בב' לאוין וחייב שני פעמים מלקות וגם לענין מב"ש נ"מ אם שגג בא' והזיד בשני כמבואר ביומא גבי חיסר מעלה עשן ששגג בזה והזיד בזה. אך זה קשה איך כ' הר"מ כאן ובפ"ט דק"ב אין מחללין עבוד' הא מפורש בש"ס ור"מ פ"ט דהיו בגדיו מקורעים מחלל עבודה וראיתי בחי' מכבר הבאתי ד' רמב"ן בס' המצות דבגדי כהונה המקורעים הו"ל כאינו בגד וחייבים משום מח"ב ומחלל עבודה וד' הר"מ צריך עיון גדול. אך י"ל דמיירי שעבד בבגד יתר והי' מקורע דאינו מחלל עבודה וא"ח מב"ש משום יתר בגדי' כיון דהוא מקורע אין זה בגד כדברי הרמב"ן וחייב משום ק"ב ואינו מחלל עבודה כדין ק"ב ומשום יתור בגדי' א"ח ולא מחלל כיון דהוא קרוע אין זה בגד וגרע מבגד של ג' אצבעות או צלצול קטן דהוי יתור בגדים עיין ר"מ פ"י מהכה"מ כיון דנקרע אינו חשוב בגד. ומכל מקום צ"ע ד"ז אם זה לא מיקרי בגד אך עכצ"ל כן לדעת הר"מ דאל"ה היאך אין מחלל עבודה הא היו מקורעין מחללין עבודה עכצ"ל בבגד יתר וכמ"ש. וגם בגוף הדין שכ' הר"מ דהי' בגדיו ארוכים אך מטושטשים או מקורעים כו' עבודתו פסולה וכ"ה בש"ס דזבחים ולא נזכר שחייב מיתה כמ"ש בפ"י גבי מח"ב או יתר בגדים כתב בפירוש דמחלי עבודה וח"מ וכאן לא כ' רק דעבודתו פסולה נראה מדבריו דא"ח מיתה. ויש הרבה דברים דעבודתו מחוללה וא"ח מיתה כגון עבודה שאינה תמה ובע"מ עיין ר"מ פ"ט וגם מלשון הר"מ שהתחיל בגדי כהונה מצותן שיהיו נאים כו' שנא' לכבוד ולתפארת כו' היו ארוכים יתר ממדתן כו' או מקורעין כו' עבודתו פסולה משמע מטעם זה שאינם נאים כו' אבל לא מחמת חסר בגדים או יתיר בגדים וגם רש"י בזבחים פי' דמקורעים א"ר לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת נראה דא"ח מיתה דלא ה"ל ח"ב אם כן אם לבש בגדי' קרועים יותר הו"ל יתיר בגדים דהוי בגד אם כן איך משכחת ד"ז דק"ב לא יחללו עבודה. אך נראה דלענין הכשר בגדי כהונה קריעה כ"ש פוסלת דאינם לכבוד ולתפארת ומכל מקום בודאי הוי בגד ושייך שפיר בגדיהם עליהם עיין ר"מ פ"י וכן יתיר בגד כזה הוי יתיר בגד אם כן א"ח כלל רק עבודתו פסולה מטעם דבעינן לכבוד וקבלו חכמינו זכרונם לברכה דעבודתו פסולה אבל בגד שהוא קרוע לגמרי לענין טומאה דאינו נקרא בגד כלל עיין זבחים צ"ד גבי בגד שיצא כו' על כל פנים אם לא שייר כדי מעפורת בודאי לא מיקרי בגד ע"ש בסוגיא ובתוס' שם אם לבשו בגד כזה מב"כ ה"ל מח"ב ואם לבש יתיר כזה אינו מיקרי יתיר בגד ופטור ואינו מחלל עבודה כלל משום יתיר וחייב מיתה משום ק"ב ואינו מחלל עבודה אבל אם לא נקרע רק כדרך קריעה על אבילות כמו שיתבאר נהי דעובר על לאו זה בלבד דאינו נקרא מח"ב כמ"ש וח"מ מלאו זה בלבד על כל פנים מחלל עבודה דאי הי' הקרע בבגדי כהונה מחלל מטעם מקורעים ואי הי' בגד יתיר והי' מקורע מחלל משום יתיר בגדים. אך בבגד מקורע לגמרי והי' הבגד הזה יתיר אינו יתיר בגדים וא"ח משום יתיר בגדים ואינו מחלל עבודה משום יתיר רק ח"מ משום קרועי בגדים ואינו מחלל עבודה.

« רש"י על זבחים י״ח ע״א:י״א רש"י על זבחים י״ח ע״ב:ב׳ »