רש"י על יבמות ע״ד א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יבמות ע״ד א:ט״ו
15 דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רַבִּי סִימַאי: מִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁמּוּתָּר לְסוּכוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת״. לְמֵת הוּא דְּלֹא נָתַתִּי, הָא לְחַי דֻּומְיָא דְמֵת — נָתַתִּי. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.
פירוש רש"י על יבמות ע״ד א:ט״ו
15 שמותר לסוכו - ואע"ג דקיימא לן שבת דף פו. דסיכה כשתיה והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה:
16 לא נתתי ממנו למת - לעיל מיניה כתיב לא בערתי ממנו בטמא וכתיב בתריה ולא נתתי ממנו למת כלומר מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זו נתינה משכחת במת הוי אומר זו סיכה וקדייקינן דכוותיה בחי שרי: