רש"י על זכריה י״א:ט״ז

1 הַנִּכְחָדוֹת. הָאוֹבְדוֹת לֹא יִפְקֹד הָרוֹעֶה לְבַקְּשָׁם:

2 הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״דְּאִטַּלְטְלוּ לָא יִתְבַּע״. הַנַּעַר – הַשּׁוֹטוֹת שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לָבוֹא אֶל הַדִּיר:

3 הַנִּצָּבָה. שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ קְצָת לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ, וּצְרִיכָה סִיּוּעַ לְנַהֲלָהּ לְאַט. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ וְנִצָּבָה לְשׁוֹן ״לַצְבּוֹת בֶּטֶן״ במדבר ה:כב:

4 לֹא יְכַלְכֵּל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא יְסוֹבַר״, וְדֶרֶךְ הָרוֹעֶה בְּחֵיקוֹ יִשָּׂא יְשַׁעְיָהוּ מ:יא:

5 וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל. אֶת הָעֲשִׁירִים יִגְמֹר מָמוֹנָן:

6 וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק. עַד כָּלָה. וְדֻגְמַת זוֹ אָמַר דָּנִיֵּאל דניאל ז:ז: ״אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה״: