רש"י על שבת צ״ד ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ו׳ רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ח׳ »

1 שבת פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַחֲלוֹקֶת לְעַצְמוֹ, אֲבָל לַחֲבֵירוֹ — דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. פְּשִׁיטָא, ״צִפׇּרְנָיו״, תְּנַן! מַהוּ דְתֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲבֵירוֹ נָמֵי מְחַיַּיב, וְהָא דְּקָתָנֵי ״צִפׇּרְנָיו״ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

2 תוספתא כפשוטה על שבת פתח ↗

לאחרות חייבת. וכאן יש לנו חילוק בשם ר' אליעזר עצמו בין גודלת וכו' לעצמה ובין שעושה כן לאחרות, ולא חייב ר' אליעזר אלא בשעושה כן לאחרות, אבל בנוטל צפרניו הדין הוא להפך שלא חייב ר' אליעזר אלא בנוטל בידיו את צפרני עצמו אבל לאחרים פטור, כמו שהסיקו בירושלמי פ"י רה"ז, י"ב סע"ג, ובבבלי צ"ד ב'. ופירש"י שם: לחבירו, אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי. ומשמע מדברי רבינו שבכלי חייב אפילו נטל לאחר, וכן משמע מדברי הר"מ בפ"ט מה' שבת ה"ח. וכן בפיה"מ לפי הגד"נ: וכן אם עשה כזה לאדם אחר ביד הרי הוא פטור. וכן מפורש במאירי שבכלי חייב אפילו עשה לאחר, וכן מוכח מלשון הטאו"ח ריש סי' ש"מ. אבל בירושלמי הנ"ל: אם נטלן אחר מאוסין הן. ורבינו יהונתן לפי החידושים המיוחסים להר"ן צ"ד ב' פירש גם את הבבלי: "דאין דרך בני אדם בכך משום מיאוס". וכן פירש במאירי, ועדיין ביד עסיקינן. ובירושלמי פסחים פ"ו ה"ב, ל"ג ע"ב: בגין דו סבר בכלי וכו', אם נטלן אחר מאוסין הן, והדין זבח כאחר הוא. הרי לך ברור שלפי הירושלמי אין חילוק בין יד לכלי48והעיר על שיטת הירושלמי בס' ערך השלחן או"ח סי' ש"מ סוף ס"ק א'. ולכאורה נראה שאף בירושלמי לא אמרו כן אלא בנטילת צפרנים, או בחתיכת יבלת, אבל לא בנטילת השערות. ועיין לעיל, הערה 31. אבל בס' ערך השלחן הנ"ל העיר על דברי רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ב ח"ד, שמשמע מדבריו שאף בנטילת השער של חבירו בכלי אינו חייב חטאת, עיי"ש. וצ"ע. ביחס לאחר, והוא לעולם פטור בעושה כן לאחר, מפני שאינו מאמן את הכלי כשעושה כן לאחר, עיי"ש במפרשים. ועיין בס' סדר משנה להגרז"וו מבאסקוויץ פ"ט מה' שבת ה"ח.

3 שבת פתח ↗

7 מחלוקת לעצמו - בהא הוא דמחייב ר' אליעזר שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי:

8 אבל לחברו - אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי:

9 פשיטא צפרניו תנן - של עצמו:

« רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ו׳ רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ח׳ »