רש"י על זבחים ק״ב

1 ואין זר רואה את הנגעים - דכתיב ויקרא י״ג:ב׳ והובא אל אהרן וגו':

2 ואין קרוב רואה את הנגעים - כדתניא בסנהדרין דף לד: כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים:

3 היתה אלישבע יתירה - ביום שהוקם המשכן קאי בסדר עולם:

4 בנה סגן - אלעזר:

5 בן בנה - פנחס משוח מלחמה כדאשכחן במדין אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא והוא המדבר אל העם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם:

6 אחיה - נחשון:

7 כתנאי - אם משה כהן היה:

8 נאמר בו רושם - סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון שמואל א כ׳:ל׳ ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא איוב ל״ב:ב׳ לא רבים יחכמו שם ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים בראשית ל׳:ב׳ לשון נזיפה הוא:

9 הלא אהרן אחיך - שהיה ראוי להיות לוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ומשם זכה לכהונה:

10 לא נתכהן משה - ולא פסקו לו כהונה מעולם:

11 ויש אומרים - לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים:

12 בניו יקראו על שבט הלוי - אבל הוא כהן:

13 וכי תימא לדורות הוא דכתיב - לאחר זמן נכתב כשהיו מייחסים את הכהונה ואת הלויה ולהכי נקט בניו יקראו דלא הוה ליה למימר משה יקרא על שבט הלוי שהרי לא קיים ואין לו לומר אלא על המתייחסים:

14 סטרו - הכהו על לחיו:

15 הסביר לו פנים - והיינו ונצבת לקראתו לפי גדולתו הכון לקראתו:

16 העיז בו פניך - היינו ונצבת לקראתו למלחמה ולדבר עזות:

17 ואילו לדידיה לא קאמר ליה - וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו' ואע"ג דמסקנא הכי הוה דכתיב שמות י״ב:ל״א ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו וגו':

18 וירץ לפני אחאב - אחאב רוכב והוא רץ לפניו שהיה אחאב יחידי ולאו אורח ארעא:

19 מי אנכי - דוד אמרה:

20 שאני שאול דאפי' בגויה לא קמא - ומיהו הלום מלכות עולמית הוא וכשפסקו לו לשאול מלכות עולמית פסקו לו אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו:

21 כדרבי אלעזר - דאמר אם הגיס כו' ויגבהו ואם אסורים בזקים גבהות לבם גורם להם להיות אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני:

22 כל זכר - קמא במנחה כתיב בצו את אהרן:

23 אם לאכילה - להתירו לאכול מחלק חביריו אם יזמנוהו עמהם אבל הוא לא יחלוק:

24 לחלוקה - ליטול חלק כאחד הכשרים:

25 כל זכר - תניינא בחטאת כתיב והשלישי באשם וברייתות הללו בת"כ במדרש המקראות:

26 כלפי לייא - בעל מום עובר משמע להתירו טפי מבעל מום קבוע:

27 לא תיפוך - ואיצטריך קרא למידרשיה הכי מהו דתימא קרא קמא קבוע הוא דאכשר דרחמנא חס עליה משום דלית ליה היתירא למחר וליומא אחרינא אבל עובר דאית ליה היתירא למחרת:

28 אימא כי טמא כו':

29 הרי טמא בקרבנות ציבור - אמרן לעיל בריש פירקין זבחים דף צט: דאין חולק:

30 קטן אינו חולק - דכתיב איש כאחיו ודרשינן ליה במנחות דף עג. ובקדושין דף נג. איש חולק אפילו בעל מום ואין קטן חולק אפילו תם:

31 הא לא קתני - הא ראוי לאכילה חולק דדייקת לא קתני דתיקשי לך קטן לא תדוק מיניה הכי דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דכל שאינו ראוי אינו חולק ולאו דיוקא תני:

32 כדאמרינן מעיקרא - ראוי לעבודה:

33 הא לא קתני - הא ראוי לעבודה חולק דקא דייקת וקשיא לך עלה טמא בקרבנות ציבור לא קתני לה מתניתין ואת לא תיתי מדיוקא דלאשמועינן היא גופה אתאי מתני' ולאו לדיוקא דילה:

34 דאפילו הקטר חלבים נמי בעי - שיהא ראוי להקטיר ות"ק סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ויקרא ז׳:י״ד ולא כתיב מקטיר חלבים והכא דכתיב את החלב לא לראוי אתא אלא למודה בעבודות כדדריש ליה בשחיטת חולין דף קלב: רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אינו חולק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים אין לי אלא זריקה מנין לרבות הקטר חלבים ת"ל ואת החלב מנין לרבות שאר כל עבודות ת"ל מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אינו חולק בכהונה:

35 בעי רב אשי - אליבא דאבא שאול:

36 דנתה - יכול אתה לדון:

37 בא טבול יום ואמר - לחבירו טהור של בית אב שלו:

38 תן לי - בחלק מן המנחה של ישראל ואוכל לערב:

39 א"ל - טהור לטבול יום כלומר כן יש לו להשיבו:

40 ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך - דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו בפרק הגוזל בב"ק דף קט: מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ומנין שעבודתה ועורה שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו:

41 דחיתיך מחטאת ישראל - דטבול יום אינו חולק בה דכתיב ויקרא ו׳:י״ט הכהן המחטא אותה יאכלנה ואוקימנא לעיל זבחים דף צט. יחלקנה:

42 מקום שהורע כחך במנחתך - שאם התנדבת מנחה והקרבת אפילו אתה טהור אי אתה אוכלה כדכתיב כל מנחת כהן כליל וגו' ויקרא ו׳:ט״ז:

43 אינו דין שאדיחך - כל זמן שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב ממנחת ישראל:

44 כך יפה כחך - בחטאתך:

45 שכשם שהורע כחי - במנחתי כך הורע כחך במנחתך:

46 לכהן המקריב אותה לו תהיה - במנחה כתיב:

47 ומה במקום כו' - טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא יחלוק עמו:

48 תן לי מחזה ושוק - חלק כמוך ואוכל לערב:

49 שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי - אף כשאני טהור שאיני רשאי להאכילה להם:

50 יצא טבול יום - בפחי נפש:

51 קוליו וחומריו - שהיה דורש להנאתו ואומר למה דחיתני כו':

52 אונן מימינו כו' - שאף הם נדחים מן המקראות הללו שאינן ראויין לעבודה:

53 פריך רב אחאי ולימא - וליתני ר' אלעזר בר' שמעון בהאי דינא:

54 תן לי מבכור ואוכל - לערב אמר לו טהור מה אם במקום כו':

55 את דמם תזרוק - בבכור כתיב בא זרוק ואכול ואע"ג דאין בכור נאכל במחלוקת שאינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה כתרומה וכפדיון הבכור מיהו תיפוק לן מינה דלא יתנו בכור אלא למי שראוי לעבודה באותה שעה:

56 והיכי עביד הכי - רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר האי דינא בבית הכסא:

57 לאונסו - שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו ודוגמתו שמעתי בקדושין דף לג.: