רש"י על תענית ז׳ ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ז׳ ע״ב:ח׳ רש"י על תענית ז׳ ע״ב:י׳ »

9 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים — מוּתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מוּתָּר לִשְׂנאוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא״. אַל תִּקְרֵי ״יְשֻׁנֶּא״, אֶלָּא ״יִשָּׂנֵא״.

פירוש רש"י על תענית ז׳ ב:ט׳

9 העז איש – שיש בו עזות פנים אמור לו רשע בפניו ואין בו משום מלקות כדאמרי' במסכת קדושין דף כח. ומשום דבר זה בלבד מותר לקרותו רשע:

10 מותר לשנאותו – אע"ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך:

11 ועז פניו ישונא – ועז כתיב חסר ו' מי שהוא עז פנים ישנא בשו"א:

« רש"י על תענית ז׳ ע״ב:ח׳ רש"י על תענית ז׳ ע״ב:י׳ »