רש"י על שבועות כ״ו ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות כ״ו ע״א:כ״ט רש"י על שבועות כ״ו ע״ב:ג׳ »

1 שבועות פתח ↗

אֵיזוֹ הִיא שִׁגְגַת שְׁבוּעַת בִּיטּוּי לְשֶׁעָבַר? אִי דְּיָדַע – מֵזִיד הוּא! אִי דְּלָא יָדַע – אָנוּס הוּא!

2 שבועות פתח ↗

3 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

העומר שיש בו כו'. וכן יראה לי כו'. הנה לכאורה דברי רבינו תמוהים דמאי קמ"ל כיון דקי"ל דשני עומרים אין מצטרפים ומה נ"מ אם הוה סאתים או יותר מסאתים אך באמת כך דהנה כ"כ לעיל דרבינו ס"ל וכן מבואר בתוספ' דכאן דגבי שכחה ליכא גדר דיחוי היכא דלא נזכר וי"ל הטעם כך כיון דבאמת שכחה לא הוה פעולה רק זה גזיה"כ וזה לא שייך רק היכא דמהני בה אבל היכא דלא מהני לאו כלום היא ולא דמי להיסח הדעת בהך דפסחים דף ל"ד דשם זה הוה גדר עצם אף אם נימא דהוא פסול טומאה ועי' בכריתות דף כ"ו ע"ב גבי חטאת העוף הבא על הספק דמשמע שם דלמסקנא אף לר"י דס"ל דאסורה באכילה אם נודע שחטא משנמלקה לא מטעם דנפסלה בהיסח הדעת רק מטעם גזרה ואף אם נימא כשיטת התוס' זבחים דף ס"א ע"ב דגם גבי אכילה שייך גדר דיחוי ואמאי כאן לא וע"כ משום פסול דהיסח הדעת לא מיקרי דיחוי. ובזה יש לפרש ג"כ מ"ש התוס' מעילה דף ה' ע"א דאמאי לא אמרינן גם גבי קבלה היתר קבלה וכן קשה בהך מחלוקת דתמורה דף ו' ע"ב אם עובר על קבלת בע"מ וכן התוס' במעילה שם כ' דאין איסור לקבל דם פסול ועי' תוס' יומא דף ס"ד ע"א וא"כ אמאי לא חשיב בהך דזבחים דף י"ג ע"א דנ"מ בין קבלה לשאר דברים גם זה דאינו עובר אם מקבל דם פסול ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' פסוהמו"ק פ"א הכ"ח ופי"ד ה"ב דקבלה בלחוד ג"כ הפסול עושה שיריים וכל הדם נפסל כמו גבי זריקה בטמא היכא דזרקו כהוגן שלא במחשבה דאם זרקו במחשבה הפוסלת אינו עושה שיריים כמ"ש התוס' זבחים דף כ"ו ע"ב וכן ס"ל לרבינו וכן דייק רבינו בפ"ב מהל' פסוהמו"ק ה"י אך הר"א ז"ל פליג על זה וס"ל דקבלה אינו עושה שיריים והטעם משום דבאמת קבלה הוא דבר ממילא ולא פעולה כמבואר בזבחים דף י"ג ע"ב וע"ש דף כ"ה ע"ב רק רחמנא עבדה עבודה כיון דלא סגיא דלא עביד כמבואר בזבחים שם וזה רק היכא דעשה בכשרות אבל בפסול שוב לא הוה כלום וזהו כונת הירוש' פסחים פ"ז ה"ו נעשה כאילו מקבל מים ואף דגבי קבלת פיגול לא אמרינן כן עי' מנחות דף ק"ב ותוס' פסחים דף י"ג ע"ב ד"ה כל ע"ש זה רק גבי פיגול דהדין הוא כך ובלא עבודה לא שייך גדר פיגול וכעין דאמרינן בכ"מ לפיגולו מרצה וזהו כונת הגמ' מעילה דף ד' ע"ב הלנה הוה מעשה עביד בידים ומחשבה כו' עי' שם בתוס' ורש"י ובאמת ר"ל דזריקת דם שלן עביד העבירה בזריקה דזורק דם פסול ואילו זרק במחשבת פיגול העיקר הפיגול לא הוה רק ע"י הזריקה כמבואר בכ"מ ולכך מיקרי רק מחשבה בעלמא כמבואר זבחים דף כ"ט ע"ב משום דבלא מעשה הזריקה לא חל הפיגול כלל ולכך הוה רק מחשבה ולא פעולה. ובאמת רש"י ס"ל