רש"י על זבחים י״א

1 עולה נכנס דמה לפנים כשרה - בין לרבנן בין לרבי אליעזר דלא דרשינן כל וכל והיקשא נמי ליכא הכא:

2 מנחת חוטא - דקרבן עולה ויורד דשמיעת הקול:

3 תוכיח - שמכפרת ואם נכנסה לפנים כשירה דלא פסל הכתוב אלא דם:

4 ונימא חטאת העוף תוכיח - והכי שפיר טפי שהוא ממיני דמים וראויה להוכיח על מיני דמים:

5 חטאת העוף בעיא דר' אבין היא - היכא דהכניס דמה לפנים בצוארה שאין לדמה קבלה ומיבעיא ליה בפ' דם חטאת לקמן זבחים צב: אם נפסלה בכך או לא ולא איפשיטא לה:

6 דמה - אשר יובא מדמה:

7 ולא בשרה - שאם נכנס בשרה להיכל אינה נפסלת:

8 דם דמה לא דריש - דכיון דלא מצי למיכתב וכל חטאת אשר יובא אל אהל מועד דאיצטריך למיכתב דם למעוטי בשר אורחיה דקרא למיכתב מדמה:

9 קדש קדשים היא כחטאת וכאשם - במנחה הוא דכתיב וקא א"ר שמעון מדקא מקיש מנחות לחטאת ואשם להכי מקיש לשניהם לומר לך דיש מהם כחטאת ויש מהם כאשם שתהא מנחת חוטא כחטאת דלא לשמה פסולה ומנחת נדבה כאשם דכשר שלא לשמו:

10 אלא לרבי אליעזר - כיון דחטאת ואשם כי הדדי נינהו למאי הלכתא איתקש לתרוייהו:

11 שלא בכלי שרת - שלא קדש הקומץ בכלי שרת פסולה שהמנחות הוקשו לזבחים ליטעון ארבע עבודות קמיצה כנגד שחיטה מתן קומץ בכלי שרת כנגד קבלת הדם הולכה כנגד הולכה הקטרה כנגד זריקה:

12 ור"ש מכשיר - אם הוליכו בידו בקומצו עד המזבח והקטירו:

13 כחטאת וכאשם - להכי איתקש מנחה לחטאת ולאשם שאינן שוין בהלכותיהן לומר לך:

14 בא לעובדה - בהלכות והקטרות ביד שלא בכלי:

15 עובדה בימין - שהקומץ בה כזריקת דם חטאת שהיא ביד באצבע ובימין דכתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן וגו' ודרשינן לקמן בפ"ב זבחים דף כד. באצבעו ונתן שלא תהא נתינה אלא בימין דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין:

16 בא לעובדה בכלי - רשאי לעובדה בשמאל להוליך הכלי שקדשה בתוכו בשמאלו למזבח וליתן בשמאלו מן הכלי על האשים כזריקת דם אשם שהוא מן הכלי למזבח שאינה בנתינת אצבע דלא כתיב אצבע אלא בחטאת וכשרה בשמאל לר"ש בכל הזבחים חוץ מחטאת דאמרינן לקמן בפרק שני שם: זרק בשמאל פסול ור"ש מכשיר חוץ מחטאת משום דרבי שמעון תרתי בעי אצבע וכהונה דגמרינן ממצורע דכתיב ביה אצבע וכהונה וימין וטבל הכהן באצבעו הימנית ובזריקת כל הזבחים לא כתיב בו אצבע אלא כהונה חוץ מחטאת:

17 מנחת חוטא כתיב בה כי חטאת היא - גבי שמיעת הקול בויקרא:

18 ולרבנן - דפליגי עליה דר' אליעזר במתני' למאי הלכתא כו':

19 חטאת כתיב בה ויקרא ד׳:כ״ד וסמך ידו על ראש החטאת:

20 אמרו דבר אחד - דרבי אליעזר נמי פסיל באחרים הנשחטים לשם פסח בזמנו ולשם חטאת כל ימות השנה ומברייתא דלקמן דייק לה רבי יוחנן:

21 ורבה אמר באחרים לשם חטאת פליגי - יוסף בן חוני ורבי אליעזר ולא פסיל רבי אליעזר אלא באחרים לשם פסח אבל באחרים לשם חטאת מכשיר כדתניא כו' ובין רבה ובין ר' יוחנן דייקי מילתייהו מהא מתני' ובמסקנא בעינא לפרושי דיוקייהו:

22 הפסח שעברה שנתו - דתו לא חזי לפסח סתמיה שלמים כדרבינן לעיל זבחים דף ח: מקראי:

23 ושחטו בזמנו לשמו - דהוה ליה שוחט שלמים לשם פסח:

24 וכן השוחט - אחד מכל הזבחים לשם פסח בזמנו:

25 אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו - כדילפינן לה במסכת פסחים דף סא. שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב לעכב קביעות זמנו בי"ד בין הערבים:

26 אחרים כשרים לשמו - דרבי אליעזר מודה בו דלא פליג אלא בזמנו כדתנן בהדיא אבל כל ימות השנה אין שם שחיטת פסח חל על קרבן אחר:

27 אמר לו רבי אליעזר או חילוף - אם ק"ו אתה בא לדרוש יכול אני להחליפו בענין אחר ולומר דבר שאינו ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו:

28 ויוכשר פסח בי"ד שלא לשמו - ובדין הזה אתה יכול להכשיר פסח בזמנו שלא לשמו:

29 וכן אתה אומר - בתמיה התדרוש ק"ו ויתכשרו:

30 מה לי הוכשרו אחרים כו' - ק"ו שדרשת יש עליו תשובה:

31 מה לי הוכשרו אחרים כו' יוכשרו אחרים כו' - בתמיה ומהכא דייק רבי יוחנן למילתיה ואמר דכי היכי דפסיל רבי אליעזר באחרים לשם פסח פסיל באחרים לשם חטאת דהא טעמו דרבי אליעזר משום דהוא פסול לשם אחרים וה"נ בחטאת איתא ורבה דייק מסיפא שחזר רבי אליעזר מדין זה ודנו בדין אחר ומודה דאחרים לשם חטאת כשרים:

32 א"כ - אם אתה פוסל אחרים לשמו בזמנו הורעת פסח ונתת כח בשלמים שכל השנה שהיא זמן שלמים פסח הנשחט לשמו כשר והיום שהוא זמן פסח כל שלמים הנשחטין לשמו פסולין נמצאת מחשבת שלו גדול כח בשלמים מפסח וקרא אשכחן דאחמור בפסח מבשלמים דכתיב ביה הוא ובכל הזבחים הכשיר שלא לשמן:

33 אמר לו רבי יהושע מצינו מותר חטאת בא עולה - כדתניא בתמורה דף כג: זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל דבר שבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהן עולה לקיץ המזבח והיכי דמי מותר חטאת כגון הפריש מעות לחטאתו וניתותרו אי נמי מפריש שתי חטאות לאחריות דקי"ל בתמורה דף כד. מתכפר באחת מהן והשניה תרעה:

34 ומה חטאת שמותרה כו' - ואם ק"ו כזה אתה דורש יש לך לפסול עולה לשם חטאת ומהכא דייק רבה מילתיה לעיל מדלא אהדר ליה רבי אליעזר אנא נמי פסילנא בנשחטין לשם חטאת:

35 שכן כשרה לשמה כל השנה - לפיכך עולה הנשחטת לשם חטאת כשרה:

36 ולא יחללו את קדשי - אין כאן חילול כשירימו אותם לשם גבוה מהם:

37 בעתידין לתרום - דהיינו טבל דכתיב ירימו דבר העתיד ומסיים בהא בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין גמר חילול מתרומה דכתיב בה ומתו בו כי יחללוהו:

38 א"כ - דלכר"ש אחי עזריה לחודיה אתא לכתוב ולא יחללו אשר הורמו מ"ש לשון עתיד דנקט ש"מ למידרש ביה נמי הא:

39 בעי רבי זירא - לשום גבוה מהן כשרים דקתני כשרין ואין מרצין קאמר כת"ק ולא פליג אלא בנמוך דקאמר פסולים לגמרי:

40 ובתרתי פליגי - לשם גבוה מכשיר לגמרי ובנמוך פסיל לגמרי ואילו רבנן בתרוייהו מכשירים ואין מרצין קאמרי:

41 ת"ש - מדקא מפרש מילתיה ונקיט בכור ומעשר דלא לרצויי אתו ש"מ כשרין ואינן מרצין קאמר:

42 ומדסיפא - הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרים ואין מרצין רישא קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים נמי כשרין ואין מרצין קאמר:

43 הא כדאיתא כו' - כשרין דקתני גבי בכור כשרין למילתייהו קאמר וכשרים נמי דקתני גבי קדשי קדשים למילתייהו קאמר ואפי' לרצות לשם חובה:

44 אלא מאי קמשמע לן - האי דנקט הבכור והמעשר אי לאו לגלויי עלה דרישא נקט לה ולמימר דכשרין ואין מרצין קאמר:

45 גבוה ונמוך קמשמע לן - בתמיה וכי אתא לפרושי לן היכי דמי נמוך לשם גבוה:

46 תנינא - ברישא דמילתא:

47 הא נמי תנינא - לקמן בפרק כל התדיר זבחים דף פט. דבכור נמוך משלמים:

48 שלמים קודמין את הבכור - אם שניהם עומדים לישחט בעזרה ולהקריב:

49 שהן טעונים מתן ארבע - שתי מתנות שהן ארבע ובכור במתנה אחת כדתנן באיזהו מקומן לקמן זבחים נו: סמיכה ונסכים ליתנהו בבכור כדילפינן במנחות בפרק שתי מדות מנחות דף צ::

50 הא עיקר - שנשנית תחילה לצורך לאשמועינן גבי פסול שלא לשמו דאיכא בקדשים קלים גבוה ונמוך:

51 ההיא - דכל התדיר אגררא נסבה ששנה שם את הקודמים זה לזה ונקט נמי האי בהדייהו אע"ג דכבר תנייה הכא:

52 מתני' רבי יהושע מכשיר - דפסח בשאר ימות השנה חשיב ליה:

53 בן בתירא פוסל - בגמרא מפרש להו:

54 שבעים ושנים זקן - בגמרא מפרש אמאי לא תנא זקנים:

55 כל הזבחים הנאכלין - אבל עולה לא:

56 לא הוסיף בן עזאי - על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח ומחטאת אלא העולה:

57 גמ' מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית לשמו - והוה ליה זמנו לפיכך פסול שלא לשמו כדאמר פסח בזמנו שלא לשמו פסול:

58 ומאי כאילו - נשחט בין הערבים והאמרת דכולא יומא בין הערבים קרי ליה מדקמכשרת ליה שחרית וקרא כתיב בין הערבים אלמא סבירא ליה בין ערב של אמש לערב של אחריו כדמפרשינן ליה לקמיה דהיינו משעלה השחר שפסק ליל של אמש עד שתשקע החמה ומאי כאילו הא הוא גופיה בין הערבים:

59 ליפלגו בלשמו - ולימא פסח ששחטו בי"ד שחרית ר' יהושע פוסל ובן בתירא מכשיר:

60 אבל בשלא לשמו מודה רבי יהושע - דאע"ג דשחרית לאו זימניה הוא פסול הואיל ומקצתו של יום ראוי לשמו קמ"ל:

61 והא כתיב בין הערבים - לרבי אושעיא פריך היכי מצי למימר פסח זמנו שחרית:

62 בין שני ערבים - מעלות השחר עד שקיעת החמה דהיינו בין סוף ערב דאתמול ותחילת ערב דאורתא:

63 ואימא חד בבקר - את הראשון לא ישהא יותר מחצות והשני כל היום זמנו רצה שחרית רצה ערבית כדכתיב בין הערבים דמפרשת ליה כל יומא:

64 ולא שנים בבקר - הלכך על כרחך צריך להשהות השני עד הערב:

65 מדתה - חצי לוג לכל נר ונר כך שיערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה ובתמוז ובניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן:

66 אין לך עבודה - מעבודות שהן אמורות ביום כגון עבודות הדם וקמצו וקטרת שכשרין מהדלקת נרות ואילך שזו מאוחרת לכולן: