רש"י על זבחים ק״י ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים ק״י ב:ד׳
4 רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי הֶחָג בֶּחָג בַּחוּץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מְנַחֵם יוֹדְפָאָה: רַבִּי אֶלְעָזָר – בְּשִׁטַּת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּאוֹרָיְיתָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וּנְסָכֶיהָ״ – בִּשְׁנֵי נִיסּוּכִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד נִיסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִיסּוּךְ הַיַּיִן.
פירוש רש"י על זבחים ק״י ב:ד׳
4 דתנן כו' - במסכת יומא בהוציאו לו יומא דף ס.:
5 יודפאה - דמן יודפת:
6 ניסוך המים דאורייתא - הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה: