רש"י על זבחים י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים י׳
1 הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּלְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲסוּרָה; מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, וְיָלְפִינַן חוּץ מִבִּפְנִים.
2 רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מוּתֶּרֶת; אֵין מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, וְלָא יָלְפִינַן חוּץ מִפְּנִים.
3 וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא – בְּהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אֲבָל פְּנִים מִפְּנִים אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן;
4 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ; צְרִיכִי.
5 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מֵתִיב רַב יִרְמְיָה לְסַיּוֹעֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי אִילָא לְסַיּוֹעֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ.
6 רַב יִרְמְיָה לְסַיּוֹעֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט חוּץ לִזְמַנּוֹ״ שֶׁהוּא כָּשֵׁר, שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ – פָּסוּל; מָקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ״ – פָּסוּל, שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא פָּסוּל?!
7 מַתְקֵיף לַהּ רָבָא בַּר אֲהִילַאי: מָה לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, שֶׁכֵּן כָּרֵת!
8 אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר אֲהִילַאי, הָכִי קָאָמַר: וּמָה מָקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט חוּץ לִמְקוֹמוֹ״ שֶׁהוּא כָּשֵׁר, שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל; מָקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ״ שֶׁהוּא פָּסוּל, שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא פָּסוּל?!
9 מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מַה לְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – שֶׁכֵּן נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים; תֹּאמַר בְּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּפֶסַח וְחַטָּאת?!
10 אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: וּמָה בְּמָקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לְשֵׁם פְּלוֹנִי״ שֶׁהוּא כָּשֵׁר, לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ לְשֵׁם פְּלוֹנִי – פָּסוּל; מָקוֹם שֶׁאִם אָמַר ״הֲרֵינִי שׁוֹחֵט שֶׁלֹּא לִשְׁמָן״ שֶׁהוּא פָּסוּל, שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא פָּסוּל?!
11 רַבִּי אִילָא לְסַיּוֹעֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ: לֹא תֹּאמַר בִּזְרִיקָה, וְתֵיתֵי מִקַּל וָחוֹמֶר מִבֵּינַיָּיא מִשְּׁחִיטָה וְקַבָּלָה! לְמַאי הִלְכְתָא כְּתַב רַחֲמָנָא? לוֹמַר דְּאֵין מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה.
12 מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וְדִלְמָא דִּמְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה!
13 אִם כֵּן, לִשְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ, וְתֵיתֵי מִקַּל וָחוֹמֶר דְּרַב אָשֵׁי.
14 וְאִידָּךְ פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְהָנָךְ – שֶׁכֵּן טְעוּנוֹת צָפוֹן, וְיֶשְׁנָן בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת!
15 וְאִידַּךְ – הַשְׁתָּא מִיהָא בִּשְׁלָמִים קַיָּימִין.
16 אִיתְּמַר: שְׁחָטָהּ לִשְׁמָהּ, לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – רַב נַחְמָן אָמַר: פְּסוּלָה, רַבָּה אָמַר: כְּשֵׁרָה. וַהֲדַר בֵּיהּ רַבָּה לְגַבֵּי רַב נַחְמָן, מִקַּל וָחוֹמֶר דְּרַב אָשֵׁי.
17 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף אֶת הָאָשָׁם. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא, וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא; מָה חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה, אַף אָשָׁם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – פָּסוּל.
18 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת – שֶׁכֵּן דָּמָהּ לְמַעְלָה!
19 אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: פֶּסַח יוֹכִיחַ – שֶׁדָּמוֹ לְמַטָּה, וּשְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל.
20 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מָה לְפֶסַח – שֶׁכֵּן זְמַנּוֹ קָבוּעַ!
21 אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַטָּאת תּוֹכִיחַ.
22 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
23 חוֹזְרַנִי חֲלִילָה.
24 חָזַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְדָנוֹ דִּין אַחֵר: חַטָּאת נֶאֱמַר בָּהּ ״הִיא״ בִּשְׁחִיטָה – הִיא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁירָה, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה; וּפֶסַח נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ בִּזְבִיחָה – הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל;
25 אַף אָשָׁם נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ – הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל.
26 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: חַטָּאת נֶאֱמַר בָּהּ ״הִיא״ בִּשְׁחִיטָה – הִיא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. פֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ בִּזְבִיחָה – הוּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אֲבָל אָשָׁם, לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ – אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרִין – כָּשֵׁר!
27 אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״ – מָה חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל, אַף אָשָׁם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל.
28 אָמַר מָר: אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: חוֹזְרַנִי חֲלִילָה. וּלְמִיהְדַּר דִּינָא, וְלַיְיתֵי בְּ״מָה הַצַּד״!
