רש"י על שבת ע״ד ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:א׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ג׳ »

1 שבת פתח ↗

וְהַטּוֹחֵן. אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּפָרֵים סִילְקָא — חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: הַאי מַאן דְּסָלֵית סִילְתֵּי — חַיָּיב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי קָפֵיד אַמִּשְׁחֲתָא — חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ.

1 שו"ת במראה הבזק חלק שביעי פתח ↗

א. לדעת רוב הפוסקים מותר בשבת לחתוך סלט ירקות לחתיכות דקות סמוך לסעודה1הגמרא שבת עד ע"ב מביאה את דברי רב פפא: "האי מאן דפרים וי"ג דפריס סילקא, חייב משם טוחן". כלומר, אדם שחותך סלק בשבת חייב משום טוחן. בנושא זה ישנם שני עניינים הצריכים בירור:א. מהו גודל החתיכות שמותר ושאסור לחתוך?ב. האם הלכה זו נאמרה בכל סוגי הירקות והפירות?א. רש"י שם ד"ה דפרים סילקא מפרש שכוונת רב פפא היא לחיתוך דק. הוא אף מבאר זאת על-פי גרסתו "פרים", שזה כמו פירמא של בשר. הדימוי לפירמא מובא גם בר"ן על הרי"ף לב ע"א שמביא מרש"י בחולין קכ ע"א שמפרש פירמא: חתיכות דקות מאוד של בשר, שיורדות לשולי הקדירה – פונדרייל"א בלעז. ובספר לעזי רש"י ר' משה קטן מתרגם שזה משקע של שאריות בשר. שורש המילה בצרפתית הוא מלשון להמיס, לכן נראה שזה משהו שנמס, וחתוך בצורה כזו שנהיה לחתיכות קטנות מאוד, ששוקעות בתוך הרוטב. ב"אור זרוע" שבת סי' ס ד"ה והטוחן מביא גמרא בגיטין סט ע"ב, שכתוב שם בתור רפואה לקחת "שבעה בוני פירמא דסילקא", ומפרש רש"י "קציצת תרדין". מזה למד שכוונת הגמרא "פרים סילקא" היא לעשות מסלק קציצה בגמרא הנדפסת לפנינו, מופיע שבעה בוני דסילקא, ולא מופיעה המילה פירמא כלל, ורש"י מפרש שבוני זה מידה ולא קציצה. מ"אור זרוע" זה יוצא שגם חתיכות גדולות קצת שעושים מהם קציצות, עדיין אסור לחתוך בשבת. ויש להעיר שגרסתו של ה"אור זרוע" וכן של ה"יראים" דף קלג היא "פריס סילקא" באות ס', ועקב כך הבין ה"אור זרוע" שיש גם פריסה של ירקות שאסורה, ולא דווקא טחינה ממש. הפיכת הירק לחתיכות זעירות אסורה שלא כדברי רש"י, הגורס פרים ומדמה זאת לפירמא. לעומת דבריו, הר"י אלברצלוני בספרו "העיתים" סי' רכז, שגרס כגרסת רש"י, כותב שדברי רב פפא נסובו על כתישה: "שהיא כעין כתישה, ואינו בעי חיתוך" כלומר, לא צריך לחתוך עוד את הירק, כי הוא כתוש וטחון, אבל חתיכות גדולות, עליהן רב פפא לא דיבר.אלא שה"יראים" סי' רעד כתב שאינו יודע לברר מהו שיעור דקות החתיכות שחותכים אותם שיחשב לטחינה. ועקב כך כתב ה"בית יוסף" סי' שכא שיש להחמיר לחתוך את הסלט עבה יותר ממה שחותך בכל יום, וגם סמוך לסעודה, כדי לא להיכנס לחשש טחינה. ומכוח כך פסק בשו"ע סי' שכא סעיף י"ב: "המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן". מדבריו אלו נראה, שאין חילוק בין החותך זמן רב לפני הסעודה לבין החותך סמוך לסעודה. הרמ"א מביא את דברי הרשב"א תשובות ד סי' עה, שסמוך לסעודה מותר הכול.