רש"י על זבחים ט״ו

1 אפשר לתקנה - בין שעשאה זר בין שעשאה כהן אמרינן דאין הולכה ופסולה דהא נעשית שלא כהלכתה מיהו יש לה תקנה להחזירה לאחוריה ולחזור להוליך ברגל או אין לה תקנה:

2 יחזיר לכשר - אלמא אפשר לתקנה:

3 ונהי נמי כו' - כלומר ואי נמי מפרשת לה דבכשר ראשון שיוליך לצד המזבח קאמר וכל שכן דשמעת דהולכת כשר קמא דהואי שלא ברגל כשרה היא מכל מקום ש"מ דכשרה ע"י תקנה:

4 איפסלא - בהולכת כשר ראשונה:

5 מי סברת דקאי זר גואי - לצד המזבח שהקריב הראשון בהושטתו לצד המזבח:

6 דקאי זר בראי - וכשר שהושיטה לו הרחיקה מן המזבח הלכך לאו הולכה הואי לפסול וכי פשטינן יחזור כשר ויטלנו וזר מעשה איצטבא הוא דעבד דליכא הושטת יד המקרבתו למזבח:

7 פסלה - ואפילו עשאה כהן פוסלת הדם וההיא דפסחים בדניידי וכדשנינן:

8 נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר - הואיל ונתקבל בכלי משנה היא בפ' שלישי בכל הפסולים קס"ד כשנשפך ונתפשט ברצפה נתקרב לצד המזבח וקתני כשר ונהי נמי דאמרת דצריך להחזירו לאחוריו ולחזור ולהוליך ברגל מ"מ בתקנתא סגי לה:

9 כשיצא לחוץ - כשנשפך לא נתפשט לצד המזבח אלא נתפשט להלן מן המזבח ונתרחק:

10 ופרכינן לבראי נפיק לגואי לא עייל - בתמיה וכי אפשר לדם צלול שישפך ולא יתפשט לכל צדדין:

11 במקום מדרון - ומשופע חוץ למזבח:

12 בגומא - שעומד במקומו ולא נתפשט:

13 אי נמי בסמיכא - דם עבה וקרוב לקרוש:

14 באידך פירקין - בפ' שני:

15 נשפך על הרצפה - מצואר בהמה ולא נתקבל בכלי:

16 לפלוג בדידיה - בההיא דפרק שלישי דאיירי בקבלת כלי נפלוג בה חילוק לפסול שפעמים שאף מן הכלי לרצפה פסול אלא מדלא אשכח פסול אלא מצואר בהמה ש"מ נשפך מן הכלי לא שנא נפק לבראי ול"ש עייל לגואי כשר:

17 תיובתא - דעולא:

18 מחלוקת ר' שמעון ורבנן - דמתני' היא אי הויא עבודה אי לא לרבי שמעון לא הויא עבודה דהא קתני מתני' ר' שמעון מכשיר בהילוך דלא פסל בה מחשבה בהולכה שלא ברגל ומשום דלאו הולכה היא:

19 בהולכה רבתי כו' - מסקנא היא למילתיה דקמפרש ואומר דכי פליגי ר"ש ורבנן בהולכה זוטרתא בהולכה זוטרתא פליגי ששחט בצד המזבח וזרק דהיינו שלא ברגל אבל בהולכה רבתי דהיינו ברגל לא פליגי ולקמן מותיב לה ממתניתין דשמעינן מינה דבשוחט נמי רחוק מן המזבח מכשיר רבי שמעון מדקתני שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק:

20 מחכו עליה במערבא - מחייכו עליה דהאי שמעתא דמוקי טעמא דר"ש בהולכה זוטרתא ולמימר דלאו הולכה היא ואע"פ שאי אפשר לבטלה לזו לאו עבודה היא:

21 אלא חטאת העוף - דקיימא לן בפ' קדשי קדשים לקמן זבחים דף סה. דפסל בה מחשבה בהזאת דמה שהוא עיקר עבודתה דכתיב שם והזה מדם החטאת על קיר וגו' שאוחזה בגופה ומתיז דמה לקיר והך התזה הולכה זוטרתי היא וכיון דטעמא דר"ש משום דהולכה זוטרא לא פסל בה מחשבה היכי פסל בהך:

22 אי דחשיב עליה מקמי דליפוק דם - דהיינו בהתזתה:

23 הא אמרת לא כלום היא - דהא הולכה זוטרתי היא:

24 ואי בתר שנעקר הדם - וניתז מן הצואר חשיב:

25 הא איתעבידא מצוותיה - דקס"ד מכי נפק דם גמרה לה עבודת הזאתה ואע"ג דלא מטא דם למזבח אא"ב בהולכה רבתי פליגי וטעמא דר"ש משום דאפשר לבטלה הוא הא דחטאת אי אפשר לבטלה אלא אי אמרת משום טעם דלאו הולכה היא ובשלא ברגל פליגי היכי פסלה בהך הלא אין כאן מחשבה אלא בהולכה שלא ברגל ולר' יוחנן דאמר לעיל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולא פסיל בה מחשבה ליכא למיפרך מהא דכי אמר ר' יוחנן הולכה רבתי קאמר שאין דרכה בכך אבל השוחט בצד המזבח כו' וכן חטאת העוף שנמלקת אצל המזבח עיקר הולכתה בכך ומודה בה רבי יוחנן:

