רש"י על שבת צ״ה א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״ה ע״א:א׳ רש"י על שבת צ״ה ע״א:ג׳ »

1 צפנת פענח על התורה פתח ↗

אך את זה לא תאכלו וגו׳ את הגמל.שם פ״כ פ״ד, א־ג: מנין לרבות חלב בהמה טמאה, ודין הוא אסר בהמה טמאה אסר ענבים בנזיר, מה ענבים בנזיר עשה מה שיוציא מהם כמותם, אף בהמה נעשה את שיוצא מהם כמותם. הין אם עשה את היין כענבים שהוא בגופן, נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה וכו׳, ת״ל גמל גמל שני פעמים, אם אינו ענין לבשרה תניהו ענין לחלבה.כל זמן שלא יצא המשקה אם יש עליו שם משקה, עיין תו״כ פ׳ שמיני פ״ב פ״ג פ״ד גבי יין בענבים הוי בגופן, ר״ל דחל עליהם שם משקה בגופן, עיין פסחים דל״ג דאם מפקיד פקיד, ועירובין דף מ״ו ותוס׳ חולין דפ״ז ע״ב ודקי״ז ע״ב דלא ס״ל כן, וס״ל דגם בזה אין שם משקה עליהם בזמן שהם בפרי, ועיין בתוס׳ מעילה דף. י״ג ע״א גבי חלב ושבת דף קמ״ד גבי סוחט ורש״י חולין דף ק״ט ע״ב גבי חלב זה מחלוקת בשני פירושים ברש״י שבת דף צ״ה וכו׳.

1 מהר"ם על שבת פתח ↗

ברש"י ד"ה המחבץ וכו' ונתן הקום כתוכו וכו' ס"א ונתן הקפוי וכו':

1 רש"ש על ברכות פתח ↗

רש"י ד"ה חביץ קדירה. כמו חלב שחבצוהו בקיבה. עי' רש"י שבת צ"ה א' ד"ה המחבץ:

2 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הַחוֹלֵב וְהַמְחַבֵּץ וְהַמְגַבֵּן — כִּגְרוֹגֶרֶת. הַמְכַבֵּד, וְהַמְרַבֵּץ, וְהָרוֹדֶה חַלּוֹת דְּבַשׁ, שָׁגַג בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת, הֵזִיד בְּיוֹם טוֹב — לוֹקֶה אַרְבָּעִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.

3 שבת פתח ↗

4 ברית משה פתח ↗

שם יד שאסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות כו'. מדכ' רבינו שמא ישוה גומות נראה בפי' דלא פסיקא ליה דישוה אלא גזרינן שמא ישוה אבל רש"י שבת קכ"ד ע"ב ד"ה מכבדות של תמרה כתב וז"ל כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשויי גומות דמודה ר"ש בפ"ר ולא ימות עכ"ל וצ"ל דמש"ה כתב רש"י דהוי פ"ר כיון דג"כ סובר כרבינו דמה דק' הגמ' שם צ"ה ע"א והאידנא דס"ל כר"ש שרי אפילו לכתחילה לא קאי רק על מרבץ ולא על כיבוד וע"כ מפ' דכיבוד הוי פ"ר דאל"כ הוה קשה דאמאי אסור כיבוד לר"ש כמובן, וא"כ ק"ל על רבינו כיון דסובר דגם בכיבוד לא פסיקא לן שישוה גומות א"כ הוי כיבוד כמו מרבץ וא"כ אמאי פסק דמרבץ שרי וכיבוד אסור, ותו ק"ל היכי כתב דאשויי גומות הוי תולדה דחורש הא רבינו דיבר מכיבוד קרקע הבית כמ"ש בריש ענין זה וא"כ אפי' אי השוה גומות לא הוי אלא תולדה דבונה כהנ"ל מחודש כ"ז והיכי כתב דהוי תולדה דחורש בשלמא לשיטת התו' בשבת צ"ה ע"א ד"ה והאידנא דכיבוד אסור גם לר"ש מפני שמזיז עפר ממקומו הוי שפיר תולדה דחורש כיון דמזיז עפר הוי חופר כמ"ש רש"י ותו' שם ל"ט ע"א ד"ה שמא אבל לרבינו בשלמא אי לא הוה כתב שמא ישוה גומות אלא הוה כתב כרש"י הנ"ל משום אשויי גומות אז הוה יכלינן למימר דגכ"ס כהתו' שהאיסור היא משום שמזיז עפר ממקומו וכמ"ש המרש"א פסחים דף ס"ה על התו' שם ד"ה המכבד אבל כיון שכ' שמא ישוה גומות א"כ עכ"מ דל"ס כהתו' דמשום מזיז עפר אסור הכיבוד כיון דלהתו' לא הוי שמא עי' תו' בשבת ופסחים היטב וכיון דעכצ"ל דרבינו סובר דפירושא דשמא ישוה גומות היינו שמא ימלא את הגומות עפר וזה באמת לא הוי בבית אלא תולדה דבונה וכ"כ רש"י שבת צ"ה בפי' דמכבד ומרבץ חייב משום בונה לר"א וא"כ היכי כתב רבינו דהוי תולדה דחורש ועל קושיא זו רמזנו לעיל מחודש מ"ד בשני חצאי לבנה והיא אצלי קושיא גדולה:

5 שבת פתח ↗

6 שבת פתח ↗

1 המחבץ - המעמיד החלב בקיבה ול"נ מחבץ עושה כמין כלי גמי ונותן הקפוי בתוכו ומי החלב שהן נסיובי נוטפין ולועזין אותן אנקייד"ש:

2 המכבד - את הבית:

3 והמרבץ - במים להרביץ את האבק שלא יעלה:

4 חייב חטאת - לקמיה מפרש טעמא דהרודה חלות דבש חייב משום תולש מחבץ חייב משום בורר ומכבד ומרבץ משום בונה:

5 אחד זה ואחד זה - אחד שבת ואחד יו"ט:

6 משום שבות - דילמא כי כניס ליה מתמלאין הגומות שבבית מאליהן והוי בנין:

« רש"י על שבת צ״ה ע״א:א׳ רש"י על שבת צ״ה ע״א:ג׳ »