במעילה דף ה' ע"ב ד"ה הפיגול דקבלה גם גבי פסול פיגול לא מיקרי קבלה לענין דין אך במנחות דף ק"ב לא משמע כן וכ"כ בזה ועי' במ"ש רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ג הי"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב והוה מהך דזבחים דף כ"ז ע"ב וע"ש דף פ"ז ע"א ובכריתות דף כ"ד ע"ב וכבר הארכתי בזה אם שייך לומר בזה אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה כמו הך דתמורה דף כ' ע"ב וקבלה לא הוה עבירה וכן י"ל גבי הך דמבואר בזבחים דף כ"ז ע"ב דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ומ"מ לא יאספנו ור"ל דהוה כלחמו של מזבח המבואר שם דף פ"ה דנהי דלא הוה קרבן דאין בו מעילה מ"מ מיקרי לחמו של מזבח רק דנ"מ על הדם שנשאר דאם כמקומו דמי לא מהני זריקה ועי' מ"ש התוס' זבחים דף ל"ד ע"ב ד"ה פסול ע"ש בשם ר"א וכן שיטת רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ג ה"ז גבי ק"ק שנשחטו בדרום דאם עלו לא ירדו ומ"מ ס"ל דאין בהם מעילה וכן לא מהני בהו לאקבועי בפיגול משום דהוה כמו בלא זריקה וכ"כ בזה במ"א. עכ"פ אמרינן דכל פעולה דהוה ממילא הפעולה מועלת רק היכא דעביד כדין אבל בל"ז אינו כלום וכן נראה להך דמבואר ב"ק דף ק"ו ע"א הובא בתוס' שם דף ס"ב ע"ב וכ"מ דכפל בטוען טענת גנב לא מחייב רק בשבועה בב"ד ועפ"י דין משום דזה דבר דצריך לעשות פעולה וקנין והנה רבינו ס"ל בהל' שבועות פי"א ה"י דגבי שבועת הדיינין לא מהני מושבע מאחרים עד שיענה אמן דהוה כמו מפי עצמו אך מתוס' שבועות דף ל"ח ע"ב ד"ה לאתפוסי לא משמע כן רק דגם בב"ד שייך מושבע מפי אחרים לדינא והנה במכילתא פ' משפטים מבואר להדיא דבלא אמן אין השבועה כלום לדינא וכן מבואר בספרי פ' נשא פסקא ט"ו דגבי שבועת הדיינין בלא אמן הוה שבועת שוא ומ"מ דוקא בב"ד וכן שם גבי פרשת סוטה אף דזה הוה כמושבע מפי עצמו כמבואר בשבועות דף ל"ו מ"מ בעי דוקא שיהא משביעה כהן כמבואר בספרי שם פסקא י"ב דזהו בגדר דין דהרי אף אם שכחה עכשיו שזנתה מ"מ נבדקת אף דמשיטת רש"י שבועות דף כ"ו ע"ב לא חל שבועה כלל ועי' תוס' שבת דף ס"ט ע"א ע"ש וע"כ דזהו גזיה"כ ועי' מ"ש הר"ן רפ"א דנדרים בשם ר"ת ולכך נחשב ג"כ כמושבע מפי אחרים וא"ש מ"ש שם הר"ן כיון דע"כ בעי שתשמע השבועה מפי הכהן ועי' בירוש' סוטה רפ"ז אם מהני עפ"י מתורגמן וכמו גבי ב"ד עי' מכות דף ו' ע"ב ובר"ן נדרים דף ח' ע"ב בשם ירוש' גבי היתר חכם ועי' בספרי פ' שופטים פסקא קע"ו גבי נביא דצריך שישמע מפיו ולא מפי המתורגמן ואז אינו חייב על העובר על דברי נביא ע"ש ונראה דאינו חייב ג"כ רק בעת שהנביא מתנבא לא אח"כ אם אומר שכך באת לו נבואה וזהו מה דמבואר בסנהדרין דף פ"ט ע"ב היכא דמוחזק שאני ע"ש בתוס' מהך דיבמות דף צ' ע"ב משום מגדר מילתא ובירוש' תענית פ"ב ה"ח ובדבורך עשיתי אך נ"מ כך דאז לא הי' מתנבא רק שאמר שכך באת לו נבואה ואז צריך אות ומופת דאז הוה רק בגדר נאמנות שכך באת לו בנבואה ועי' בירוש' סנהדרין שם דמספקא לי' אם ב' נביאים מתנבאים כאחד אם נאמנים בגדר עדות ובאמת הירוש' מגילה ספ"א ס"ל דזהו דין דעפ"י נביא יכולין להקריב בבמה בשעת מקדש ואין עליו שם שחוטי חוץ כלל והוה קרבן ונ"מ ג"כ דיכול * להקריב אחר כך האברים בביהמ"ק כמבואר זבחים דף ק"כ ועי' רש"י ברכות דף ס"ג ע"א ובדברי רבינו סוף הל' יסוה"ת ע"ש דלא סבירא ליה כן מחמת הך דיבמות דף צ' הנ"ל. אך מלשון המשנה שבועות דף ל"ו ע"ב דלר' מאיר גבי פקדון מושבע מפי אחרים לא מחייב קרבן עד שישביעוהו בב"ד והיינו ר"ל בדין כגון שיהי' טענה וכפירה והודאה היכא דצריך ועי' תוס' ב"ק דף ק"ג ע"א וכ"מ אך באמת כך דהנה רבינו בהל' שבועות פרק י' גבי שבועות העדות ס"ל דמפי אחרים בלא אמן צריך שיהי' השבועה דוקא בב"ד רצה לומר ע"י דין וכבר הארכתי בזה בח"ב וא"כ חזינן דלענין זה מהני גם בלא אמן אך שם לכ"ע בקרקעות אם עבר והשביעו אין חייבים קרבן והך דר"ל בירוש' שבועות פ"ו דגבי שבועת העדות אם עבר ונשבע מביא קרבן על קרקע זה רק אם נשבע מפי עצמו ועיין בירוש' שבועות פ"ד גבי נשבע מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב וכן הך מחלוקת דשבועות דף ל"ז ע"ב היינו אם עבר ונשבע הוא עצמו לא עפ"י ב"ד דבזה לא שייך ב"ד כיון דאין הדין כן ולכך מביא שם המשנה גבי גנבה שענה אמן דהיינו מפי עצמו וגבי שבועת הפקדון וכן גבי שבועת מלוה כשייחד לו כלי דאז הוה כפקדון כמבואר ב"מ דף מ"ח אז גם במושבע מפי אחרים ולא ענה אמן מהני לענין חיוב קרבן וגם לענין שבועת עדות מפי אחרים בלא אמן י"ל דג"כ בעי להלואה יחוד כלי דלא כתוס' שבועות דף ל"ג ע"ב אך י"ל כמו שמחלקים שם התוס' דף ל"ג גבי קנס משום כיון דיש עדים עדיף טפי ודלא כרש"י שם דף ל"ד ועיין שם בתוס' דף ל"ח ע"א ד"ה אלא אך כ"כ בזה בח"א בהל' שבועות דרש"י ר"ל אף היכא דהוה גמר דין גבי קנס מ"מ פטור מקרבן שבועה כמבואר בכתובות דף מ"ב. אבל במושבע מפי עצמו אז גם בהלואה א"צ יחוד כלי. עכ"פ היכא דלא עשה פעולה בעצם אז לא מהני רק אם הוה כדין דאז הוה פעולה ובל"ז לא ולכך גבי שכחה כיון דזה אינו כלום רק דהתורה אמרה דין היכא דלא מהני הוה כמו שלא הי' כלל ולכך לא שייך בזה גדר דיחוי וכמ"ש והנה לפי"ז גבי שכחה אם בשעה ששכחו הי' בו סאתים ואח"כ נתמעט ונעשה פחות מסאתים והנה רבינו ז"ל כאן מדייק אפי' היה בשניהם כו' ולא כ' יש בשניהם כמו ברישא ומשמע שעכשיו נעשה פחות מסאתים ור"ל שמתחילה היו שניהם אחד ואח"כ נחלקו לשנים וכמ"ש הראב"ד ז"ל בפי' למס' עדיות פ"ד מ"ג דכל דבר שצריך להחלק צריך שיהא גם בהחלק ממנו שיעור הצריך וזה הי' דעתו לחלקם זהו כונת רבינו ועי' מ"ש התוס' ב"מ דף כ"א ע"א ד"ה חצי קב ע"ש דאם יש דבר שלם לא יתחיל אף במקצת ממנו אם הוא של טורח וזה הוה כעין הך דר"ג כאן להך טעם דירוש' משום שאין אתה יכול לפשוט ידיך וליטלו אך יהי' נ"מ אם שכחן בב"א או בזה אחר זה וכ"כ בזה לעיל גבי ג' אינו שכחה:

1 איזו היא שגגת שבועת ביטוי לשעבר - כיון דבעינן אדם בשבועה היכי משכחת לה שוגג:

2 אי דידע - בשעת שבועה שהוא נשבע לשקר:

3 מזיד הוא - וקרא כתב ונעלם בשלמא להבא משכחת לה שבשעת שבועה דעתו מיושבת עליו ולאחר זמן נתעלמה ממנו שבועה:

3 צפנת פענח על התורה פתח ↗

ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו׳ ואמרה האשה אמן אמן.שם, פי׳ טו: הואיל ונאמר שבועות סתם בתורה ופרט באחת מהם שאינה אלא באמן אף פורטני בכל שבועות שבתורה שאינן אלא באמן. אבא חנן אומר משום ר׳ אליעזר להביא את שבועת הדיינים שתהא באמן, שאם אין עונה אתה אחריו אמן אתה עושה שבועת שוא.כל פעולה דהוה ממילא הפעולה מועלת רק היכא דעביד כדין אבל בלא זה אינו כלום. וכן נראה להך דמבואר ב״ק דף ק״ו ע״א הובא בתוס׳ שם דף ס״ב ע״ב וכ״מ, דכפל בטוען טענת גנב לא מחייב רק בשבועה בב״ד ועפ״י דין, משום דזה דבר דצריך לעשות פעולה וקנין. והנה רבינו ס״ל בהל׳ שבועות פי״א הל׳ י׳ דגבי שבועת הדיינין לא מהני מושבע מאחרים עד שיענה אמן דהוה כמו מפי עצמו. אך מתוס׳ שבועות דף ל״ח ע״ב ד״ה לאתפוסי לא משמע כן, רק דגם בב״ד שייך מושבע מפי אחרים לדינא. והנה במכילתא פ׳ משפטים מבואר להדיא דבלא אמן אין השבועה כלום לדינא. וכן מבואר בספרי פ׳ נשא פסקא ט״ו, דגבי שבועת הדיינין בלא אמן הוה שבועת שוא, ומ״מ דוקא בב״ד. וכן שם גבי פרשת סוטה אף דזה הוה כמושבע מפי עצמו כמבואר בשבועות דף ל״ו מ״מ בעי דוקא שיהא משביעה כהן כמבואר בספרי שם פסקא י״ב דזהו בגדר דין, דהרי אף אם שכחה עכשיו שזנתה מ״מ נבדקת, אף דלשיטת רש״י שבועות דף כ״ו ע״ב לא חל שבועה כלל, וע׳ תוס׳ שבת דף ס״ט ע״א ע״ש, וע״כ דזהו גזיה״כ. ועמ״ש הר״ן רפ״א תדרים בשם ר״ת, ולכך נחשב ג״כ כמושבע מפי אחרים, וא״ש מ״ש שם הר״ן, כיון דע״כ בעי שתשמע השבועה מפי הכהן, וע׳ בירושלמי סוטה רפ״ז אם מהני עפ״י מתורגמן, וכמו גבי ב״ד ע׳ מכות דף ו׳ ע״ב, ובר״ן נדרים דף ח׳ ע״ב בשם ירושלמי גבי היתר חכם, וע׳ בספרי פ׳ שופטים פסקא קע״ו גבי נביא דצריך שישמע מפיו ולא מפי המתורגמן, ואז אינו חייב על העובר על דברי נביא ע״ש.

« רש"י על שבועות כ״ו ע״א:כ״ט רש"י על שבועות כ״ו ע״ב:ג׳ »