רש"י על תענית כ״ד ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית כ״ד ע״ב:ח׳ רש"י על תענית כ״ד ע״ב:י׳ »

9 אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! ״אֱלֹהִים בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם״, וְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ! אֲתָא מִיטְרָא עַד דִּשְׁפוּךְ מַרְזְבֵי דְמָחוֹזָא לְדִיגְלַת. אֲתָא אֲבוּהּ אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ: מִי אִיכָּא דְּמַיטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: שַׁנִּי דּוּכְתָּיךְ. שַׁנִּי דּוּכְתֵּיהּ, לִמְחַר אַשְׁכְּחֵיהּ דְּמִרְשַׁם פּוּרְיֵיהּ בְּסַכִּינֵי.

פירוש רש"י על תענית כ״ד ב:ט׳

9 אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם – שהיית מפליא להם נסים:

10 עד דשפיך מרזבי דציפורי – שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:

11 לדיגלת – לנהר חדקל:

12 אשני מטתך – אל תשכב במטתך הלילה:

13 בסכיני – שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע חולין דף קלג. וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך:

« רש"י על תענית כ״ד ע״ב:ח׳ רש"י על תענית כ״ד ע״ב:י׳ »