26 ומאי קושיא דלמא מדפריש - דם דפסק לה הולכה מתחלת הזאה וישנה להזאה עד דמטי למזבח וחיילא עלה המחשבה:

27 דהא בעא מיניה כו' היה מזה - בחטאת העוף או בחטאות הפנימיות:

28 מהו - מי הויא עבודה בבעל מום ופסולה או לא דאיכא למימר מכי פריש דם גמרה לה:

29 וא"ל פסולה מ"ט והזה - דחטאת העוף או דחטאות הפנימיות דכתיב בהן הזאה והזה ונתן בעינן הזאה דומיא דנתן דגבי הדדי כתיבי והזה מן הדם וגו' ונתן הכהן מן הדם על קרנות וגו' אלמא ישנה להזאה עד שיגיע למזבח:

30 היינו חוכא - הא דמחכו במערבא משום דקשיא להו הכי:

31 ובהולכה רבתי לא פליגי והא כי פליגי כו' - דהא דקתני אפשר שלא בהילוך ש"מ בדהילוך עסקינן וטעם משום שאפשר לבטלה הוא והא מיהא לא ביטל:

32 אלא בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דפסולה גרסינן - וטעמא משום דא"א לבטל ומאן דגריס דלא פסלה טעמא משום דלאו כלום היא ואין שם הולכה עליה אלא כולה צורך זריקה היא והא לא הוה בדעתיה למחשב אזריקה אלא אהולכה ולא חשיב מידי ופסול דחטאת העוף כדאוקי מדפריש ועד דמטא למזבח ומשום מחשבת הזאה ולא משום מחשבת הולכה:

33 הוליכו זר - ברגל והחזירו כהן שהעבודה עליו מוטלת וחזר והוליכו כשר והא דתניא לעיל זר ואונן בהולכה פסול כשלא הוחזרה:

34 אפשר לתקונה - להולכת פסול ולא דמיא לשאר עבודות דאילו שחיטה וקבלה וזריקה מאחר שנעשו בפסול אי אפשר לחזור ולעשותן בהכשר וא"ת קבלה נמי יש לתקן כגון שלא קבל הפסול כל הדם ויכול כשר לחזור ולקבל ההיא ודאי כשרה ובפ' שלישי לקמן זבחים דף לב. תנן לה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל וכן בזריקה:

35 הכי גרסינן הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר:

36 אמר רב שימי לדברי המכשיר - בהוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו:

37 פוסל - כיון דהתם מ"ט מכשיר דאזיל בתר בתרייתא ה"נ זיל בתר בתרייתא:

38 לדברי הפוסל - דאזיל בתר הולכה קמייתא מכשיר כיון דאזיל בתר קמייתא:

39 אף לדברי הפוסל פוסל כאן דהא צריך לאמטוייה מאחר שנתרחק צריך לחזור ולהביאו לצד מזבח נמצא דהולכה אחרונה לצורך ככל ההולכות:

40 הא צריך לאמטוייה - דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':

41 בחוץ - להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:

42 והוציאו לחוץ - כלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:

43 הא צריך לאמטוייה - לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:

44 לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי - הואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:

45 אי תניא - דמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג:

46 מתני' כל הזבחים. אונן - כל זמן שלא נקבר המת:

47 טבול יום - דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:

48 מחוסר כפורים - זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן:

49 מחוסר בגדים - כהן גדול ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט בפחות מד':

50 ושלא רחץ ידים ורגלים - מן הכיור:

51 ערל - כהן שמתו אחיו מחמת מילה:

52 יושב או עומד על גבי כלים - שיש חציצה בין רגליו לרצפה וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:

53 גמ ' וינזרו מקדשי וגו' - גבי מקריבים בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם:

54 למעוטי מאי בני ישראל למעוטי מאי - קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה:

55 אילימא למעוטי בנות ישראל - קרבן נשים שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה:

56 קרבן נשים בטומאה קרב - בתמיה וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:

57 אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים - עובד כוכבים ששילח עולתו כדתניא בהכל שוחטין חולין דף יג: איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

58 השתא ציץ לא מרצה - על טומאת עולין שבקרבנו כגון נטמא הדם או החלב כדרך שמרצה על של ישראל:

59 דאמר מר - במנחות בהקומץ רבה מנחות דף כה.:

60 לא הורצה - דכתיב לרצון להם ולא לעובדי כוכבים:

61 בטומאת הגוף יהא קרב - בתמיה והלא אפילו אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:

62 אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי - יתרחקו בטומאה מכל קדשים:

63 בני ישראל לא יחללו - והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם:

64 בעל מום שאוכל - את קדשי קדשים דכתיב ויקרא כא מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:

65 אם עבד חילל - דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי שם: