רש"י על שבת צ״ד ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת צ״ד ע״ב:א׳ רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ג׳ »

1 שלטי הגיבורים על שבת פתח ↗

מיי' סמג והרא"ש והטור התירו אפילו טלטול גמור כשאין שם ככר ותינוק להניח עליו והתירו זה מפני שמא יבא לכבות מפני שבהול על מתו ואם אין שם חשש דליקה אלא שהוא בזיון למת כגון שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזין ממנו ואין שם מקום אחר לצאת לפי דברי מיי' פכ"ו מהל' שבת מותר להוציאו לכרמלית כיון שהגיע כבר לידי כך שמסריח וכ"כ סמג לאוין ס"ה וכ"נ מדברי הטור א"ח בסי' שי"א מיהו נראה לי דלדידהו אם לא הגיע לכלל סרחון שאינו מותר להם ההוצאה מפני החשש שמא יסריח דהא אפילו לאחר שהסריח כל מאי דאפשר לעשות כדי שלא יבא לידי הוצאה עושים כ"ש דלדידהו ודאי אם לא הסריח אלא שחוששים בלבד דאין להוציאו לכרמלית בשביל החשש ומדברי רש"י פ' המצניע וכן מדברי רא"ם שהביא המרדכי שם נראה דאפי' לא הגיע לסרחון כל עוד שנקרא מוטל בבזיון אע"פ שאינו אלא בחמה מותר להוציאו לכרמלית וכן עשה רא"ם מעשה ע"י נכרי בזה ור' ברוך כתב דדוקא מפני הדליקה התירו להוציאו לכרמלית מיהו בין למר ובין למר היכא שמותר להוציאו לכרמלית איכא פלוגתא אי דוקא ע"י ככר ותינוק או אפי' בלא ככר ותינוק מיי' לא בירר דעתו בזה וסמג כ' להדיא דצריך ככר ותינוק וכ"כ הטור א"ח סי' שי"א וכן דעת הרשב"א והרמב"ן כתב כשהתירו להוציאו לכרמלית א"צ ככר ותינוק דא"כ אתה מרבה ההוצאה וטוב להוציאו לבדו בלא ככר דדוקא מחמה לצל ברה"י הוא דצריך ככר ותינוק וכ' דאפי' ברה"ר מותר להוציאו ע"י תינוק ולא ע"י ככר ור"ת אסר להוציאו לרה"ר בשום ענין לפי שהוא אסור מן התורה ורש"י ס"ל נמי דצריך ככר ותינוק להוציאו לכרמלית ומשמע מדבריו הכי בפ' המצניע ונראה דש"ד לזלף חומץ על גבי בגדים שעל המת בשבת בשביל שלא יסריח למ"ש ויוכלו להתעסק בטהרתו דהא אין מטלטלין אותו אלא שנוגעים בו ואין איסור בנגיעת המוקצה אלא בטלטולו הוא שהוא מן הצד וגם בבגדים שעליו ליכא משום ליבון דהא אין במשקין משום ליבון כל עוד שאינו מים וליכא למיחש נמי לסחיטה בכהאי גוונא ונראה דלפי הפוסקים כר"ש דמלאכה שאינה צ"ל פטור אם כן משום כבוד הבריות מותר להוציאו לרה"ר כיון דאין כאן איסור אלא מדרבנן וכתב הר"ן פרק המצניע דליתא דין זה אלא לעולם אסור אפי' לר"ש להוציאו לרה"ר גם לדברי הר"ן לא שרי הטלטול מן הצד אלא כשהוא צריך לדבר המותר והטור א"ח סימן שי"א מתירו אפי' לצורך דבר האסור: לשון ריא"ז ואם אין לו ככר או תינוק הופכו ממטה למטה עד שמגיעו למקום שצריך להניח שם לפי שלא אסרו רק טלטול גמור אבל טלטול מן הצד כזה מותר מצילין את המת מפני הדליקה ואפי' לטלטלו טלטול גמור כמ"ש מז"ה וכן אם היו צריכין להוציאו בכרמלית שאסור מדברי סופרים התירו לו כדי להצילו מן הדליקה משום כבוד הבריות ונראה בעיני שגם מת המוטל בחמה אם היה מתבזה והולך דצריך להוציאו בכרמלית מותר כמבואר בקונטרס הראיות:

2 שבת פתח ↗

הָהוּא שָׁכְבָא דַּהֲוָה בִּדְרוֹקֶרֶת, שְׁרָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְאַפּוֹקֵיהּ לְכַרְמְלִית. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אֲחוּהּ דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא לָרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּמַאן, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֵימַר דְּפָטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵחִיּוּב חַטָּאת, אִיסּוּרָא דְרַבָּנַן מִיהָא אִיכָּא! אֲמַר לֵיהּ: הָאֱלֹהִים, דְּעָיְילַתְּ בֵּיהּ אַתְּ? וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה שְׁרֵי, דְּמִי קָאָמֵינָא לִרְשׁוּת הָרַבִּים? לְכַרְמְלִית קָאָמֵינָא, גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת ״לֹא תַעֲשֶׂה״ שֶׁבַּתּוֹרָה.

2 לאפוקיה לכרמלית - שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול מניח עליו ככר או תינוק:

3 לא תעשה - לאו דלא תסור כי הכא:

1 ברית משה פתח ↗

מת קלד שהסריח כו' בשבת צ"ד ע"ב איתא ההוא שכבא דהוה בדרוקר' שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה לכרמלית ומסיק הגמ' דאפי' לר' יהודא דמשאצל"ג חייב שרי דגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה אלמא שבגמ' ליתא דאיירי במת מסריח וגם הרי"ף והרא"ש שם לא דברו מזה כלום ורש"י ד"ה לאפוקיה כתב וז"ל שהי' מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול מניח עליו ככר או תינוק אלמא דלרש"י לא פסיקא דדוקא במת מסריח איירי הגמ' אבל לרבי' מחמת פירושו של הגאון שהביא פסיקא ליה דלא דיבר הגמ' אלא במת מסריח וכ"ס הרמב"ם הל"ש פכ"ו הלכ"ג והרהמ"ג כתב שגם הראב"ד ס"כ ושכן עיקר אבל לכאורה ק"ל דמנ"ל הכרח לומר כן דילמא דיבר הגמ' גם ממת שמוטל בדליקה או בחמה כמ"ש רש"י, ונ"ל בס"ד דהמאירי ז"ל שם כתב דלא אמרו ככר או תינוק אלא בטילטול הנעשה לכבוד המת כגון מוטל בחמה או בדליקה אבל בטילטול הנעשה לכבוד החיים כגון במת שמריחים ממנו ריח רע אין צריך ככר או תינוק שכל לכבוד החיים מותר בלא ככר או תינוק עי"ש נמצא לפי"ז דדבר זה דממה דיבר הגמ' תליא בזה דאי אמרי' דהגמ' מתיר אפי' בלא ככר ותינוק אז צ"ל שדבר ממת מסריח כדי שיהא כבוד החיים אבל אי אמרינן דלא מתיר הגמ' אלא ע"י ככר ותינוק אז י"ל דדיבר גם ממת שמוטל בחמה או בדליקה וא"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו שהתיר הטלטול לכרמלית אפי' בלא תינוק וככר כי כן נראה בפי' מדבריו כיון שלא דיבר מככר ותינוק כלום וכ"ס הרמב"ן בדעת הרמב"ם מובא בב"י או"ח סי' שי"א ואף שהב"י ל"ס כהרמב"ן בזה אבל אנו הולכים בעקבות הרמב"ן וא"כ צ"ל דסובר דהגמ' איירי בלא ככר ותינוק ע"כ הי' לו הכרח לומר דהגמ' דיבר ממת שמסריח וכן צ"ל גם אליבא דהראב"ד והגאון שהביא רבי' אבל רש"י לשיטתו דסובר דלא שרי לטלטל את המת לכרמלית אלא ע"י ככר ותינוק ע"כ לא הי' לו הכרח דהגמ' דיבר ממת שמסריח דוקא וא"כ ק"ל על רבינו כיון דסובר דדוקא ע"י ככר ותינוק שרי לטלטל כמו שנראה בפי' מדבריו מדהביא את פירושו של רבינו שמשון א"כ מנ"ל הכרח דהגמרא לא דיבר אלא ממת שמסריח וצ"ע ולענין הלכה בהוצאת המת לכרמלי' אי בעינן ככר או תינוק שיטת הרמב"ן בשבת שם דלא בעינן וכ"ס התו' סוכה ל"ו ע"ב ד"ה בשבת אבל רש"י והרשב"א והריטב"א והר"ן סברו כרבינו דבעינן ובש"ע שם פסקינן כרבינו בכל הני דינים דמת שכ' כאן, ומ"ש רבינו שגדול כבוד הבריות כו' אף שבגמ' שם ליתא שהוא לא תסור כבר מיישב א"ז יפה המרש"ל בביאורו כאן עי"ש ול"נ בפשיטות דרבינו נקט כמסקנת הגמ' ברכות י"ט ע"ב דדוקא לאו דלא תסור נדחה מפני כבוד הבריות:

2 משפטי עוזיאל פתח ↗

ולע״ד אין הנדון דומה לראיה, דמה שהתירו לתלוש הפירות מיחור אילן שנפשח אינו אלא משום שאסור תולש אינו מדאורייתא אלא במחובר עיין מג״א נ״ל דצ״ל: ט״ז שם ס״ק ח. משא״כ במלאכת קריעה וחתוך שהם אסורות מדאורייתא בתלוש משום מתקן מנא, אין להתירן משום כבוד הבריות עיין ברכות יט,ב. ולא התירו בשבת אלא מלאכה האסורה דרבנן מלאו דלא תסור, וכן פירש״י, והכא נמי טלטול דרבנן, אלאו דלא תסור אסמכוהו רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה שבת פא,ב רש״י ד״ה שדוחה. ועי״ע שם צד,ב רש״י ד״ה לא תעשה.

« רש"י על שבת צ״ד ע״ב:א׳ רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ג׳ »