ה"ביאור הלכה" ד"ה "המחתך" מחדש שכל מה שרש"י וראשונים נוספים דיברו על חיתוך קטן מאוד שהוא טוחן, הוא לעניין חיוב ואיסור דאורייתא, אבל לעניין איסור מדרבנן – אסור גם בחיתוך קטן שאינו דק ממש, וכן מוכיח מדברי ה"בית יוסף" שהצריך לחתוך לחתיכות עבות קצת, למרות שדיבר על חיתוך סלט סמוך לסעודה. אלא שיש להקשות על הבנת ה"ביאור הלכה" ברש"י, שכן ה"בית יוסף" מחמיר רק מחשש לשיטת ה"יראים", הגורס בגמרא "פריס" ולא "פרים", ורק לפי הגרסה של "פריס" יש מקום לומר שגם באופן שאינו מרסק אלא חותך עובר על טוחן, ולכן יש להיזהר. אך לפי רש"י ושאר הראשונים, שגורסים "פרים", אין מקום לחשש זה רש"י אף הדגיש בדבריו שיש לגרוס פרים ולא פריס, לכן קשה לומר שרש"י ושאר ראשונים סוברים גם כן כסברא זו, שצריך להחמיר בדבר שלא מרסקים אותו, וכפי שביארנו. ה"משנה ברורה" ס"ק מה מסיק שצריך להחמיר שלא לחתוך דק דק, כיוון שה"מגן אברהם" מפקפק בהיתר זה וחושש לדעת "שלטי הגיבורים", שאסור לחתוך גם סמוך לסעודה דק דק, אך כתב שהמקל יש לו על מי לסמוך, וכן פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" פרק ד סע' ד – שיש להחמיר, אך ניתן לחתוך דק דק לצורך ילדים קטנים ויש להקשות על מה שאמר, כיוון שלדעת ה"חזון איש" שבת סימן נז לחתוך לצורך אנשים שאינם יכולים לאכול חמור מחיתוך לצורך אנשים שיכולים לאכול בלי חיתוך זה, ואם כך אם מקלים לחתוך לילדים, כל שכן שניתן להקל למבוגרים.הרב שלמה זלמן אויערבך "מנחת שלמה" ח"א סי' צא סע' יג פסק: "צ"ל דטעמא שמותר לחתוך בשבת פירות וירקות גדולים לחתיכות קטנות שראויות מיד לאכילה הוא מפני שעדיין צריכים לשיניים הטוחנות אותם, ושאני ביקוע עצים שראויים לתפקידם מיד בלי שום טחינה, גם משום כך מותר לחתוך דק דק מהעובי של צנון וכדומה, הואיל והחתיכות הן עדיין גדולות הזקוקין לשיניים טוחנות". כלומר, אין זה נחשב דק דק כל עוד צריך עוד לפה שיטחן אותו. לפי דברינו, דבריו שנויים במחלוקת רש"י וה"יראים", וה"בית יוסף" מחמיר כדעת ה"יראים".לסיכום: יש מהראשונים שסוברים שאיסור חיתוך דק דק הוא רק כעין מחית רסק, ויש אוסרים גם בריסוק לחתיכות שיכולים לעשות מהם קציצות. לדעת ה"יראים" איננו יודעים מהו השיעור, ולדעת הגרש"ז אין נחשב לחיתוך דק דק אלא אם החתיכות ראויות לאכילה בלא לעיסה אף למי שאין לו שיניים.ב. סוג הירקות האסורים: תוספות שם בד"ה "האי מאן" מחלקים שדווקא בסילקא שייך טחינה "אבל בשאר אוכלין – לא". ולא מפרטים מה כלול ב"שאר אוכלין". הריטב"א שם ד"ה האי מאן סובר שדווקא בדבר שלא ראוי לאכלו כמו שהוא יש בו טחינה, אבל בדבר שראוי לאכול כמו שהוא – אין איסור לטחנו.ה"חזון איש" שבת סי' נז מביא ב' אפשרויות לבאר את דברי התוספות: א. ירקות ופירות שאינם עומדים לבישול, מותר לחתוך דק דק, וכך כתב גם "הגהות אשרי", ובשאר ירק אין איסור טחינה. ב. פירות וירקות מכל סוג אסור לחתוך דק דק, והתוספות באו למעט פת, שהיא אפויה ולכן אין בה טחינה. ה"חזון איש" מוכיח מכך שבגמרא שם קיד ע"ב התירו קניבת ירק ביום כיפור, ותוספות שם מבארים שיש הבדל בין חיתוך חתיכות גדולות, שזה התירו ביום כיפור, לבין חיתוך חתיכות קטנות מאוד, שזהו איסור דאורייתא. ומוכח משם כהסבר ב, שכל ירק יש בו משום טוחן, ורק בפת אין טוחן. ויש לדחות את ראייתו, כי ניתן לומר שהחילוק בין סוגי הירקות השונים הוא בין ירק שעומד לבישול לבין ירק שעומד לאכילה. ובגמרא שם ודאי מדובר בירק שמחתכו לבישול, כיוון שהסיבה שהתירו קניבת ירק היא כדי שיהיה לו ירק מוכן לבישול במוצאי יום כיפור רש"י שבת קיד ע"ב ד"ה רב ששת. ועוד יש לומר שירקות אחרים לדעת התוספות הם בהיתר גמור, ואם כן לא היה יכול לומר שהתירו ביום כיפור, כיוון שזה מותר גם בשבת, ואין צריך היתר מיוחד ביום כיפור. לעומת ה"חזון איש", ל"אגלי טל" טוחן אות ז' ס"ק י"ז ברור שיש להסביר את התוספות כהסבר א', שכוונתו שרק ירק לבישול עוברים עליו משום טוחן. הרא"ש שבת פרק ז סי' ה סובר שאין כלל איסור טוחן בירק שראוי לאכילה, והגמרא דיברה על מקרה אחר, ולא על חיתוך ירקות לצורך אכילה.הרמב"ם שבת פרק ז הל' ה מגדיר את מלאכת טוחן: "המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב, שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן". בהמשך פרק ח הל' טו פסק הרמב"ם: "המחתך ירק תלוש – הרי זה תולדת טוחן". ובפרק כא הל' יח מתחיל באמירה: "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו – הרי זה תולדת טוחן, וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה, מפני שנראה כטוחן". מצד שני, בהמשך ההלכה הוא כותב: "אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים, שאין טחינה בפירות". צריך להבין את משמעות דברי הרמב"ם, למה התכוון כשקבע שאין טחינה בפירות?ה"מגיד משנה" שם בפרק כא מציע שאולי הגרסה היא "שאין טחינה אלא בפירות", אך כותב בעצמו שאינו מבין נוסח זה. ה"כסף משנה" שם מבאר שלדעת הרמב"ם רק בחיתוך לבישול עוברים על טוחן, מה שאין כן בחיתוך ירקות לאכילת אדם או בהמה, שם לא עוברים על טוחן, ולכן מותר לחתוך דלועין לפני בהמה. הכס"מ מביא רשב"א שם שלדעת הרמב"ם אין טחינה בפירות לצורך אותו יום, רק לצורך יום אחר יש טחינה.ה"אור זרוע" ב הלכות שבת סי' ס חולק על הרמב"ם ומעיר על הסתירה שבו, ולכן אומר שיש טחינה בפירות. לעומת זאת הוא מביא את דעת הרא"מ, שמסביר שיש חילוק בין דבר שהדרך לאכול אותו חתוך, שאז זה דרך אכילתו ומותר, לבין דבר שהדרך לאכול אותו כך, שאז לחתוך אותו אין זה דרך אכילה, ואז אסור לחתוך.ה"בית יוסף" או"ח סי' שכא מדייק מדברי ה"יראים" וה"הגהות מיימוני" פרק כ"א המובאים בהמשך שלא סברו כתוספות שדווקא סילקא, אבל ירקות ופירות אחרים אין איסור, והראיה שכתבו שהסיבה שמותר לפורר לחם היא שהוא כבר טחון, ולא בגלל שאינו פרי.לסיכום: יש הסוברים שיש איסור בכל הפירות והירקות, ולעומתם יש שסוברים שרק בירקות שעומדים לבישול יש איסור חיתוך דק, ולפי דברי הרא"ש אין כלל איסור לחתוך פירות וירקות, גם לחתיכות דקות מאוד, והגמרא עוסקת בעניין אחר. לפי זיהויו של ד"ר יהודה פליקס, בספרו "הצומח והחי במשנה", סילקא הכוונה מה שנקרא היום עלי מנגולד, שהם ממין הדברים שניתן לאכלם חיים אבל שימושם העיקרי הוא לבישול. וכן בפסקי הרי"ד שבת עד ע"ב כתב "מי שמחתכם חתיכות דקות כדי לבשלם בקדירה הוי תולדה דטוחן" ודומה לזה כתב בפסקי הריא"ז. זה תואם את השיטות שהאיסור לחתוך דק דק הוא רק בירק העומד לבישול.מכל האמור נראה שסמוך לסעודה אין כל מקום לאסור לחתוך סלט לחתיכות דקות לפי שיטת הרמ"א, שסובר כרשב"א שאין כל איסור לחתוך סמוך לסעודה, ובמיוחד שפוסקים רבים סוברים שכלל אין איסור טחינה בפירות או ירקות, או כאלו שאינם לבישול, וגם אם יש איסור, יש שאומרים רש"י ועוד שרק אם החיתוך עושה אותם כעין מחית אז אסור, וגם לדברי השו"ע עין הערה 2 שיש מתירים, כיוון שהוא כתב דבריו שאסור רק בלא סמוך לסעודה, וכמו שמבואר ב"בית יוסף"., ויש אוסרים2כפשט דברי השו"ע שהבאנו, וכן מחמיר הגרב"צ אבא שאול אור לציון ל"ג ב', וכן ה"משנה ברורה" שהבאנו, וה"שמירת שבת כהלכתה" שמחמיר לכתחילה, אך הרב עובדיה יוסף "יחוה דעת" ה סי' כז כתב שגם לפוסקים כשו"ע מותר להכין סלט ירקות דק דק לאלתר כרשב"א, ואין לאסור אלא ממידת חסידות..

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

2 דפרים סילקא - במ"ם גרסינן ולא בסמ"ך כדפירש בהעור והרוטב חולין דף קכ. מאי קיפה פירמא מינציי"ר בלע"ז מחתכו הדק:

3 דסלית סילתי - עצים דקים להבעיר אש:

4 ואי קפיד אמשחתא - לחותכן במדה:

5 מחתך - העור מקצצו במדה:

« רש"י על שבת ע״ד ע״ב:א׳ רש"י על שבת ע״ד ע״ב:ג׳ »