רש"י על סוכה נ״ג ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוכה נ״ג ×¢×´×‘:ה׳ רש"י על סוכה נ״ג ×¢×´×‘:ז׳ »

1 סוכה פתח ↗

אָנוּ לְיָהּ וּלְיָהּ עֵינֵינוּ כּוּ׳. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָאוֹמֵר ״שְׁמַע״ ״שְׁמַע״, כְּאִילּוּ אָמַר ״מוֹדִים״ ״מוֹדִים״! אֶלָּא הָכִי אָמְרִי: הֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה, וְאָנוּ לְיָהּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, וְעֵינֵינוּ לְיָהּ מְיַחֲלוֹת.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

64 לשונו למעלה הקדמה שניה קטז:: "ויש רמז מופלג במה שהיה דווקא השתחוייתם בהרחבה, כי ההשתחויה הוא לשם י-ה. ובזה תבין מה שאמרו בסוף מסכת סוכה נג: 'לי-ה אנו משתחוים, ולי-ה אנו מודים'. ושם זה מרחיב בצר, דכתיב תהלים קיח, ה 'מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה', והוא דבר פלא למבין". והנה סתם ולא ביאר מדוע ההשתחויה היא לשם י-ה רק ציין שהואיל וזה כך, ממילא משם זה באה ההרווחה מצר. ונראה, שלשון הגמרא לפי הגהות הב"ח הוא: "אנו לי-ה ולי-ה עינינו. איני, והאמר רבי זירא, כל האומר 'שמע' שמע' כאילו אומר 'מודים' מודים' "דתנן ברכות לג: משתיקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות" רש"י שם. אלא הכי קאמר, המה משתחוים קדמה, ואנו לי-ה משתחוים, ועינינו לי-ה מיחלות "דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני, ולאו אחדא מילתא תרי זימני, לית לן בה רש"י שם". ובעין יעקב שם הלשון הוא: "אנו לי-ה משתחוים, ולי-ה עינינו מיחלות". הרי הגמרא השוותה אמירת י-ה פעמיים לאמירת "שמע" ו"מודים" פעמיים. ובנתיב התשובה פ"ה פא. ביאר את הצד השוה שבין "מודים" ל"שמע", וז"ל: "כי כל ההודאה מצד שהוא מודה אל השם יתברך, ודבר זה מורה על אחדותו יתברך. ולכך אמרו ז"ל ברכות לג: האומר 'מודים' 'מודים' משתקין אותו, כמו מי שאומר 'שמע' 'שמע'. ומה שההודאה היא מורה על אחדותו, אין כאן מקומו, והתבאר בנתיב התפלה, עיין שם" ראה למעלה פי"ב הערה 85, ופס"ד הערה 285, שבנתיב העבודה נתבאר שבהודאה האדם מוסר את עצמו אל ה', ומבטל את עצמו אל ה'. ואף אנן נאמר שהואיל והגמרא השוותה אמירת י-ה פעמיים לאמירת "מודים" פעמיים, מוכח מכך ששם י-ה מורה על אחדותו, לאמר שאין עוד מלבדו. ומחמת כן ההשתחויה היא לשם י-ה, כי ההשתחויה היא ההתבטלות לאחד, וכפי שכתב בח"א לב"ב כה. ג, עט:, וז"ל: "ביאור זה שלכך תנועות צבא השמים למערב, מפני שזהו השתחויה לסבה ראשונה, כי בטול מציאות אל הסבה הראשונה, וזהו ההשתחויה שאמר דוד נחמיה ט, ו 'וצבא השמים לך משתחוים'. כי מצד השקיעה דבר זה השתחויה שלהם, כי ההשתחויה הוא הכנעה למי שהוא משתחוה אליו, והרי השקיעה אין לך הכנעה יותר מזה, ומפני כי ההכנעה שהוא לצבא השמים הוא מצד העלה יתברך, והשכינה במערב ב"ב כה., לכך השקיעה שהוא ההכנעה שלהם... כי הנמצאים שבים אל השם יתברך להודיע כי הוא יתברך אחד". ובדר"ח פ"ה מ"ו רז. כתב: "כי שם י-ה מורה שהוא הכל, כי כל השמות הם בשם המיוחד, ושם י-ה כולל שם המיוחד, והוא במלואו יו"ד ה"א, והוא כ"ו, כמספר שם המיוחד הויה. לכך מתמיה על הרשעים תהלים צד, ז "ויאמרו לא יראה י-ה", כי אשר הוא הכל, אי אפשר שיהיה נעלם ממנו דבר, שאם כן היה מסולק ממנו אותו דבר שלא ידע, ולא היה הכל" הובא למעלה הקדמה שניה הערה 400.

3 באר היטב אורח חיים פתח ↗

ב"פ. ואם לא כוון יחזור ויקרא בלחש ויש לדייק מדברי הגמ' דאמרינן משתקין אותו משמע בדאיכא אחרים דשומעין אותו אבל בליכא אחרים דשומעין אותו דהיינו אם הוא בציבור ובלחש או ביחיד אפילו בקול רם לית לן בה ב"ח וכ"כ בס' חסידים סי' י"ח ועיין ט"ז ס"ק ג' ואין להקשות דא"כ מאי פריך הש"ס בברכות דף ל"ג ע"ב מהקורא את שמע וכופלה דלמא איירי בלחש או ביחיד דא"כ אפילו מגונה ליכא ע"ש. ובסליחות שמפסיק הרבה בנתיים מותר לומר בכל פעם שאומר ויעבור. של"ה מ"א. וה"ה על ב' ענינים חלוקים מותר לכפול כדאמרינן בפרק החליל אהא דתנן אנו ליה וליה עינינו דמסקינן שם דה"ק ליה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות וכתב רש"י שם כיון דאתרי מילי קמדכיר לית לן בה ע"ש. וסוגיא זו אישתמיטתיה מהב"ח במה שפסק היכא שכל הקהל אומרים ליכא קפידא דהא התם כל הקהל היו אומרים אותו ואפ"ה הקשה שם והאמרינן האומר שמע שמע משתקין אותו. עמ"א ס"ק ט':

6 שמע שמע - פסוקא פסוקא ותני ליה:

7 כאומר מודים מודים - דתנן ברכות דף לג: משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות:

8 אנו ליה משתחוים וליה עינינו מיחלות - דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מילתא תרי זימני לית לן בה:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

« רש"י על סוכה נ״ג ×¢×´×‘:ה׳ רש"י על סוכה נ״ג ×¢×´×‘:ז׳ »