רש"י על שבועות ד׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבועות ד׳ ב:י״א
11 דְּתַנְיָא: ״מַרְצֵעַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָה, הַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַחְתָּ״ – כׇּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: ״מַרְצֵעַ״ – מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד, שֶׁל מַתֶּכֶת; אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.
פירוש רש"י על שבועות ד׳ ב:י״א
11 הסול - חתיכת עץ חדודה:
12 הסירה - קוץ:
13 המכתב - חרט שקורין גריפא: