רש"י על תענית כ״ה א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית כ״ה ע״א:ד׳ רש"י על תענית כ״ה ע״א:ו׳ »

5 חַד בֵּי שִׁמְשֵׁי חַזְיַיהּ לְבַרְתֵּיהּ דַּהֲווֹת עֲצִיבָא, אֲמַר לַהּ: בִּתִּי אַמַּאי עֲצִיבַתְּ? אֲמַרָה לֵיהּ: כְּלִי שֶׁל חוֹמֶץ נִתְחַלֵּף לִי בִּכְלִי שֶׁל שֶׁמֶן וְהִדְלַקְתִּי מִמֶּנּוּ אוּר לְשַׁבָּת. אֲמַר לַהּ: בִּתִּי, מַאי אִכְפַּת לִךְ? מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלוֹק, הוּא יֹאמַר לַחוֹמֶץ וְיִדְלוֹק. תָּנָא: הָיָה דּוֹלֵק וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, עַד שֶׁהֵבִיאוּ מִמֶּנּוּ אוּר לְהַבְדָּלָה.

פירוש רש"י על תענית כ״ה א:ה׳

5 כל היכא דתני בי שמשי היינו ערב שבת לא שמעתי טעם:

6 במנא דחלא – בכלי שיש בו החומץ ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר:

7 עד שנטלו ממנו אור להבדלה – הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו ונר של מעשה נסים כיבה כי היכי דעבד רב יהודה לעיל תענית דף כד: בחלא דהוה סמידא:

« רש"י על תענית כ״ה ע״א:ד׳ רש"י על תענית כ״ה ע״א:ו׳ »