רש"י על שבת פ״א א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת פ״א א:ז׳
7 אָמַר רַב יְהוּדָה: אֲבָל לֹא אֶת הַפָּאיֵיס. מַאי ״פָּאיֵיס״? אָמַר רַבִּי זֵירָא: כַּרְשִׁינֵי בַּבְלָיָיתָא. אָמַר רָבָא: אָסוּר לְמַשְׁמֵשׁ בִּצְרוֹר בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ בַּחוֹל. מַתְקִיף לַהּ מָר זוּטְרָא: לִיסְתַּכַּן? כִּלְאַחַר יָד. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אִם יֵשׁ מָקוֹם קָבוּעַ לְבֵית הַכִּסֵּא — מְלֹא הַיָּד. אִם לָאו — כַּהֶכְרֵעַ מְדוֹכָה קְטַנָּה שֶׁל בְּשָׂמִים. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִם יֵשׁ עָלֶיהָ עֵד — מוּתָּר.
פירוש רש"י על שבת פ״א א:ז׳
7 אבל לא הפאייס - כמו שקל פיסת רגב סנהדרין דף סד. שקורין גלישט"א דהואיל ומיפרכה לא חזי לקינוח ואסורה לטלטל:
8 כרשיני בבלייתא - הכי מיקרו משום שבבל ארץ לחה היא והמחרישה מעלה רגבים:
9 למשמש - הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות אמרינן לקמן בפירקין דממשמש בצרור בנקב והוא נפתח וקא סלקא דעתך דקאמר ובשבת אסור למשמש כלל כדרך שממשמשים בחול:
10 ליסתכן - דאמר מר תמיד פ"א דף כז: עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן:
11 ומשני כלאחר יד - האי כדרך דקאמר רבא כדרך הממשמש בחול בלא שינוי משום השרת נימין אבל כלאחר יד כגון אוחז צרור בב' אצבעותיו שפיר דמי:
12 אם יש מקום קבוע לבה"כ - שאם ישתיירו לו ערבית יקנח בהם שחרית מכניס שם מלא יד:
13 כהכרע - כשיעור המכריע כאגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה:
14 מדוכה קטנה - מלאכתה לאיסור אסור לטלטל:
15 ואם יש עליה עד - קנוח המעיד שעשויה לכך מותר לטלטלה לקינוח: