רש"י על שבת ע״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ג׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ה׳ »

4 אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב עַוִּירָא: הַאי מַאן דִּשְׁדָא סִיכְּתָא לְאַתּוּנָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לְשָׁרוֹרֵי מָנָא קָא מִיכַּוֵין, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמִירְפָּא רָפֵי וַהֲדַר קָמֵיט. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי מַאן דְּאַרְתַּח כּוּפְרָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דַּהֲדַר וְאִיקִּישׁ אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

פירוש רש"י על שבת ע״ד ב:ד׳

4 דשדא סיכתא - שהשליך יתד לח לתנור חם ליבשו שיתקשה:

5 לשרורי - לחזק ואין כאן בישול:

6 דמרפי רפי - ע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין ולאחר שיצאו מימיו קמיט מתקשה וכי רפי ברישא הוי בישולו:

7 דארתח כופרא - שהתיך זפת:

8 דהדר אקושי - חוזר ומתקשה:

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ג׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ה׳ »