רש"י על סוטה ט׳ ב:י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוטה ט׳ ע״ב:ט״ו רש"י על סוטה ט׳ ע״ב:י״ח »

17 ״וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כׇּל לִבּוֹ״. מְנָא יָדְעָה? אָמַר רַבִּי חָנִין אָמַר רַב: נִיכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת. אַבָּיֵי אָמַר: יָדְעָה בּוֹ בְּאוֹתוֹ צַדִּיק דְּלָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. כֵּיוָן דַּאֲמַר ״נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי״, אֲמַרָה: הַשְׁתָּא וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר.

פירוש רש"י על סוטה ט׳ ב:י״ז

17 מנא ידעה - הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן:

18 נכרין דברי אמת - מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:

« רש"י על סוטה ט׳ ע״ב:ט״ו רש"י על סוטה ט׳ ע״ב:י״ח »