רש"י על סוטה ז׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוטה ז׳ ע״א:ג׳ רש"י על סוטה ז׳ ע״א:ה׳ »

1 סוטה פתח ↗

גְּמָ׳ תְּרֵי וְאִיהוּ — הָא תְּלָתָא. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ — עַד דְּאִיכָּא שְׁלֹשָׁה, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ אֶחָד מֵהֶן לִנְקָבָיו, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן מִתְיַיחֵד עִם הָעֶרְוָה.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה שמא יצטרך. ה"נ הואיל ושניהם אסורין בה כו'. לכאורה לא היה צריך לזה דאף אם לא היה אסור בה אלא אחד שמא יצטרך חבירו לנקביו. וי"ל ע"פ הא דאיתא בקדושין פא בעלה בעיר א"ח משום יחוד:

4 גמ' לא שנו - הא דתנן בקידושין אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים:

5 שמא יצטרך כו' - הכא נמי הואיל ושניהם אסורין בה לא סגי בתרי שמא יצטרך הבעל או שליח ב"ד לנקביו כו':

1 קידושין פתח ↗

מַתְנִי׳ לֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפוּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵירוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ – זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ.

« רש"י על סוטה ז׳ ע״א:ג׳ רש"י על סוטה ז׳ ע״א:ה׳ »