29 מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד כָּרֵת.
30 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת – שֶׁכֵּן דָּמָהּ לְמַעְלָה! וְלֵימָא לֵיהּ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת – שֶׁכֵּן נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים!
31 בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת קָאָמְרִינַן.
32 שֶׁאִם נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים – פְּסוּלָה!
33 אִית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר ״אַף הָאָשָׁם״.
34 שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת!
35 מֵחַטָּאת דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל.
36 שֶׁכֵּן טְעוּנָה אַרְבַּע מַתָּנוֹת!
37 כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: כׇּל הַדָּמִים טְעוּנָה טְעוּנִין אַרְבַּע מַתָּנוֹת.
38 שֶׁכֵּן טְעוּנָה עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת!
39 וְלִיטַעְמָיךְ, הָאִיכָּא אֶצְבַּע! הָאִיכָּא קֶרֶן! הָאִיכָּא חוּדָּהּ! אֶלָּא חַד מִתְּרֵי תְּלָת טַעְמֵי נָקֵט.
40 אָמַר מָר, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ. לֵימָא לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אָשָׁם נָמֵי דָּמוֹ לְמַעְלָה!
41 אָמַר אַבָּיֵי: אָשָׁם דָּמוֹ לְמַעְלָה לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, קַל וְחוֹמֶר מֵעוֹלָה; וּמָה עוֹלָה שֶׁהִיא כָּלִיל – דָּמָהּ לְמַטָּה, אָשָׁם שֶׁאֵינוֹ כָּלִיל – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
42 מָה לְעוֹלָה, שֶׁכֵּן אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת!
43 חַטַּאת הָעוֹף תּוֹכִיחַ.
44 מָה לְחַטַּאת הָעוֹף, שֶׁכֵּן אֵינָהּ מִין זֶבַח!
45 עוֹלָה תּוֹכִיחַ. לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁהֵן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְדָמָן לְמַטָּה; אַף אֲנִי אָבִיא אָשָׁם – שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וְדָמוֹ לְמַטָּה.
46 אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי: וְלִפְרוֹךְ, מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן קִצְבָה; תֹּאמַר בְּאָשָׁם – שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה?!
47 אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר קְרָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ דָּמָהּ לְמַעְלָה, וְאֵין דָּמוֹ שֶׁל אַחֵר לְמַעְלָה.
48 אִי הָכִי, חַטָּאת נָמֵי נֵימָא: אוֹתָהּ – לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה; הָא שְׁאָר זְבָחִים – בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִין!
49 הָהוּא ״אוֹתָהּ״ לָאו דַּוְקָא, דְּהָא שַׁיַּיר פֶּסַח.
50 הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא, דְּהָא שַׁיַּיר עוֹלַת הָעוֹף!
51 בִּזְבִיחָה מִיהָא לָא שַׁיַּיר מִידֵּי.
52 וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא מַנִּי – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: הַאי מָקוֹם לְחוֹד, וְהַאי מָקוֹם לְחוֹד.
53 דְּתַנְיָא: דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה, וְהָעֶלְיוֹנִים מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַעְלָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִין – בְּעוֹלַת הָעוֹף; אֲבָל בְּחַטַּאת בְּהֵמָה – הִיא עַצְמָהּ אֵין נַעֲשֶׂה אֶלָּא עַל גּוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן.
54 תְּנַן הָתָם, שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כׇּל דָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לַהֵיכָל לְכַפֵּר – פְּסוּלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חַטָּאת בִּלְבַד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם״.
55 בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – כִּדְקָאָמַר טַעְמָא, אֶלָּא רַבָּנַן מַאי טַעְמָא?
56 אָמַר רָבָא: אָשָׁם נִכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים פָּסוּל – לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, קַל וָחוֹמֶר מֵעוֹלָה; מָה
פירוש רש"י על זבחים י׳
1 השוחט את הבהמה - של חולין לעבודת כוכבים אסורה בהנאה כדין זבחי מתים וזבחי מתים ילפינן ע"ז דף כט: שם שם מעגלה ערופה:
2 לזרוק דמה לעבודת כוכבים - ועבודת השחיטה לא נעשית לשם עבודת כוכבים אלא בשעת שחיטה חישב לעבוד הזריקה לשם עבודת כוכבים ולא זרק:
3 מחשבין מעבודה לעבודה - מחשבה היא לענין זבחי מתים ליאסר בהנאה:
4 דילפינן - עבודת כוכבים שהיא חוץ ממחשבת פיגול שהוא פנים:
5 מותרת - לאכילה:
6 אין מחשבין מעבודה לעבודה - ואינה אסורה אלא אם כן שחט לעבודת כוכבים שבשחיטתה עבד עבודת כוכבים או זרק לעבודת כוכבים:
7 פנים מפנים - מחשבת שלא לשמו מפיגול:
8 הריני שוחט חוץ לזמנו - ולא חישב על מנת לאכול ולא על מנת לזרוק או להקטיר אלא על השחיטה חישב סתם חוץ לזמנה כשר דלאו מחשבה היא דאין זמן אלא באכילת אדם ומזבח דזהו פיגול:
9 שכן כרת - האוכל פיגול אפי' לאלתר חייב כרת הואיל וחמור מהניא ביה מעבודה לעבודה:
10 הריני שוחטו חוץ למקומו - שלא חישב לא על אכילה ולא על זריקה אלא אמר הריני שוחט חוץ למקומו כשר דהא חזינן דבמקומו הוא שוחטו ועוד דבאכילת אדם או מזבח תלה רחמנא לחוץ למקומו וחוץ לזמנו דכתיב ואם האכל יאכל וגו' וילפינן חוץ למקומו וחוץ לזמנו מהאי קרא לקמן זבחים דף יג.:
11 על מנת לזרוק דמו חוץ למקומו כו' פסול - בפרק שני והשתא ליכא למפרך שכן כרת שאין חייבין כרת על אכילתן כדתניא לקמן בפרק שני דף כח.:
12 שחט לשם פלוני כשר - דאין שינוי בעלים חל על השחיטה דלא שייך שם בעלים אלא על הכפרה והיינו דאמרן לעיל זבחים דף ד. דשינוי בעלים אינו בד' עבודות:
13 לא תאמר בזריקה - מחשבין שלא לשמו דרבינן ליה לעיל בכולהו עבודות:
14 משחיטה וקבלה - ומה שחיטה שכשרה בזר פסולה בשלא לשמה זריקה לא כל שכן כי פרכת מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח קבלה תוכיח:
15 דאין מחשבין מעבודה לעבודה - אלא בשעת זריקה גופה בעי מיחשב:
16 ודלמא - להכי כתביה לאשמועינן רבותא דמחשבין מעבודה לעבודה שלא בשעת זריקה גופה בעי מחשב דאפי' לא חישב על הזריקה בשעתה אלא בשעת שחיטה הויא מחשבה:
17 אם כן - דמחשבין אתא לאשמועינן לשתוק קרא מיניה ותיתי דמחשבין מקל וחומר דרב אשי כדאמרן ומה אם במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני כו':
18 ואידך - רבי יוחנן פריך הכי דלא נפקא לן זריקה מקל וחומר דקבלה ושחיטה:
19 מה להנך כו' - הלכך לאו קרא יתירא הוא דניליף מיניה דאין מחשבין:
20 השתא מיהת בשלמים קיימינן - דבשלמים כתיבא מחשבה שלא לשמו הלכך מצי למילף זריקה משחיטה וקבלה וליכא למיפרך צפון דשלמים לא בעי צפון וליתנהו פנימיות:
21 שכן דמה למעלה - מחוט הסיקרא דתנן במס' מדות פ"ג מ"א חוט הסיקרא חוגרת באמצע להבדיל בין דמים עליונים לדמים התחתונים ויליף לקמן זבחים דף נג. מן והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל וחטאת בהמה נעשית למעלה דכתיב בה ויקרא ד על קרנות וכן עולת העוף כדלקמן זבחים דף סד: ושאר זבחים שלא פירש בהן נעשין למטה דכתיב בהו מזבח ולא כתיב בהו קרנות וכוליה מזבח ליכא למימר דהוה מקומן שהרי תורה נתנה מחיצה:
22 חוזרני חלילה - ולא יקום הדין ולקמן פריך וניהדר דינא וניתי במה הצד:
23 נאמר בה היא בשחיטה - שעיר נשיא:
24 הרי הוא אומר כו' - ואין משיבין על ההיקש ולקמן בסוף שמעתא מפרש טעמייהו דרבנן דסמכי אהיקשא אחרינא והך היקשא דרשינן למילתא אחריתי:
25 תיתי במה הצד - דפסח וחטאת נאכלין ליום ולילה אף אני אביא אשם:
