רש"י על תענית ה׳ ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ח׳ רש"י על תענית ה׳ ע״ב:י׳ »

9 בָּתַר דִּסְעוּד אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים.

פירוש רש"י על תענית ה׳ ב:ט׳

9 לא מת – אלא חי הוא לעולם:

10 בכדי – וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה בראשית נ ויחנטו אותו ויספדו לו:

11 מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:

12 מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:

13 אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:

« רש"י על תענית ה׳ ע״ב:ח׳ רש"י על תענית ה׳ ע״ב:י׳ »