רש"י על סוכה ל״ג א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוכה ל״ג ע״א:ח׳ רש"י על סוכה ל״ג ע״א:י׳ »

9 דְּרַב פָּפָּא גּוּפָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: מִיפְשָׁיט פְּשִׁיט לֵיהּ דְּאֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת — לָא שְׁנָא לְקוּלָּא וְלָא שְׁנָא לְחוּמְרָא, אוֹ דִלְמָא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ — לְחוּמְרָא אָמְרִינַן, לְקוּלָּא לָא אָמְרִינַן. תֵּיקוּ.

פירוש רש"י על סוכה ל״ג א:ט׳

9 דרב פפא גופיה - האי דיוקא דרב פפא מיבעיא לי' לר' ירמיה:

10 מיפשט פשיט ליה - לתנא דתנא כסהו הרוח חייב לכסות דאין דחוי:

11 לא שנא לחומרא - כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי:

12 ולא שנא לקולא - כי ההיא דר' ירמיה דאי אמרי' אין דחוי הוי כשר ואם יש דחוי הוי פסול ואמרי' אין דחוי ומכשרינן:

13 או דלמא מספקא ליה - לתנא ומספיקא לחומרא הוא דמחייב ליה בכיסוי שמא אין דחוי:

14 אבל לקולא - כגון לענין תמרה:

15 לא אמרינן - אלא פסלינן שמא יש דחוי או אין דחוי:

« רש"י על סוכה ל״ג ע״א:ח׳ רש"י על סוכה ל״ג ע״א:י׳ »