26 צד כרת - חטאת באה על שגגת כרת ופסח חייבים עליו כרת טהור שלא היה בדרך רחוקה:
27 שכן נכנס דמה לפני ולפנים - כגון ביום הכפורים:
28 בחטאות החיצונות קאמרינן - במתני' דפסולה ואע"ג דלא עיילי לפנים ומינייהו יליף ר' אליעזר:
29 שאם נכנס דמה לפנים פסול - פירכא היא וה"ק ולימא ליה מה לחטאת החיצונה שכן אם נכנס דמה לפנים פסולה דכתיב ויקרא ו׳:כ״ג וכל חטאת אשר יובא מדמה כו' תאמר באשם דלא מיפסיל בהכי:
30 אית ליה לרבי אליעזר אף באשם - שנכנס דמו לפנים פסול לקמן בשמעתין:
31 ולימא ליה ר' יהושע מה לחטאה שכן מכפרת על חייבי כריתות:
32 מחטאת דשמיעת קול - יליף רבי אליעזר דאינה באה על כרת:
33 ולימא ליה שכן טעונה ארבע מתנות - תאמר באשם שאינו טעון אלא שני מתנות שהן ד':
34 כר' ישמעאל כו' - באיזהו מקומן לקמן זבחים נג: נאמר כאן סביב בעולה ואשם ונאמר להלן סביב בחטאת המילואים מה להלן פיסוק ארבע מתנות דהא ד' מתנות כתיבי בה ואי אפשר לשתי קרנות בבת אחת אף כאן פיסוק ד' מתנות באותה מתנה שנותן לקרן שהוא כשתים צריך לפסוק לצפונה של קרן ולמזרחה של קרן:
35 ולימא ליה שכן טעונין ד' מתנות על ד' קרנות - מה שאין כן באשם דר' ישמעאל גופיה לא בעי בשאר זבחים אלא ד' מתנות בשתי קרנות דקתני בדר' ישמעאל אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות אף כאן כו' אמרת עולה טעונה יסוד וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד:
36 וליטעמיך - טובא הוה ליה לרבי יהושע למיפרך דהא איכא קרן ואצבע וחודה שחטאת טעונה ליתן מתנותיה באצבע כנגד חודה של קרן אבן של אמה על אמה ברום אמה בד' מקצעות המזבח מה שאין כן בשאר הדמים דאפילו עולת העוף שהיא למעלה מחוט הסיקרא כדלקמן אינה צריכה להגביה כ"כ ולתת על הקרן ממש אלא שתהא למעלה מן החוט כל שהוא כדתניא לקמן זבחים דף נג. עשאה למטה מרגליו אפי' אמה כשרה ואין שום זבח טעון מתנות אצבע אלא זורק מן הכלי אל קיר המזבח למקצעותיו השנים והדם מתפשט לצפון ולמערב ואין מתנתו כנגד חודה במשך מלמעלה למטה כחטאת שצריכה כנגד חודה לקמן באיזהו מקומן זבחים דף נג.:
37 ולימא ליה רבי אליעזר אשם נמי דמו למעלה - דהא רבי אליעזר מקיש אשם לחטאת:
38 חטאת העוף - דמה למטה לקמן בפרק קדשי קדשים זבחים דף סג.:
39 אינה מין זבח - אלא מין מליקה:
40 אין להן קצבה - לדמיהן ואשם יש לו קצבה לדמיו בכסף שקלים:
41 המחטא אותה - הזורק דמה ובחטאת כתיב ומיעט אותה בחטאת למעוטי שאר קדשים ממקום מתן דמו של חטאת:
42 אי הכי - בשחיטת חטאת נמי כתיב אותה לחטאת ומיעוטא הוא ולידרשא ר' אליעזר למעוטי אשם מפסול שלא לשמו:
43 שייר עולת העוף - שהיא למעלה דילפינן לקמן זבחים דף סה. מומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח:
44 בזביחה לא שייר מידי - אדבר שהוא זבח לא שייר כלום שכל הזבחים נמעטו שלא יהא דמו למעלה ועולת העוף לאו שיורא הוא דאינו זבח כמותו:
45 הא מני - דלא חשיב עולת העוף שיור רבי אלעזר בר' שמעון היא:
46 דאמר האי מקום - דחטאת בהמה לחוד ודעולת העוף לחוד אע"פ ששניהם למעלה אין מקומן שוה הלכך במיעוטא דגבי זריקת חטאת ליכא שיור:
47 במה דברים אמורים - דעליונים לא קביע להו מקום אלא שיהא מן החוט ולמעלה:
48 בעולת העוף אבל חטאת בהמה אינה נעשית אלא בגופה של קרן - האבן של אמה על אמה שבראש מזבח שכל למטה מן הקרנות פסולה ואף על פי שהיא למעלה מן החוט ארבע אמות:
49 כל דמים - החיצונים שנכנסו להיכל לכפר פסולין ואף על גב דלא כתיב אלא וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' מרבה רבי עקיבא קדשי קדשים וקדשים קלים מריבויא דכל וכל לקמן בכל הזבחים שנתערבו זבחים דף פב.:
50 אלא לרבנן מאי טעמייהו - הא ודאי איתקש אשם לחטאת: