רש"י על תמורה י״א ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תמורה י״א ע״ב:י״א רש"י על תמורה י״א ע״ב:י״ג »

1 שורשי הים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

שורש מקדיש אחד מאבריו הקדיש אבר אחד מאבריו לדמיו כו'. וכתב מרן בכ"מ שדברי רבינו תמוהים דהאי בעייא אינה אלא לר"י דאמר פשטה קדושה בכולה וכיון שרבינו פסק דלא כר"י בפט"ו מה' מע"הק נמצא מזכי שטרא לבי תרי ותירץ דרבינו ס"ל דהאי בעייא דרבא לכ"ע בעי לה דאע"ג דלר"מ ור"י לא פשטה קדושה בכולה היינו דוקא בקדושת הגוף דאינו ראוי ליקרא עולה כו' אבל בקדושת דמים כו' יע"ש. ולפי דבריו עכ"ל דבעייא דרבא היא אי אמרינן מיגו דנחתא קדושת דמים אחד אבר נחית אכולה קדושת דמים ובתר הכי אמרי' מיגו דחייל אכולה קדושת דמים חייל אקדושת הגוף דאיפכא ליכא למימר מיגו דנחתא אחד אבר קדושת דמים חייל אאותו אבר קדושת הגוף דא"כ לר"מ ור"י תו ליכא למימר מיגו דנחתא קדושת הגוף אחד אבר נחתא נמי אכולה דבקדושת הגוף ס"ל לר"מ ור"י דלא אמרי' פשטא קדושה בכולה ולפ"ז כי אמרי' בבעיא דרבא חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרי' הכונה לומר דמיגו קמא דהיינו מיגו דחייל קדוש' דמים אחד אבר חייל אכולה אמרינן אבל מיגו דקדו' הגוף לא אמרי' משום דהוי תרי מיגו ונמצא דלכל הצדדי' ס"ל לרבא דחייל אכולה קדושת דמים וכן נראה מפי' רש"י בפ"ק דתמורה שפי' שם דמיגו קמא היינו קדושת דמים אכולה. והנה הלח"מ תמה על פי' זה דא"כ בפ"ק דערכין כשהקשו חד אבר נמי אבעויי מבעייא ליה לרבא טפי הו"ל לאקשויי דהא פשיטא ליה דמיגו דקדושת דמים אמרי' וחייל קדושת דמים אכולה והיכי קתני בבריי' אין להקדש אלא ראשה של פרה בלבד ומתוך כך כתב דלפום סוגיין דערכין עכ"ל דמיגו קמא היינו מיגו דקדוש' הגוף אאותו אבר ובתר הכי אמרינן מיגו דחייל קדושת הגוף אאותו אבר חייל אכולה דלפ"ז כי הדר אמרי' חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן היינו מיגו קמא דחייל קדושת הגוף אאותו אבר אמרי' דמסתבר טפי אבל מיגו דקדושת דמים אכול' גופה לא אמרי' משו' דהוי ב' מיגו ואף שמדברי רש"י פ"ק דתמור' ל"מ הכי יש ליישב לשונו בדוחק מכח הסוגיא דערכין ומ"ג שרש"י פ"ק דערכין פי' כן עכ"ל עיין בדבריו מה שהאריך יע"ש ואולם לפי תירוץ מרן כ"מ עכ"ל דס"ל דמ"ש תחיל' דמיגו קמא היינו מגו דקדוש' דמים אכולה גופה וכיון שכן ק' קושית הלח"מ אמאי לא פריך ליה בפשיטות לרבא דבקדוש' דמים פשיטא ליה לכל הצדדים דפשטה קדושה בכולה ותו קשה טובא דלפ"ז איך כתב רבי' וכיצד עושין מוכרין אותה כו' ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר ואמאי הא לכל הצדדים מיגו קמא היינו מגו דקדושת דמים אכולה בהמה ונמצא דכל דמיה קדש. ומפי מורי הרב המובהק יצחק נוניס נר"ו שמעתי ישוב לדברי מרן כ"מ ז"ל ודברי רש"י ז"ל בפ"ק דתמורה דאף לפי פירוש זה דמיגו קמא היינו מיגו דקדושת דמים אכולה גופה מכל מקום כי הדר אמרינן חד מיגו אמרינן תרי לא אמרינן לאו למימרא דמיגו קמא דהיינו מיגו דקדושת דמים אכולה גופה אמרינן ומגו בתרא דקדושת הגוף לא אמרינן שהרי כיון דבעינן מימר השתא דתרי מיגו לא אמרינן מאי חזית דעבדינן ברישא למיגו דקדושת דמים בכולה אדתפשוט לן דפשטה קדושה בכולה ואדרב' זיל לאידך גיסא ונעביד למיגו קמא אקדושת הגוף אאותו אבר ונימא מגו דחייל קדושת דמים אאותו אבר חייל קדושת הגוף דתו לא מצינן מימר דתיחול אכולה ואפילו קדושת דמים כיון דתרי מגו לא אמרינן דשקולים הם ויבואו שניהם וכיון שכן עכ"ל דבעיא דרבא היא באופן זה דאי אמרינן תרי מיגו פשטה קדוש' בכולה ואי לא אמרי' תרי מיגו תו לא חייל קדושת הגוף אכולה אמנם תו לא חייל לא קדושת דמים בכולה ולא קדושת הגוף אאותו אבר דזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קמדחי לה דאי בעית מימר דתיחול קדושת דמים אכולה גופה משום מגו דקדושת דמים איכא למימר מאי חזית דעבדת למיגו אקדושת דמים נימא מיגו אקדושת הגוף אאותו אבר. ואי בעית למימר דתיחול קדושת הגוף אאותו אבר איכא למימר מאי חזית ונעביד למגו אקדושת דמים אכולה בהמה ונמצא לפי' זה שדברי רש"י בפ"ק דערכין שפירש למגו קמא אקדושת הגוף אאותו אבר ודבריו שבפ"ק דתמורה שפירש למגו קמא אקדושת דמים הם שפה אחת ודברים אחדים ומשום דלא נ"מ מידי לענין דינא לא חש ז"ל לדקדק בלשונו ופי' בערכין באופן זה ובתמורה באופן אחר דלמאי דבעינן למימר דתרי מגו לא אמרינן לא חיילא כלל לא קדושת הגוף אאותו אבר ולא קדושת דמים אכולה מטעמ' דזיל הכא קא מדחי לה כמדובר את"ד נר"ו. ואולם לדידי ק"ל לפ"ז ההיא דמשני תלמו' בפ"ק דערכין הא בתם הא בב"מ ופי' רש"י בתם דאיכא למימר דתיחות ליה קדושת הגוף וברייתא דפשיטא ליה דלא קדשה כולה בב"מ דלא חזו לגופייהו והשתא ק' דלו יהא דליכא קדושת הגוף אכתי נימא מיגו דנחתא קדושת דמים אאותו אבר נחתא נמי אכולה שהרי בתם גופיה משמע דאי לא דמספקא לן דתרי מגו לא אמרינן דזיל הכא קא מדחי לה הו"א דחייל קדושת דמים אכוליה ולפרש"י בפ"ק דערכין דמגו קמא היינו מגו דקדוש' הגוף אאותו אבר איכא למימר שפיר דס"ל לרבא דכי אמרינן מגו דנחתא א' אבר חייל אכולה היינו דוקא אקדושת הגוף דגלי קרא אבל אקדושת דמים דקיל לא. אלא דקמבעיא ליה אי אמרינן מגו דחייל א' אבר קדושת דמים חייל ק"ה ובתר הכי מייתינן קדושת הגוף אכולה משום מיגו אבל מיגו דקדושת דמים אכולה בהמה ברישא ליכא למימר דאקדושת דמים לא אמרינן מגו והיינו דמשני שפיר דבבע"מ כיון דליכא קדושת הגוף ל"א מגו אכולה בהמה כלל אכן לפי דברי מרן כ"מ ולישוב הלז שכתבנו בדעת רש"י קשה ולפי מה שאנו עתידין לכתוב לקמן בהל' ח"י דטעמא דבע"מ משום דהו"ל הקדש גרוע הואיל ועל ידי עבירה הוא בא יתיישב ודוק. ודע שהרב ברכת הזבח בדקס"ג ע"א כתב ליישב קו' מרן הלזו וז"ל ולק"מ דרבינו מפרש דהבעיא היא ג"כ לר"י ומיירי שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו וכמו כן מפרש בעיא דבעוף מהו כמ"ש הכ"מ בפט"ו מה' מע"הק הל' ב' וכ"כ ג"כ בפ"ק דתמורה יע"ש והדברים תמוהי' דאיך אפשר לומר שרבינו מפרש בעיא שהקדיש אבר לדמיו באבר שהנשמה תלויה בו שהרי בפי' כתב רבינו שאם היה אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה הרי בהדיא שהוא מפרש בעיא זו באבר שאין הנשמה תלויה בו וצ"ע ועיין עוד במ"ש הלח"מ בפט"ו מה' מע"הק על מה שתירץ מרן כ"מ שם וכבר עמדנו על דבריו במ"ש התוס' לעיל ד"ה ונפשטו עוד הוקשה לו שם מ"ש רבינו שם האומר לבו או ראשו של זה עולה הואיל ודבר שהנשמה תלוייה בו כו' דבפ"ק דתמורה פליגי רבא ור"ח דר"ח אמר בדבר שעושה אותה טריפה ורבא אמר בדבר שהיא מתה ואמרינן דפליגי אי טריפה חיה ורבא סבר כר"א דניטל הירך וחלל שלה נבילה וכיון שרבינו פסק כר"א בה' שחיטה היל"ל בדבר שעושה אותה טריפה והניחה בצ"ע ויותר הי"ל להקשות מ"ש רבינו בפ"ב מה' ערכין האומר ערך לבי או כבדי עלי נותן ערך כולו וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות נותן ערך כולו עכ"ל ואין ספק דמ"ש וכן כל אבר שאם ינטל היינו אם ניטל רגלו מן הארכובה למעל' כמ"ש בפ"ק דערכין ד"ב זה הכלל כל דבר שהנשמה תלויה בו לאתויי מאי לאתויי מן הארכובה ולמעלה וכיון שרבינו פסק דבדבר שעושה אותה טריפה מקרי דבר שהנשמה תלוי' בו לענין ערכין ה"נ הי"ל לפסוק לענין הקדש כר"ח כי ע"כ נראה דלבו או ראשו שכתב רבינו לאו דוקא וכיון דתלי טעמא הואיל והנשמה תלויה בו ממילא משמע דבר שעושה אותה טריפה דמקרי דבר שהנשמה תלויה בה וסמך אמ"ש בה' ערכין וברור.

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה הקדיש אבר לדמיו. מי אמר לרבי יוסי מדאקדיש חד אבר כו' ומיגו כו'. הנה היפך המיגות מסדר הגמרא ועמש"כ בזה בערכין שם ובמש"כ הלח"מ שם בהלכות ערכין:

2 שורשי הים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

1 הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות קדושת הגוף - לכל הבהמה ותיקרב עולה מי אמר לרבי יוסי מדאקדיש חד אבר לדמיו פשטה קדושה לכולה בהמה לדמיה ומיגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה נחתא לה קדושת הגוף הואיל והיא גופא חזיא לעולה למה לי למוכרה ולהביא בדמיה עולה הלכך בעל כרחיה קדשי קדושת הגוף:

2 תרי מיגו - חד דהוא לא אקדיש אלא אבר ולדמיו ואנן צריכין לומר מגו דחייל אאבר חייל אכולה בהמה לדמיה ומגו דנחית כולה לדמיה נחית נמי כולה לקדושת הגוף:

1 שער המלך על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

המקדיש בהמה תמימה כו' הקדיש אח' מאבריה לדמיו כו' הרי זו ספק כו' ולפיכך תקרב ולא תפדה. ע"כ. מרן בכ"מ ז"ל תמה על רבינו דהאי בעיא דהקדיש אבר לדמיו ליתא אלא לר"י דאמר פשטה קדושה בכולה וכיון שרבינו ז"ל פסק דלא כר"י בפט"ו מה' מעה"ק נמצא מזכה שטרא לבי תרי ותירץ דרבינו ס"ל דהאי בעיא דרבא לכ"ע בעי לה דאע"ג דלר"מ ור"י לא פשטה קדושה בכולה היינו דוקא בקדושת הגוף דאינו ראוי ליקרב עולה כו' אבל בקדושת דמים כו' יע"ש ונראה דלפי דבריו עכ"ל דבעיא דרבא היא אי אמרי' מיגו דנחתא קדושת דמים אחד אבר חייל אכולה קדושת דמים ובתר הכי אמרי' מיגו דחייל אכולה קדושת דמים חייל אכולה קדושת הגוף דאיפכא ליכא למימר מיגו דנחתא אחד אבר קדושת דמים חייל על אבר קדושת הגוף דאם כן לר"מ ור"י תו ליכא למימר מגו דנחתא קדושת הגוף אחד אבר נחתא אכולה דבקדושת הגוף ס"ל לר"מ ור"י דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה ולפ"ז כי אמרי' בבעיא דרבא חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרי' היינו לומר דמיגו קמא דהיינו מיגו דחייל קדושת דמים אחד חייל נמי אכולה אמרי' אבל מיגו דקדושת הגוף לא אמרינן משום דהוי תרי מיגו ונמצא דלכל הצדדים ס"ל לרבא דחייל אכולה קדושת דמים וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל פ"ק דתמורה דמגו קמא היינו קדושת דמים אכולה וראיתי להלח"מ ז"ל שתמה על פי' זה דאם כן בפרק דערכין כשהקשו חד אבר נמי אבעוי אבעיא ליה לרבא טפי הו"ל לאקשויי דהא פשיטא ליה לרבא דמיגו דקדושת דמים אמרינן וחייל קדושת דמים אכולה והיכי קתני בברייתא אין להקדש אלא ראשה של פרה בלבד ומכח זה כתב דלפום סוגין דערכין עכ"ל דמיגו קמא היינו מיגו דקדושת הגוף אאותו אבר ובתר הכי אמרינן מיגו דחייל קדושת הגוף אאותו אבר חייל אכולה דלפ"ז כי אמרי' חד מיגו אמרי' ב' לא אמרי' היינו מיגו קמא דחייל קדושת הגוף אאותו אבר דמסתבר טפי אבל מיגו דקדושת דמים אכולה גופה לא אמרי' משום דהוי תרי מיגו וכתב דאף שמדברי רש"י פ"ק דתמורה לא משמע הכי יש ליישב לשונו בדוחק מכח סוגיא דערכין ומה גם שרש"י ז"ל בפ"ק דערכין פי' כן יע"ש שהאריך ואמנם לפי תי' מרן כ"מ ז"ל עכ"ל דס"ל דמיגו קמא היינו מיגו דקדושת דמים אכולה גופה כמ"ש וכיון שכן ק"ט דאם כן אדפריך אבעויי אבעיא לי' תקשי ליה בפשיטות דבקדושת דמים לכל הצדדים פשיטא ליה לרבא דפשטה קדושה בכולה ותו ק"ט דלפ"ז איך כתב רבינו וכיצד עושין מוכרין אותה כו' ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר ואמאי הא לכל הצדדים מיגו קמא דהיינו מיגו דקדושת דמים אכולה בהמה אמרי' ונמצא דכל דמיה קדושים והנראה אצלי נכון לישב דברי מרן הכ"מ ז"ל ודברי רש"י גם כן הוא דאף למה שפי' רש"י ז"ל פ"ק דתמורה דמיגו קמא היינו מיגו דקדושת דמים אכולה גופה מ"מ כי אמרי' או דילמא חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרי' לאו למימרא דמיגו קמא דהיינו מיגו דקדושת דמים פשיטא ליה דאמרי' ומיגו בתרא דקדושת הגוף לא אמרינן שהרי כיון דתרי מיגו לא אמרינן מאי חזי' דעבדית ברישא למיגו דקדושת דמים בכולה אדתפשוט לן דפשטא קדושה בכולה ואדרבא זיל לאידך גיסא ונעבוד למיגו קמא אקדושת הגוף אאותו אבר ונימא מיגו דחייל קדושת דמים אאותו אבר חייל קדושת הגוף דתו לא מצי למימר דתיחול קדוש' אכולה בהמה ואפי' קדושת דמים דתרי מיגו לא אמרי' שהרי שקולים הם ויבואו שניהם ונמצא אם כן דבעיא דרבא היא על אופן זה דאי אמרינן תרי מיגו פשטה קדושת הגוף בכולה ואי חד מיגו אמרי' תרי לא אמרי' תו ליכא לספוקי דודאי לא נחתא קדושת הגוף אכולה אמנם אכתי איכא לאסתפוקי אי נחתא קדושת דמים בכולה או קדושת הגוף אאותו אבר דזיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה דאי בעית למימר דתיחול קדוש' דמים אכולה משום מיגו דקדושת דמים איכא למימר מאי חזית דעבדת למיגו אקדוש' דמים נימא מיגו אקדושת הגוף אאותו אבר ואי בעית למימר דתיחול קדושת הגוף אאותו אבר איכא למימר מאי חזית ונעביד למיגו אקדושת דמים אכולה בהמה ונמצא לפ"ז שדברי רש"י ז"ל בפ"ק דערכין שפי' למיגו קמא אקדושת הגוף ואותו אבר ודברי רש"י דפ"ק דתמו' שפי' למיגו קמא אקדו' דמים אכולה הם שפה אחת ודברים אחדים ומשום דל"נ לן מידי לענין דינא לא חייש רש"י לדקדק בלשונו ופי' בערכין באופן א' ובתמורה באופן אחר משום דבין אם נאמר דמיגו קמא היינו קדושת הגוף אאותו אבר כדמוכח מלישנא דפרק קמא דתמורה בין אם נאמר דמיגו קמא היינו קדושת דמים אכולה למאי דבעינן מימר דתרי מיגו לא אמרי' לא חיילא לה קדושת הגוף כלל אאותו אבר ולא קדושת דמים אכולה מטעמא דזיל הכא קמדחי לה כמדובר והיינו דפריך בפ"ק דערכין חד אבר נמי מבעיא לן כדבר האמור וכמובן אולם הא קשיא לי דלפי דברי מרן ז"ל ולמ"ש לישב דברי רש"י ז"ל נראה דפשיטא ליה לרבא כי היכי דבקדושת הגוף אמרינן מיגו דנחית אחד אבר נחית אכולה ה"נ אמרי' בקדושת דמים אלא דמאי דמספ"ל הוא משום דאי תרי מיגו לא אמרי' תו לא חייל קדושת דמים אכולה משום דזיל הכא קמדחי לה וכמ"ש וכיון שכן ק"ט דאם כן מאי משני בפ"ק דערכין הא בתם והא בב"מ ופירש"י בתם דאיכא למימר דתיחות ליה קדושת הגוף וברייתא דפשיטא ליה דלא קדשה כולה בבע"מ דלא חזו לגופייהו יע"ש והשתא קשה דלו יהי דליכא קדושת הגוף הא אכתי נימא מיגו דנחתא קדושת דמים אאותו אבר נחתא אכולה שהרי בתם גופיה הו"א דחיילה קדושת דמים אכולה אי לאו מטעמא דתרי מיגו לא אמרינן ובשלמא לפרש"י דפ"ק דערכין דמיגו קמא היינו מיגו דקדושת הגוף אאותו אבר איכא למימר שפיר דס"ל לרבא דכי אמרינן מיגו דנחתא אחד אבר חייל אכולה היינו דוקא אקדושת הגוף דגלי קרא אבל אקדושת דמים דקיל לא אלא דקא מבעייא ליה אי אמרי' מיגו דחייל אחד אבר קדושת דמים חייל קדושת הגוף ובתר הכי מייתינן קדושת הגוף אכולה משום מיגו אבל מיגו דקדושת דמים אכולה בהמה ברישא ליכא למימר דאקדושת דמים לא אמרי' מיגו והיינו דמשני שפיר דבבע"מ כיון דליכא קדושת הגוף לא אמרינן מיגו אכולה בהמה כלל אכן לפי דברי מרן ז"ל ולמ"ש ליישב דברי רש"י ז"ל ק' טובא ולפי מה שאכתוב לקמן בדין ח"י דהיינו טעמא דבעל מום משום דהו"ל הקדש גרוע הואיל וע"י עבירה הוא בא יש לישב ודוק ועיין להרב ברכת הזבח בדקס"ג ע"א שכתב ליישב קו' מרן הלזו ז"ל ולק"מ דרבי' מפרש דהבעיא היא ג"כ לר"י ומיירי שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו וכ"כ מפרש ג"כ בעייא דבעוף מהו כמ"ש הכ"מ פרק ט"ו מה' מעה"ק דין ב' א"ד וכ"כ ג"כ בפ"ק דתמורה יע"ש ואחר המחילה תמה אני אם יצאו דברים אלו מפה קדוש דאיך הפה יכולה לדבר שרבינו מפרש בעיא דהקדיש אבר לדמיו באבר שהנשמה תלויה בו שהרי בפירוש כתב רבינו דאם הוא אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכול' נראה בהדיא שהוא מפרש בעיא זו אאבר שאין הנשמה תלויה בו ופשוט: על תירוץ מרן ז"ל בפט"ו מה' מעק"ה שכתב דרבינו מפרש לבעיא דבעוף מהו בדבר שהנשמה תלוי' בו הקשה הלח"ם ז"ל דאם כן היכי קאמר בהמה אמר רחמנ' והאי לאו בהמה הא קרא לר"י לא איירי בדבר שהנשמה תלויה בו דאיהו דריש לקרא דיהיה קדש דתמכר לצורכי עולות ודבר שהנשמה תלויה בו נפ"ל מסברא ובפט"ו מה' הנזכר תירץ הרב לקושיא זו דמ"מ מקרא ילפינן דבאבר אחד חייל קדושה באותה אבר ומינה כשהנשמה תלויה בו חייל על כולה אבל אי לאו קרא אין לנו לומר שיחול קדושה אפי' על אותו אבר ואפי' שהיה דבר שהנשמה תלויה בו לכך בעי השתא שפיר כיון דמקרא ילפינן א"ד יע"ש ולפי דבריו ז"ל מתישבים אצלי דברי התוס' בפ"ק דקדושין דף ז' ע"א ד"ה ונפשטו שהקשו וז"ל תימה דבריש תמורה יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו מקרא דכתיב כל אשר יתן ממנו וגבי אשה לא כתיב קרא כו' אשר דברי' ז"ל מן המתמיהין שהרי בדבר שהנשמה תלויה בו לר"מ ור"י לא מקרא ילפינן לה אלא מסברא ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שם ואולם לפי דברי הלח"ם ז"ל דבריהם נכונים שדעתם כדעת רבינו ז"ל דבעיא דרבא היא אדבר שהנשמה תלויה בו אלא דאכתי קשה לפ"ז מה שתי' ונראה שלכך דקדק רש"י ז"ל וכתב דיהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמרינן בריש פרקין דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש אבל אם היה אומר מאורסת כו' וק"ט שהרי בהקדש עוף גופיה מבעיא ליה לרבא אי אמרינן בהמה אמר רחמנא והאי לאו בהמה היא ואם כן מכ"ש באשה דאף ע"ג דאסר לה כהקדש לא אמרינן פשטה קדושה בכולה דבהמה דוקא אמר רחמנא והא לאו בהמה היא וליכא למימר דכי פריך התם ונפשטו בכולה הכי פריך למאי דבעי רבא למימר בחד צד דבעוף נמי אמרינן פשטה קדושה בכולה ה"נ גבי אשה נפשטו קדושין בכולה דהא ודאי ליתא שהרי אף למאי דבעי רבא לומר דבעוף נמי פשטה קדושה בכולה טעמא טעים ואמר משום דקרבן אמר רחמנא והאי נמי קרבן הוא כדאיתא בתמורה וא"כ גבי אשה דלא שייך בה טעמא דקרבן פשיטא ודאי דלא ילפינן מבהמה ויש ליישב דבריהם דאע"ג דגבי עוף מבעיא ליה לרבא מ"מ גבי אשה איכא למימר דנפשטו קדושין בכולה משום דכיון דבאשה גופה לא שייך לשון הקדש דאדם אינו קדוש כדאמרינן פ"ק דסנהדרין ובפ"ב דמגילה עכ"ל מ"ש לה הרי את מקודשת לאו הקדש ממש קאמר אלא כונתו לומר שתהיה אסורה אכו"ע כדין הקדש שאסור לכל העולם ואם כן היינו דפריך התם שפיר היכי קאמר רבא דהתקדשי לחציך אינה מקודשת כלל נפשטו קדושין בכולה דשמא מ"ש לה הרי את מקודשת לחציך שתהיה אסורה לכל העולם כדין הקדש בהמה קאמר לה דפשטה קדושה בכולה ומ"מ דברי הלח"מ ז"ל שכתב דמ"מ מקרא ילפינן שיחול קדושה על אותו אבר ואי לאו קרא אין לנו לומר שיחול קדושה אפי' על אותו אבר הם תמוהים שהרי בברייתא איפכא תני לה יכול האומר רגלה של זו עולה יהיה כולה עולה תלמוד לומר ממנו כו' הרי דלרבי מאיר ור"י קרא לא אצטריך אלא למעוטי שלא יחול קדושה אכולה גופה דמסברא הו"א דחיילה אכולה וכ"כ הוא עצמו בפרקין וצ"ע עוד ראיתי להרב הנז' שהקשה שם עמ"ש רבינו שם האומר לבה או ראשה של זו עולה כו' הואיל ודבר שהנשמה תלויה בה כו' דבפ"ק דתמורה פליגי רבא ור"ח דר"ח אמר בדבר שעושה אותה טריפה ורבא אמר בדבר שהיא מתה ואמרינן דפליגי אי טריפה חיה ורבא סבר כר"א דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבילה וכיון שרבינו פסק כר"א בהלכות שחיטה היה לו לפרש בדבר שעושה אותה נבילה ואי ס"ל טריפה אינה חיה היל"ל בדבר שעושה אותה טריפה יע"ש שהניחה בצ"ע ולי יותר קשה שרבינו ז"ל בפ"ב מה' אלו כתב האומר ערך לבי או כבדי עלי נותן ערך כולו וכן כל אבר שאם ינטל ימות כו' נותן ערך כולו כו' יע"ש ובודאי מ"ש וכן כל אבר שאם ינטל ימות כו' היינו ניטל רגלו מן הארכובה ולמעלה וכמ"ש בפ"ק דערכין ד"ב זה הכלל כל דבר שהנשמה תלויה בו לאתויי מאי לאתויי מן הארכובה ולמעלה וכיון שרבינו ז"ל פסק דבדבר שעושה טריפה מקרי דבר שהנשמה תלויה בו לענין ערכין ה"נ היה לו לפסוק לענין הקדש כרב חסדא ולכן הנראה ודאי דלבה או ראשה שכתב רבינו לאו דוקא וכיון דיהיב טעמא הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו ממילא משמע דבר שעושה אותה טריפה דמקרי דבר שהנשמה תלויה בו וסמך אמ"ש בה' ערכין נ"ל פשוט:

2 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות פתח ↗

האומר דמי בהמה זו עולה וכו' נתקדשה קדושת הגוף וכו'. הנה דעת רבינו דהא דאיתא בשמעתין דרבא אמר המקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג רק בזכר ולא באבר אחד מנקבה כיון דהאי אבר לא חזי לקרבן לא פשטה בהאי אבר כלל קדוה"ג וא"כ קשה ממש"כ רבינו בפ"ה מה' עירוכין דפשטה קדושה בכולה אף בהקדש שאין הנשמה תלוי בו ועוד דא"כ דס"ל דבעיא דרב אפי' באבר שאין הנשמה תלוי' בו מ"ש אבר שאין הנשמה תלוי' בו דמספקא לי' לרבינו ואבר שהנשמה תלוי' בו דפסיקא לי' לרבינו כמוש"כ הלח"מ שם ותו כיון דקדושת דמים מספקא לי' אי פשטה קדושה בכולה האיך דמי' חולין חוץ מדמי אותו אבר ועוד דבאמת אליבא דר"י נראה דאפי' הקדיש אבר שהנשמה תלוי בו ק"ד לא פשטה קדושה בכולה דכפי הנראה אפי' הקדיש אבר אחד שהנשמה תלוי' בו קדוה"ג נמי לא פשטה קדוה"ג בכולה מצד העצם דודאי כיון דדרשינן ממנו לד' ולא כולו לד' אימעט אפי' אבר שהנשמה תלוי' בו אלא דהא דפסיקא להו לאמוראי דמודה ר"י באבר שהנשמה תלויה בו היינו משום דלא אפשר למכרה לצרכי עולות למי שנדר הרי עלי עולה בחי' שהרי הוא מחוסרת אבר שהנשמה תלוי' בו וכן מוכח מדברי רבא בתמורה דף י"א הקדיש חד אבר מהו בגיזה דהך בעיא בודאי לא אזלא אליבא דר"י דכיון דפשטה קדושה בכולה ודאי דאסור בגיזה אלא האיבעיא לר"י מדנקט סתם חד אבר משמע דאף באבר שהנשמה תלוי' מספקא לי' והיינו משום דבאמת לא פשטה קדושה בכולה אלא דהואיל דאי אפשר למוכרה בהכרח הוא עולה ומשו"ה דקדק רבינו בפרקין הל' א' וכ' לשון כל העולה ולא כתב דפשטה קדושה בכולה א"כ הא תינח בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו קדושת הגוף דאינו יכול למכור אותו אבר כדין המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום אבל המקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו ק"ד אפי' תימא דפשטה בי' קדוה"ג בודאי לא עדיף מהקדיש זכר לדמיו דאע"ג דקדשה הבהמה קדוה"ג רשאי למוכרה דאינו בכלל עולתו ושלמיו של הבעלים וכן דייק לשון רבינו כאן כיצד הוא עצמה תיקרב ומדלא כתב יקריב משמע דרשאין הבעלים למוכרה