רש"י על שבת נ״ח א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת נ״ח ע״א:ה׳ רש"י על שבת נ״ח ע״א:ז׳ »

1 תוספתא כפשוטה על שבת פתח ↗

18-19. לא יצא אדם בחותם שבצוארו וכו'. בבא זו חסרה בכי"ע ובכי"ל, אבל ישנה בבבלי נ"ח א', אלא ששם גרס: לא יצא העבד בחותם וכו'. וברור מתוך הסוגיא שבעבד דווקא עסיקינן, או בבני חורין שהי' להם פטרון, והתייחסו אליו כבני בית לפטרון,25עיין בפירש"י ד"ה כולהו רבנן. וכן פירש הריא"ז בכ"י שהביא בס' מעט דבש לר"ד ששון, עמ' י"א. אבל המלים "דבי ריש גלותא" לא היו בגמרא לפני רש"י. וכנראה שהכניסו אותן לשם ע"פ פירש"י. ועיין דק"ס שם, עמ' 121, סוף הע' ר', באוה"ג שם, הפירושים, סוף עמ' 24, ובר"ח במקומו. והיו נוהגים להטיל על צואריהם חותם של מתכת שהיה תלוי בפתיל או בשרשרת. וחששו שמא יעביר את החותם מצוארו שלא יראו שהוא עבד, ובחותם שעל כסותו,26ומסתבר שהחותם לא היה אלא מרוכס, או קשור לכסותו, ולא השתמש בו אלא כשיצא לר"ח. ועיין בתוספות נ"ח א' ד"ה הב"ע. חששו שמא יפסק החותם ויקפל את הכסות על כתיפו. ועיי"ש בתוספות ד"ה דילמא. ועיין מ"ש להלן.

2 שבת פתח ↗

וְכִי הָא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חִינָּנָא בַּר שֵׁילָא: כּוּלְּהוּ רַבָּנַן דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא לָא לִיפְּקוּ בְּסַרְבָּלֵי חֲתִימֵי, לְבַר מִינָּךְ — דְּלָא קָפְדִי עֲלָיךְ דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא.

6 כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי - היו עושין חותמות לטליתות שלהן כעין עבדים להראות שהן כפופין לריש גלותא לא ליפקו דאי מפסקי מרתתי ומקפלי להו:

7 דלא קפדי עלך - אם תלך בלא חותם:

« רש"י על שבת נ״ח ע״א:ה׳ רש"י על שבת נ״ח ע״א:ז׳ »