למחוייבין עולה ודמי' חולין חוץ מדמי אותו אבר כיון דכ' ממנו לד' ולא כולה לד' ולא פשטה קדושה בכולה אלא שאם הקדש אבר שהנשמה תלוי' בו קדוה"ג דאי אפשר למכור אותו אבר כדין עולתו ושלמיו הוא דהו' כולה עולה ובזה נדחה מה שנדחק הכ"מ והלח"מ דבעי דרבא בתמורה מי נימא דכי ממעט קרא ממנו בקדושת הגוף אבל בקד"ד לא דודאי סברא זו לא ניתן להאמר כלל ובאמת סובר רבינו דהא דבעי רבא בתמורה הקדיש אבר לדמיו מהו דתהוי' לי' קדוה"ג היינו אליבא דר"י מספקא לי' דלא דריש ממנו ופשטה קדושה בכולה מי נימא כיון דקדשה כולה קד"ד קדשה נמי כולה קדוה"ג ואמרינן תרי מיגו א"ד דתרי מיגו לא אמרינן והלכך ממילא אף אותו אבר לא קדוש קדוה"ג כדין המקדיש נקבה לדמי' עולה דלא קדשה קדוה"ג וזהו שדקדק רש"י בתמורה לסדר המיגו הראשונה מיגו דקדוש האי אבר ק"ד קדשה נמי כולה בהמה לדמי ומיגו דנחית לכולה קד"ד נחית לה קדוה"ג דודאי הך מיגו לחודא מיגו דנחית להאי אבר ק"ד נחית להאי אבר קדוה"ג אין לה מקום להאמר כלל כנ"ל אלא כשאנו אומרים בראשונה מיגו דנחתה קד"ד פשטה בכולה שפיר יש לומר דנחתה קדוה"ג לכולה בהמה ואסור למוכרה ולהביא בדמי' עולה אלא הוא עצמה תמכר להמחוייב עולה כנ"ל וכן משמעות לשון הגמרא מהו דתהו' לי' קדוה"ג דנקיט לי' לשון זכר דמשמע דמספקא לי' נמי אי האי אבר לחודא קדוש קדוה"ג דהאי מיגו לחודא אין מקום לאומרה אא"כ אמרינן תרי מיגו ובעיא זו דוקא לר"י אבל לר"מ אין מקום לבעיא זו דהשתא דמיעט קרא בהקדיש אבר א' קדוה"ג דלא פשטה קדושה בכולה כש"כ בהקדיש אבר לדמיו דלא פשטה קדוה"ג בכולה אפי' באבר שהנשמה תלוי' בו דאימעט כמו מדרשו דממנו ולא הוציא רבינו דין זה כלל מסוג' דתמורה אלא מסוג' דערוכין דאיתא התם והי' ערכך לרבות טומטם ואנדרוגינוס לדמים ופריך לדמים ל"ל קרא לא יהא אלא דמי דיקלא אמר רבא לומר שנידן בכבודו פי' שאם אמר דמי ראשו ניתן דמי כולו א"ל אביי והתניא ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש חמור זו הקדש הוא והקדש שותפין בו והא חמור ליתא בעירוכין ואינו נידון בכבודו ולטעמיך תקשה לך עבד דאיתא בעירוכין ואינו נידון בכבודו אלא התם בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב דהו"ל קדושת דמים באבר שהנשמה תלוי' בו ופריך במאי אוקימתא בקדשי מזבח אימא סיפא ולא עוד אלא אפי' אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה אמאי תפשוט קדושה בכולה כיון דהו' אבר שהנשמה תלוי' בו אפי' לר"מ והוא כולה שלמים כיון שא"א למכרה והאיך אמרת אין למזבח אלא ראשה ותי' הא בקדוה"ג דכיון שאיננו יכול למוכרה פשטה קדוה"ג בכולה אבל קד"ד סובר ר"מ דלא פשטה בכולה אפי' קד"ד אע"ג דבקדשי ב"ה נידון בכבודו שאני קדושת דמים למזבח דכי היכא דמיעט קרא ממנו לד' בקדוה"ג דלא פשטה בכולה ה"נ בקד"ד למזבח דלא תפשוט והלכך אין למזבח אלא דמים ופריך והא מר הוא דאמר הקדיש זכר דמיו קדוש קדוה"ג הלכך ה"נ נימא מיגו דנחתה ק"ד לראשה של פרה נחתה קדוה"ג וממילא תקרב כולה למזבח כיון שא"א למוכרה ומשני ל"ק הא דאקדשי' כולה דחזיא למזבח נחתא קדוה"ג משא"כ הכא דאקדיש חד אבר א"א לחול קדוה"ג על ראשה דלא עדיף מהקדיש נקבה לדמי עולה הלכך כיון דדרשינן ממנו לד' דלא נחתא ק"ד בכולה ממילא א"א לחול אהאי אבר קדוה"ג ודלא כרש"י ופריך חדא אבר נמי איבעיא לן דבעי רבא הקדיש אבר לדמיו ואין זה הך איבעיא דמ' תמורה כמו שפירש"י דהתם גרסינן הקדיש אבר לדמיו מהו דתהו' לי' קדוה"ג והיינו אליבא דר"י דפסיקא לי' דחד מיגו אמרינן דפשטה קד"ד בכולה כיון דלא דרש ממנו אלא מספקא לי' בתרי מיגו והכא קבעיא רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתפשוט קד"ד בכולה מי אמרינן כי היכא דאימעט ודרשא דממנו דלא תפשוט קדוה"ג בכולה ה"נ אימעט קד"ד פשטה בכולה אפי' אליבא דר"מ אבל ודאי פסיקא לי' דהקדיש אבר לדמיו לא פשטה קדוה"ג בכולה כיון דדרשינן ממנה וממילא כיון דלא פשטה קדוה"ג בכולה אף בהאי אבר לא פשטה קדוה"ג ומסיק כי איבעיא לן בתר הכא בפרה בעלת מום דאפי' הקדיש ראשה שהנשמה תלוי' בו לא פשטה בכולה קד"ד למזבח ומסיק דאי פשטה בעיא דרבא בהקדש אבר בעלת מום לדמיו לבתר דשמעה להאי ברייתא לפי"ז נראה דאי פשטא האי בעיא בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו בתר כיון דבברייתא איירא בבע"מ דומיא דחמור מכלל דבתר פשטה קדושת דמים בכולה אבל אכתי ליכא למיפשטא במקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו בתר דאפשר לומר דלא פשטה קד"ד בכולו והא דאיירא בברייתא בבע"מ דומיא דחמור לאשמעינן דאפי' באבר שהנשמה תלוי' בו לא פשטה קדושה בבע"מ: ובזה נתבארו דברי רבינו דמ"ש ה"ז ספק אם פשטה בכולה היינו אם פשטה קד"ד בכולה אבל קדוה"ג בודאי לא פשטה בכולה ולא באותו אבר ומה שסיים רבינו לפיכך תקרב ולא תפדה לאו משום דשמא פשטה קדושה בכולה אין לה פדיון דאדרבא כיון שאין בה אלא קד"ד אי פשטה בכולה תפדה כנ"ל דקדושת דמים נפדית ממש ע"מ להקריבה ומיהו בשעת פדיון יוצא לחולין ממש אלא נהפוך הוא דהואיל דמספקא לן שמא לא פשטה קדושה בכולה א"א לפדות האבר כדאיתא בעירוכין ד"ד בערכך ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך דמי אברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלוי' בו ת"ל נפשות כמוש"כ רבינו בה' עירוכין שם כל שישנו בכלל העוה"ע יש לו פדיון וכל שאינו בכלל העוה"ע אין לו פדיון הלכך כיון שהאבר הזה אין לו פדיון שאיננו בכלל העוה"ע בהכרח תקרב הבהמה ולא תפדה וסיים כיצד עושין וכו' מוכרין אותה כולה למי שיקריב אותה פי' אפי' למחוייבי עולה בלא דמים קצובים וכו' והא דכ' רבינו ודמי' חולין חוץ מדמי אותה אבר היינו משום דאע"ג דפשטה קד"ד בכולה היינו לענין שכל הבהמה קדושה קד"ד ומועלין בכולה אבל הא ודאי דהנודר שהקדיש א' מאברי לדמיו א"ח בדמי כולה דכי היכי דהמקדיש זכר לדמיו דקדוש קדוה"ג היינו לענין הבהמה שאין לה פדיון אבל אין הבעלים מחוייבין עולה ואינן מחוייבין אלא דמי בהמה ורשות בידם למכור הבהמה למחוייב עולה כנ"ל ה"נ לא פשטה קדושה בכולה אלא לענין בהמה שמועלין בכולה אבל אין הבעלים חייבין יותר ממה שנדרו דמי רגלה של פרה אבל בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו דאיפשטא דפשטה קד"ד בכולה מועלין בכולה ויש לה פדיון ויכול לפדותה ע"מ להקריבה ותצא לחולין מיהו אפשר דאם מוכרה כולה למחוייבי עולה המעות שבידו חולין חוץ מדמי ראשה ואולי כיון שהוא מין הראוי ליקרב למזבח נידון בכבודו ואבר שהנשמה תלוי' בו וחייב בדמי כולה וכן מסתבר: ובהכי ניחא מש"כ רבינו פ"ד מה' מעילה ה"ב דהמקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו לדמיו אם נפדה אין מועלין בפדיונו ע"ש בהשגות והכ"מ נדחק שם לפרש דברי רבינו שאין מועלין בדמיו חוץ מדמי אותו אבר והרי"ק כתב משום דאי פשטה קדוה"ג בכולה לא תפוס פדיון ולפמש"כ ניחא דודאי אע"ג דלא קדוש קדוה"ג מ"מ אין מועלין אפי' בדמי אותו אבר דדילמא לא פשטה קדושה בכולה ולא תפוס האבר פדיונו דאין האבר בכלל העו"ה וכל ספק מעילה פטור כ"ז מספר מרכבת המשנה:

« רש"י על תמורה י״א ע״ב:י״א רש"י על תמורה י״א ע״ב:י״ג »